בין עם ישראל לאלוהים
יזכור זה טקסט חילוני
במאמר ב"הארץ" קורא הרב פרופ' נפתלי רוטנברג לרמטכ"ל לשקול שוב את החלטתו לשנות את הפתיחה של דברי ה"יזכור" בטקסים צבאיים ל"יזכור אלוהים"
19/06/2011 13:24
תגיות: "יזכור" · יום הזיכרון · ברל כצנלסון · בני גנץ · נפתלי רוטנברג · "הארץ"
טקס יום הזיכרון בבית ספר תיכון הראל, מבשרת ציון (צילום אילוסטרציה). צילום:
מירה שוויקי, flickrהטקסט "יזכור" אינו תפילה דתית ואינו ניסיון לחקות ריטואל דתי, זוהי יצירה מקורית שחיבר ברל כצנלסון לאחר קרב תל-חי ב-1920, כותב ב"הארץ" נפתלי רוטנברג. מאמרו של רוטנברג מתייחס לתשובה שנתנה לשכת הרמטכ"ל לעיתונאי מנשה רז, שלפיה בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ייקרא נוסח אחיד של ה"יזכור": "יזכור אלוהים את בניו ובנותיו..." ולא כפי שנהוג לקרוא בטקסים רבים: "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו..."
פרופ' רוטנברג, רב היישוב הר אדר ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים, מציין כי בניגוד למה שחושבים רבים, ברל לא "הוציא" מה"יזכור" את שם אלוהים אלא דווקא "הכניס" אזכוּר מסורתי – המלים "יזכור את הנשמות הטהורות". כך יצר חיבור למסורת, בהשראתה של תפילת ה"יזכור" הנהוגה בקהילות אשכנז. קריאת ה"יזכור" שכתב ברל כצנלסון נכללה בטקסי זיכרון לנופלים עוד בטרם שככו קרבות מלחמת השחרור. בנוסף נאמרו בצה"ל תפילות מתוך הריטואל הדתי: אל מלא רחמים, פרק תהילים וקדיש.
הדחיפה הגסה של שם אלוהים לנוסח ה'יזכור' של ברל כצנלסון הוציאה ממנו את רוח אלוהים
"הדחיפה הגסה של שם אלוהים לנוסח ה'יזכור' של ברל הוציאה ממנו את רוח אלוהים", כותב רוטנברג. "השינוי הזה מקורו בטעות ובחוסר הבנה של דתיים. לא להתריס כלפי שמיא ביקשו מי שקבעו את קריאת 'יזכור עם ישראל' בטקסים הממלכתיים, אלא לאחד את כלל ישראל, חילונים, דתיים ומסורתיים, סביב זכר הנופלים".
לדבריו, בטקסי זיכרון עומדים אלפי חילונים, שמכבדים את התפילה הדתית גם אם אינם מזדהים עם מלותיה או אינם מבינים אותה. "עם משפט אחד הם יכולים להזדהות: 'יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו...' כיצד העזתם לקחת מהם את המעט הזה? במחיקת קולמוס ברוטלית פוררתם את אחדות ישראל וזרעתם פירוד בעם דווקא במעמד הזיכרון", פונה רוטנברג למי שהוא מכנה "מפעילי הלחץ הדתיים".
לרמטכ"ל, בני גנץ, הוא קורא לשקול מחדש את החלטתו בנוגע לנוסח ה"יזכור" בטקסים הצבאיים ולא להיגרר אחר החלטות "המבוססות על חוסר הבנת התוכן של ה'יזכור' ועל אמירות שטחיות".
למאמר המלא ב"הארץ"