גזענות בשם הדת
הצתת המסגד: אין די בגינוי
אישי ציבור רבים מיהרו לגנות הצתת המסגד בטובא זנגרייה במסגרת "תג מחיר". מנכ"ל חדו"ש, הרב אורי רגב, מסביר למה זה לא מספיק כדי למנוע את שריפת המסגד הבא
אורי רגב, 07/10/2011 08:06
תגיות: טובא זנגרייה · הצתת מסגד · תג מחיר · איסלאם · הרב שלמה עמאר
הרב שלמה עמאר. המיתוס על מתינותו מנותק מהמציאות. צילום:
איציק אדרי, wikipediaבימים האחרונים התחרו ראשי המדינה בגינויים חריפים לשריפת המסגד בטובא זנגרייה. במצעד הגינויים השתתפו בין היתר נשיא המדינה, ראש הממשלה, הרבנים הראשיים, שר הדתות יעקב מרגי מש"ס ושלל אישים נוספים. אין ספק שהם ביטאו רגשות זעזוע אמיתיים של רבים בישראל, מול הביטוי הקיצוני והאלים של שנאת האיסלאם ומאמיניו. הם קראו לאיתור הפושעים והעמדתם לדין. בין דברי הגינוי: "מעשה לא יהודי", "מחובתנו לדאוג שמעשים כאלה לא יקרו יותר" ו"חופש הדת וחופש הפולחן הם ערכים עליונים".
חריג היה הרב הראשי, שלמה עמאר, שהתלווה לנשיא המדינה בגינוי ההצתה, אבל לאחר מכן מיהר להכריז כי יש חשש שהפעולה בוצעה על ידי שונאי ישראל כ"עלילת דם". שוב התברר שמיתוס המתינות של הרב עמאר, שפוליטיקאים אוהבים לטפח, מנותק מהמציאות. מכל מקום, הדבר ממחיש עד כמה חיונית פעולה מהירה של שלטונות החוק לאיתור המציתים.
עם כל הכבוד לגינויים חוצבי הלהבות, קשה להשתחרר מהרושם שראשי המדינה מתבטאים כאילו הבעיה החלה עם ההצתה, והכל ישוב על מקומו בשלום עם מעצר המציתים וענישתם. בפועל אין דבר רחוק יותר מהמציאות. המעשה מעוגן בהלכי רוח חזקים, משמעותיים ומושרשים בחברה הדתית והחרדית בישראל.
רק בשבוע שעבר פרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה את מדד הדמוקרטיה 2011, וממנו עולות כמה שאלות שראשי המדינה חייבים להתמודד אתן. 73% מהחרדים וכחצי מהדתיים אינם תומכים בשוויון זכויות מלא בין יהודים לערבים בישראל. זאת, לעומת תמיכה של 68% בקרב המסורתיים ו-78.9% בין החילונים!
קשות לא פחות התוצאות של מחקר עומק של עמדות הנוער בישראל, שפרסמו בראשית השנה קרן אברט ומכון המחקר מאקרו. 73% מהחרדים ו-61% מהדתיים בגילאי 24-21 תמכו בשלילת זכותם של ערבים אזרחי ישראל להיבחר לכנסת, לעומת 49% מן המסורתיים ו-29% מן החילוניים.
47% מהחרדים ו-49% מהדתיים בין גיל 15 לגיל 18 אמרו שהתחושה המבטאת יותר מכל את יחסם לערבים היא שנאה. זאת, בהשוואה ל-27% מהמסורתיים ו-17% מן החילונים.
גם ממצאים קשים אלה אינם חדשים. מדי מספר שנים מתפרסם סקר המגלה את היחס הישיר שבין רמת דתיות לבין רגשי עוינות
אי אפשר לנתק את התופעות של שנאת הערבים ודחיית ערכי הדמוקרטיה מהתבטאויות כאילו הלכתיות של רבנים המעודדות אותן
כלפי "האחר", ומידת התמיכה במניעת שוויון זכויות למיעוטים אזרחי המדינה. מובן שאין בכך כדי להכתים את כל הדתיים. יש להתגאות בקיומם של רבנים ואישים במגזר זה היוצאים נגד תופעות אלה, ובקבוצות בציבור הדתי הנאבקות בגזענות. אך המספרים מדברים בעד עצמם. ברור שאין המדובר בחריגים, אלא בעמדות רווחות בחלקים גדולים של העולם הדתי בישראל ובמערכת החינוך שלו.
אי אפשר לנתק את התופעות של שנאת הערבים ודחיית ערכי הדמוקרטיה גם מהתבטאויות כאילו הלכתיות של רבנים המעודדות אותן. זאת, דוגמת האיסור שהטילו קבוצת רבנים, בחלקם עובדי ציבור, בראשות הרב שלמה אליהו, רב העיר צפת, על השכרת דירות לערבים, תמיכתו של הרב דב ליאור, רבה של קרית ארבע, בספר "תורת המלך" העוסק בהרג גויים ודבריו של מנהיג ש"ס, הרב עובדיה יוסף, כי "המשיח ישלח את הערבים לגיהנום".
קשה להתייחס ברצינות לגלגול העיניים של מנהיגינו בימים אלה, כאשר במשך שנים הם בחרו להתעלם מן הנתונים הקשים על שנאת זרים, ערבים, חוסר סובלנות ושלילת ערכי הדמוקרטיה שהתפשטה במעגלים רחבים בציבור הדתי והחרדי. קיים חשש כבד שאם הממשלה לא תנקוט שורה של צעדים רציניים יותר מהבעת זעזוע, לא יהיה זה המסגד האחרון שמועלה באש.
בראש ובראשונה עליה להתמודד עם מקורות העוינות, ולפתח ולאכוף גם במגזר הדתי והחרדי תכניות לימוד המחזקות את הערכים הדמוקרטיים ואת תוכניות האזרחות המשותפת והמשלבת. על הפרקליטות להעמיד לדין את הרבנים המטיפים לגזענות. על ראשי המדינה לבקר בקביעות את המגמות הגזעניות ולא רק בשעת משבר. עליהם להבהיר לציבור שדווקא שנאת הזר היא שעומדת בסתירה לערכיה היהודיים של מדינת ישראל, אשר חרתה על דגלה את "ערכי החירות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". רק אם הממשלה תפתח במהלך אמיתי לביעור מן השורש של הגזענות בשם הדת, יש סיכוי שזה יהיה המסגד האחרון שיעלה באש.