בניגוד לערכי המדינה

צביעות, לא צניעות!

בכירי המשק והמנהיגים הפוליטיים שהשתתפו בוועידת "המודיע" , אף על פי שבאולם לא היתה אפילו אשה אחת, פגעו בערכי הדמוקרטיה והשוויון וגם בכבודם העצמי

30/11/2016 11:05

תגיות: ועידת "המודיע" ·  הדרת נשים ·  בנימין נתניהו ·  משה כחלון ·  צניעות ·  הרב אורי רגב

כ-300 נשים בריקוד המוני נגד הדרת נשים ובבית שמש (צילום אילוסטרציה). צילום: פלאש 90

בשבוע שעבר התכנסה לראשונה ועידת עיתון "המודיע" לכלכלה ועסקים. אורח הכבוד היה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולצדו הופיעו בכנס השרים משה כחלון, נפתלי בנט ויואב גלנט וכן שרים לשעבר, חברי כנסת ואנשי משק וכלכלה בכירים. ומי לא הוזמן? נשים. שום אשה לא השתתפה בוועידה, לא כדוברת ולא כמאזינה.

פניתי אל בכירי קהילת העסקים והפוליטיקה הישראלית שהוזמנו לוועידה, והפצרתי בהם לבטל את השתתפותם. הסברתי שנוכחותם נותנת חותם של כשרות למדיניות הדרת הנשים של "המודיע" והמפלגות החרדיות ושאסור לעבור על כך לסדר היום. שלא במפתיע, איש מהם לא נענה לפנייתי. לא נותר אלא לקוות שהציבור יבהיר לאנשי הציבור והכלכלה הבכירים האלה, ששוויון מגדרי אינו כקליפת השום.

כאשר הם נשאלים על האיסור לשתף נשים באירועים, דוברי החרדים מטיפים לנו הלכות צניעות ודת. אבל לא בצניעות עסקינן, אלא בצביעות. צביעות חרדית וצביעות מצד הפוליטיקאים החילונים וראשי הכלכלה. כדאי לזכור כמה פרקים מן ההיסטוריה הרחוקה והקרובה כדי להבחין בין אמת ולרטוריקה צינית:

בימי היישוב העברי בארץ ישראל ניטשה מערכה עזה על זכותן של נשים לבחור ולהיבחר והממסד הדתי, כפי שאפשר היה לצפות, עמד על רגליו האחוריות והתנגד לכך. הסוף ידוע: הותר לנשים לבחור ולהיבחר. החרדים הגיבו בפרישה רועמת מ"כנסת ישראל". הפרישה לא האריכה ימים, כמובן. המפלגות החרדיות לא היו מוכנות לשלם את מחיר ההיבדלות, אובדן המימון וטובות ההנאה הרבות המוענקות למשתתפים במשחק הפוליטי.

לימים, לאחר שהועלתה דרישה לשתף נשים בגוף הבוחר את רב העיר תל אביב, הועלו דרישות דומות. הושמע איום כי הרבנים הראשיים לא יכירו ברב עיר שנבחר על ידי ועדה שכללה נשים, וכי רבנים לא יגישו את מועמדותם לתפקיד. גם איום זה התברר כמשחק באקדח צעצוע. לאחר שבית המשפט קבע כי אין לפסול נשים מכהונה בגוף הבוחר, הרב ישראל מאיר לאו לא משך את מועמדותו והרבנות הראשית לא הוסיפה לאיים באי הכרה בו. לא זאת בלבד, אלא שמאז נשים מכהנות בגוף הבוחר את רבני הערים, הרבנים הראשיים ואף דיינים לבתי הדין הרבניים.

השתתפותם של אישי ציבור ובכירי המשק בכינוסים מדירי נשים במגזר החרדי נותנת לגיטימציה לתופעה מגונה זו

בדומה לכך, זכור בוודאי בג"ץ שקדיאל, שקבע כי נשים יכולות לכהן במועצות הדתיות, למרות האיומים כי גברים דתיים יסרבו לשבת במחיצתן. שיתוף נשים הוא מאז דבר שבשגרה, ולאחרונה אף הורה היועץ המשפטי לממשלה, במענה לדרישה של עמותת חדו"ש, כי יש למנות לפחות 30% נשים להרכבי המועצות הדתיות ולשלבן במינויים בכירים בממסד זה.

את פסגת הצביעות בסוגיה זו כבשו הפוליטיקאים החרדים. הם אינם מהססים להיות חברים בכנסת ובממשלה, שבהן נשים לוקחות חלק פעיל, ואינם יוצאים מאולם המליאה או מחדר הישיבות כאשר הן משמיעות את לקחן. למרות זאת, הם תובעים כי ועידת "המודיע" תדיר נשים לחלוטין בשם הצניעות.

בראיון שנתתי לאחרונה לכלי תקשורת חרדי ניסה המראיין להסביר לי את ההבדל: השתתפות השרים והח"כים החרדים במשחק הדמוקרטי ביחד עם נשים הותרה משום "צורך גדול". לא כך באירועים דוגמת ועידת "המודיע". לדידי, כל שהוכיח המראיין הוא את צדקת עמדתי. ברור אף לו שכאשר האינטרסים של הציבור החרדי נפגעים, נמצאת הדרך להתיר את שיתופן של נשים.

כל שנותר הוא לפעול בהתאם לפסיקתה של הוועדה הממשלתית למניעת הדרת נשים במרחב הציבורי. הוועדה קבעה שהדרה זו פסולה ומגונה, ושאנשי ממשלה ונציגי ציבור יחדלו להשתתף בה ולשתף פעולה אתה. אם כך יעשו – יתברר שגם לאירועים פומביים אלה יינתן היתר הלכתי וייעלמו הדיבורים הריקים על החובה להדיר נשים בשם הצניעות והטיעון המתחסד "כל כבודה בת מלך פנימה".

ייתכן שאי אפשר למנוע לחלוטין קיומם של כינוסים מדירי נשים במגזר החרדי, אבל ברור שהשתתפותם של אישי ציבור ובכירי המשק נותנת לגיטימציה לתופעה מגונה זו, במקום לתרום לביעורה. אני מקווה שלהבא מוזמניהם של מארגני אירועים אלו יקפידו על כבודם העצמי ועל ערכי הדמוקרטיה והשוויון, ויבהירו שאם חפץ הממסד החרדי להתכבד בנוכחותם וליהנות מניסיונם – יטרחו המארגנים ויכבדו אף אותם ואת ערכיהם, כמו גם את כבודה של מדינת ישראל שחרתה על דגלה את ערך שוויון מעמד האשה, ויפסיקו להדיר נשים.

המאמר פורסם לראשונה ב"ג'רוזלם פוסט" (בתרגום לאנגלית)