בלי עמוד שדרה

מנהיג רפורמי בכיר: צריך לחזור למתרסים

הרב אריק יפה, בעבר ראש התנועה הרפורמית בארה"ב, קורא לרפורמים ולקונסרבטיבים בישראל לצאת למאבק ציבורי כדי למנוע מהממשלה לבטל את הסכם הכותל

07/04/2016 08:50

תגיות: פשרת הכותל ·  בנימין נתניהו ·  התנועה הרפורמית ·  התנועה הקונסרבטיבית ·  נשות הכותל ·  חרדים ·  הרב אריק יפה

תפילה ברחבת הכותל האלטרנטיבית, "עזרת ישראל" (צילום אילוסטרציה). צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

הסכם הכותל מתמוטט, אבל הרפורמים, הקונסרבטיבים וכל מי שחופש הדת והשוויון המגדרי בישראל יקרים לו צריכים לחזור למתרסים, טוען הרב אריק יפה. לחץ ציבורי בישראל ובארצות הברית – הפגנות, סיקור עיתונאי, מעצרים ואי ציות אזרחי, אסיפות ציבוריות בבתי כנסת, עצומות ומכתבי מחאה לדיפלומטים ישראלים – הוא מה שהפך את ההסכם לאפשרי. רק לחץ ציבורי יציל את ההסכם עכשיו, כותב יפה.

יפה, שהיה ראש התנועה הרפורמית בארצות הברית והוא מחשובי המנהיגים של יהדות ארצות הברית, מציין כי מנהיגי התנועה ליהדות מתקדמת (הרפורמית) והתנועה המסורתית (הקונסרבטיבית) בישראל הבהירו כי אם הממשלה תחזור בה מההסכם הם יעתרו לבג"ץ. לדבריו, אף שהוא תומך בכך, פנייה לבג"ץ עלולה להביא לכך שמציאת פתרון לסוגיה שכבר נפתרה – לפחות תיאורטית – תימשך שנים.

לדבריו, יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי הבטיח בראיון ב"הארץ" ליהודי העולם שראש הממשלה בנימין נתניהו מעוניין בכנות בפתרון ידידותי של הבעיה. השאלה אינה במה נתניהו מעוניין, אלא לטובת מה הוא מוכן להילחם, כותב יפה במאמר המתפרסם במהדורה האנגלית של "הארץ". ניסיון רב שנים לימד אותנו שכאשר המפלגות החרדיות מותחות את שריריהן ולו במעט, נתניהו מתמוטט כמגדל קלפים.

בסוגיות דת ומדינה, מוסיף יפה, לאורך כל הקריירה שלו פעל נתניהו על פי לחצים פוליטיים ולא בהתאם לעקרונות פוליטיים. כך הוא נוהג גם בנוגע לכותל המערבי. קרוב לרבע מאה, כל עוד מאבקן של נשות הכותל לא עלה לכותרות, הוא הפנה את מבטו הצדה. אבל כאשר ידיעות על המאבק החלו להתפרסם בקביעות ב"ניו יורק טיימס", ועוררו זעם אמיתי בקרב יהודי ארה"ב,

לחץ ציבורי בישראל ובארצות הברית הפך את ההסכם לאפשרי. רק לחץ ציבורי יציל את ההסכם

נתניהו נקט פעולה.

הוא זימן את מנהיגי יהדות ארה"ב לירושלים, עירב את שרנסקי במשא ומתן, נשא נאום חוצב להבות על הצורך למצוא פשרה לפני מנהיגי הפדרציות היהודיות ומינה בכירים בלשכתו למצוא פתרון. הם הצליחו ונתניהו חלק בקרדיט על כך.

הסכם הכותל לא היה ניצחון צרוף מבחינת התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית, מבהיר יפה. הוא הותיר את השליטה בעזרת הנשים ברחבה המרכזית בכותל בידי הרשויות האורתודוקסיות. התנועות הלא אורתודוקסיות קיבלו את הזכות לקיים תפילה שוויונית בקצה הדרומי של הכותל – זכות שממנה נהנו ממילא זה שני עשורים.

אבל נציגי הזרמים הלא אורתודוקסיים התדיינו על חלקם בניהול אזור התפילה השוויונית. הצלחתם בעניין זה פורשה על ידי רבים כהרחבה של ההכרה הממשלתית ביהדות הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל. כאשר הבינו זאת פוליטיקאים אורתודוקסים ורבנים בכירים בישראל, שבתחילה קיבלו את מתווה הכותל, הם מחו, חזרו בהם מהסכמתם ודרשו לחזור לסטטוס-קוו. המפלגות החרדיות איימו שיעזבו את הממשלה אם ההסכם יישאר על כנו.

זה היה רגע האמת של נתניהו, כותב יפה. אחרי הכל, משא ומתן מתיש הניב הסכם המקובל על שני הצדדים. התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית לא יכלו לקבל צמצום כלשהו בתפקיד שניתן להן בשליטה בכותל המערבי. החלק שניתן להן היה צנוע מלכתחילה, אך הוא הצדיק את כל הפשרות הקשות שהן נאלצו לעשות. נתניהו היה צריך להפגין רק שיש לו מעט עמוד שדרה ולומר למפלגות החרדיות שהמשא ומתן הסתיים ולא יהיו עוד שינויים בהסכם.

למאמר ב"הארץ"