איש באמונתו

שוק חופשי של אמונות

תוכנית חדו"ש להפרטת שירותי הדת ולביטול המונופול בתחום

01/06/2011 19:52

תגיות: הפרטה ·  שירותי דת ·  הרבנות ·  כשרות ·  נישואים ·  גיור ·  אורי רגב ·  חדו"ש

פקחי הרבנות הראשית בודקים תעודת כשרות ברובע היהודי בירושלים. המצב בתחום הכשרות הוא אבסורד מוחלט. צילום: רובין סלבדורי, פלאש 90

ב-30 במאי פרסם העיתון "כלכליסט" פרויקט, שבדק את האפשרות להפריט את שירותי הדת. זאת התוכנית שהעבירה חדו"ש לעיתון: אם יש תחום שבו יש צורך בתחרות חופשית וביטול המונופול, הרי זה שירותי הדת. תחרות כזאת תביא לשוק חופשי פתוח ומגוון של שירותים, אמונות ודעות, שיעניקו הזרמים השונים ביהדות. הם יעשו זאת ברמות שונות של אדיקות וקנאות ובמחירים שונים.

המדינה צריכה להפוך לרגולטור, שיפקח על איכות השירות, אמינותו ומחיריו, אבל בשום פנים ואופן לא על עמידה בתנאי ההלכה האורתודוכסית. כך תחסוך המדינה מאות מיליוני שקלים ותפסיק לממן מאות מינויים פוליטיים מיותרים. רווח נוסף יהיה שיפור גדול ביחס ליהדות, שלא תזוהה יותר עם מונופול מושחת ודורסני. עם זאת, יש להקפיד שההפרטה לא תביא להעלאה של מחיר שירותי הדת או לפגיעה באיכות השירות.

רבנות – יש לבטל את מוסד הרבנות מטעם המדינה. בעבר היה צורך ברבנים מטעם המדינה. היום יש אינספור רבנים של קהילות וישיבות ואין כל צורך ברבנים ממונים במשכורות עתק. בפועל הרבנים החשובים באמת ממילא מחוץ לרבנות ואנשי הרבנות הם שליחיהם. המצב שבו הרבנים הראשיים הם רבנים סוג ג' מבזה את הרבנות. ניתן להקים מועצות נבחרות של רבנים (שלא יקבלו תשלום), שיעניקו ייעוץ הלכתי לרשויות המקומיות במקרה הצורך.

כשרות – המצב שבו המדינה עדיין מספקת שירות כלכלי קלאסי כמו כשרות הוא אבסורד מוחלט. זאת, בייחוד בעוד שבמקביל אליה פועלים לא מעט גופים פרטיים שנהנים מיוקרה רבה יותר. הציבור שמקופח הוא הרוב שרוצה כשרות, אבל לא רוצה שיתנו אותה בשיקולים זרים כמו שמירת שבת או צניעות. יש להפוך את המדינה לרגולטור, שיעניק רישיונות לארגוני כשרות מכל הזרמים. הרגולטור לא יתערב בתנאי הכשרות, אלא באמינות הארגונים ובכך שהם מצהירים על מדיניותם ועומדים בה. יהיו ארגונים שייתנו כשרות עם או בלי שמירת שבת, מהדרין ולא מהדרין, יאפשרו מופעי בידור וריקוד או לא. הציבור יבחר. כולם יידרשו להעסקה הוגנת של משגיחי הכשרות.

המדינה נכשלת לגמרי באתגר הלאומי של גיור עולי ברית המועצות. המונופול של הרבנות הראשית על בתי הדין לגיור יוצר מחסום בלתי עביר

רישום נישואים – במצב האבסורדי הנוכחי המדינה מפריטה את הנישואים האזרחיים לקפריסין. יש לעבור לנישואים אזרחיים בתחומי ישראל. הנישואים האלה יוכלו להתבצע בבתי משפט ובעיריות, אבל גם על ידי רשמי נישואים פרטיים שיוסמכו על ידי המדינה, רבנים וגם לא רבנים. הנרשמים ישלמו אגרה שתממן את שכרו של רשם הנישואים.

גיור – המדינה נכשלת לגמרי באתגר הלאומי של גיור עולי ברית המועצות. המונופול של הרבנות הראשית על בתי הדין לגיור יוצר מחסום בלתי עביר. תהליך הלימודים לגיור כבר מופרט, אבל רק לארגונים שמכינים לגיור אורתודוכסי. הפרטת בתי הדין לגיור יכולה להביא לפריצת הדרך שהציבור כולו מחכה לה כבר כעשרים שנה. על המדינה להפוך לרגולטור של גיור, שמאפשר לכל קהילה יהודית מוכרת לערוך קורסים לגיור ולגייר. המדינה לא תקבע איך לגייר, אלא רק מי יכול להתגייר (כלומר, בעלי מעמד תושב).

קבורה – חברות הקדישא הן מודל נכון של הפרטה, אבל זו הפרטה רק לאורתודוכסים. כדי שתהיה הפרטה אמיתית חייבים תחרות באמצעות יישום חוק הקבורה האזרחית החליפית, שמבקר המדינה מתח לאחרונה ביקורת חריפה על אי יישומו. יש להקים חברות קדישא אזרחיות ובתי קברות אזרחיים. יש לאפשר גם הפעלת חברות קבורה פרטיות עסקיות, בדומה לחו"ל, שייתנו שירותים נלווים לקבורה. במקביל יש להגביר את הפיקוח על מתן השירות והמחירים, כדי למנוע הפקעת מחירים.

מקוואות – זה מוסד מאוד לא רווחי. ספק אם יש טעם להפריטו.

שיעורי תורה – שיעורי תורה לציבור תורני חרדי הם המקבילה לשירותי בידור, ספורט ותרבות לציבור חילוני, ולפיכך אין בעיה במתן תמיכה של המדינה. הם מופרטים בפועל גם היום, אבל הספקים הם ארגונים פוליטיים וארגוני החזרה בתשובה. יש להימנע מלממן ארגונים פוליטיים דוגמת אל המעיין של ש"ס ודגל ירושלים של אגודת ישראל, וכן ארגוני החזרה בתשובה דוגמת ערכים וחב"ד. במקום זה יש להעביר את המימון לארגונים ללא מטרות פוליטיות או מיסיונריות.

לכתבה ב"כלכליסט"