תוספת של 8% למחיר

בדיקת חדו"ש: דרישות כשרות מחמירות מייקרות גבינות מיובאות

דו"ח הכשרות של האוצר מגלה: הרבנות קבעה כללי כשרות מקילים ליהודים בחו"ל וכללים מחמירים ליבוא לארץ. הנזק: ייקור הגבינות ב-8 מיליון שקל

11/06/2016 14:04

תגיות: משרד האוצר ·  דו"ח הכשרות ·  גבינות מיובאות ·  הרבנות הראשית ·  חדו"ש ·  הרב אורי רגב

פקחי הרבנות הראשית בודקים תעודת כשרות בברובע היהודי בירושלים (צילום אילוסטרציה). צילום: רובין סלבדורי, פלאש 90

עלות מונופול הכשרות מגיעה ל-8% ממחיר הגבינות המיובאות ליבואן, שהם 8 מיליון שקל בשנה. עלות המונופול היא ההוצאה על דרישות מחמירות ולא הכרחיות, שנגרמת כתוצאה מכך ששוק הכשרות בישראל נשלט על פי חוק על ידי הרבנות הראשית, ללא תחרות. כלל עלות הכשרות לגבינות מיובאות היא 20 מיליון שקל. היא מהווה 13% עד 29% מהמחיר ליבואן. המשמעות: עלות הכשרת הגבינות המיובאות גבוהה פי ארבעה עד פי עשרה מהעלות הממוצעת של הכשרות למזון הנמכר בארץ (3%). הסיבה לכך, במידה רבה, היא הדרישות החריגות. בסך הכל מגיעה עלות הכשרות ל-6,880 שקל לטון גבינה קשה מיובאת ול-8,670 שקל לטון גבינה רכה, או כשקל וחצי לכל חבילת גבינה של כ-200 גרם.

הנתונים לקוחים ממסמך עלויות הכשרות של משרד האוצר. המסמך, שהכין משרד רואי החשבון יורם אברמזון ושות', נחשף השנה לאחר מאבק ממושך שניהלה עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון בסיוע התנועה לחופש המידע. הדו"ח קבע כי עלות הכשרות בישראל היא כ-2.8 מיליארד שקלים, סכום המהווה 3% מעלות שוק המזון בישראל. הנזק שגורם מונופול הכשרות הוא כ-600 מיליון שקלים. לקראת שבועות מפרסמת חדו"ש את הנתונים העוסקים ביבוא גבינות.

מנכ"ל עמותת חדו"ש, הרב עו"ד אורי רגב, אמר בתגובה: "המונופול של הרבנות הראשית הפך לגורם מרכזי בייקור עלויות המזון בישראל. הדו"ח בכלל והנתונים המקוממים בנושא הגבינות, ממחישים כמה חשוב לפרק את המונופול המושחת והמשחית. כל יום שעובר כשהוא ממשיך לפעול משניא עוד יותר את הכשרות בפרט ואת היהדות בכלל על הציבור".

רגב ציין ש"המצב שבו הרבנות קובעת כללי כשרות מסוימים ליהודים בחו"ל וכללים אחרים, מחמירים יותר, לישראלים הוא שערורייתי ובלתי נסבל. אפשר היה לצפות שהרבנות תנסה לחסוך ולהגן על ממונם של ישראל. במקום זה היא עושה הכל כדי

מנכ"ל חדו"ש, הרב רגב: "מונופול הכשרות מושחת, משחית ומשניא את הכשרות והיהדות על הציבור"

לייצר כמה שיותר משרות משגיחים מיותרות ונסיעות לחו"ל, מתוך הנחה שהציבור ישלם".

מתברר שעלות הכשרות מהווה בין 13% ל-29% מעלות המוצר ליבואן. אלא שחלק גדול מעלות זו (8% מעלות המוצר) היה יכול להיחסך אם היתה הרבנות מסתפקת בהשגחה על הייצור ולא דורשת השגחה על החליבה. עלות ההשגחה על החליבה מוגדרת על ידי מחברי הדו"ח עלות הנובעת ממונופול הכשרות של הרבנות.

ההשגחה על החליבה מיועדת למנוע שימוש ב"חלב נוכרי". הרקע לאיסור על חלב נוכרי "בשולחן ערוך" הוא החשש שהחלב יהיה מחיה לא כשרה, איסור שבשל הרגולציה המחמירה באירופה כלל אינו רלבנטי היום. לכן התירה הרבנות להעניק כשרות בחו"ל גם לגבינות מחלב נוכרי. ההשגחה שם היא רק על הייצור ולא על החליבה. לעומת זאת, היא בוחרת להחמיר כשמדובר ביבוא גבינות לארץ ולחייב גם השגחה על החליבה. לפי הדו"ח, הנימוק להחמרה הוא ש"בארץ אין מחסור בחלב ישראל ועל כן אין צורך להקל בכשרות ביחס ל'שולחן ערוך'".

הסיבה לעלות הגבוהה כל כך של ההשגחה על החליבה היא שההשגחה צריכה להיות על כל הדוד שממנו מיוצרת הגבינה הכשרה. זאת, גם אם רק חלק מתכולת הדוד ישמש לייצור הגבינה הכשרה. הקיבולת של דוד חלב סטנדרטי היא 50 אלף ליטר. כדי להגיע לכמות הזאת יש להשגיח על עד כארבע חוות שבכל אחת מהן כ-300 פרות חולבות. עלות ההשגחה לדוד נאמדת ביותר מעשרת אלפים שקל.

מדוד אחד אפשר לייצר קרוב ל-5,000 ק"ג של גבינת גאודה או פרמזן וכ-7,000 ק"ג של גבינת קממבר או רוקפור. הבעיה היא שהשוק בישראל אינו מסוגל לעתים לצרוך כמויות כאלו של גבינות. התוצאה: בחלק מהמקרים היבואנים מייצרים גבינה רק מחצי דוד או רבע דוד, מה שיכול להגדיל את עלות הכשרות עד ל-29% מעלות המוצר.

לידיעה בוואלה