הבלוג של אורי רגב

סרבני תרומות

אסור לתרום איברים, מותר לקבל

הרב אלישיב שולל תרומת איברים מאדם שמת מוות מוחי, אך מתיר לאנשיו לקבל איברים כאלה לצורך הצלת חייהם

כרטיס אדי, צילום: ויקיפדיהכרטיס אדי, צילום: ויקיפדיה

מאת הרב אורי רגב ופרופ' רפי ולדן

האם אפשר להתנגד לתרומת איברים, לטעון שזהו רצח וגם להתיר לקבל אותם איברים להשתלה? אפשרות כזאת נשמעת כצביעות בעליל. אבל מנהיג דגל התורה הרב יוסף שלום אלישיב, מי שהחרדים מכנים גדול הפוסקים, חושב שאין עם זה בעיה.

ידועות התנגדותו הנחרצת של הרב אלישיב לתרומת איברים לאחר מות המוח וכל עוד הלב פועם, גם אם באמצעים מלאכותיים, וטענתו שמדובר ברצח. משמעות התנגדות זו היא שלילה מוחלטת של תרומת איברים חיוניים רבים כמו כבד, ריאות ולב. בשל כך מתנגד אלישיב לחוק תרומת האיברים שעבר ב-2008 בכנסת. מה שלא היה ידוע הוא פסק הלכה שלו, שפורסם לאחרונה בתקשורת החרדית. מתברר שלאחר שהאיברים כבר נלקחו מתיר אלישיב לאנשיו לקבל אותם לצורך הצלת חייהם. המשמעות המדהימה של התפתלות הלכתית אנטי מוסרית זו היא אחת: לחרדים אסור לתרום איברים חיוניים, אבל מותר לקבל אותם.

גישתו של הרב אלישיב מקוממת, אבל אינה מפתיעה. כידוע, אין חסידי הרב אלישיב רואים פסול בקבלת כספי מדינה, למשל, למרות שהם שוללים את הלגיטימיות שלה כמדינה ציונית, יהודית ודמוקרטית. את בתי המשפט האזרחיים של המדינה הם רואים כ"ערכאות של גויים" ואת הציונות כמרד כלפי שמים. הפוליטיקאים שלהם אינם רואים בעיה בדרישת סכומים גדלים של קצבאות קיום ושאר תמיכות מן הציבור משלם המסים, בעוד 60% מהגברים החרדים מסרבים להיכנס לשוק העבודה. הציבור החרדי גם אינו רואה כל פסול בשליחת חיילי צה"ל להילחם במקומו, בעוד הוא מתייחס אליהם כאל חוטאים וכופרים. ברוח זו הכריז לאחרונה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן כלפי הציבור החילוני: "אתם לכו להתגייס ואנחנו נתגייס לעשות ילדים". גם בעניין זה, כמו בעניין השתלות האיברים, אין הרב אלישיב רואה כל פסול באפליה בין דם לדם. לשיטתו של גדול הפוסקים, אין פסול בכך שיש ציבור שתפקידו לתרום איברים ואילו הציבור שאותו מייצג אלישיב רק יקבל.

מה שכואב הוא, שהרב אלישיב נוקט עמדה המנוגדת לחלוטין לעקרון קדושת החיים והצלת החיים, שהוא עיקרון מרכזי כל כך במסורת היהודית. לא מי שקוצר איברים לאחר המוות המוחי, אשר מקובל בעולם הרפואי כולו, גורם למוות, אלא מי שמונע את קצירת האיברים. לא מדובר בשאלה תיאורטית. כל יום מתים בישראל אנשים מפני שלא זכו להשתלת איברים. הרב אלישיב, אולי יותר מכל אדם אחר, אחראי לכך.

חשוב להדגיש שעמדתו של הרב אלישיב אינה בהכרח עמדת ההלכה. לרבים, לרבות שומרי מצוות, המבחן ההלכתי המסורתי

כל יום מתים בישראל אנשים מפני שלא זכו להשתלת איברים. הרב אלישיב, אולי יותר מכל אדם אחר, אחראי לכך

באשר להיתר סילוק מפולת מאדם בשבת, היינו – קירוב נוצה לאפו כדי לברר אם הוא עוד נושם, אינו יכול להיחשב קביל ורופא שיישם מבחן זה כיום יסתכן באובדן רשיונו. כמובן, כל עוד הרב ליצמן עומד בראש משרד הבריאות, ובהתחשב בהתערבותו הבוטה בהליכים רפואיים בדיוק בסוגיה זו של קביעת המוות, ייתכן שתהיה לרופאים הפועלים בדרך זו חסינות.

להבדיל מן הרב אלישיב, הרב משה פיינשטיין המנוח, מחשובי הפוסקים החרדים במאה העשרים, אימץ את עמדת עולם הרפואה כי המוות המוחי הוא גם בסיס לקביעת המוות על פי ההלכה. מכאן – שניתן במצב זה לתרום איברים להצלת אחרים. בעקבותיו אימצה גם הרבנות הראשית לישראל את העמדה הזאת. אלא שעד עתה, במידה רבה בגלל ההתנגדות של הרב אלישיב, יראת ההוראה של הרבנות הראשית וחששה מלחץ החרדים, טרם הביא הדבר לגידול המקווה בתרומות איברים ובנכונות לחתום על כרטיס אדי.

רק כ-10% מתושבי ישראל מחזיקים בכרטיס אדי, וישראל היא מן המדינות המובילות בעולם בסירוב לתרום איברים. מצב זה מביש, ולא למותר הוא להזכיר גם את העובדה כי חוק הביציות, אשר היה יכול לסייע לנשים רבות להתמודד עם מגבלות רפואיות וללדת, בלא שייאלצו לצאת את הארץ ולשלם תשלומי עתק בעד הטיפולים, מתעכב זה זמן רב בשל לחץ חרדי. כך גם מתעכבת בנייתו של חדר מיון ממוגן בבית החולים ברזילי,הממוקם באזור רגיש מבחינה ביטחונית שבו יש צורך בחיזוק מערך הרפואה. סגן השר, בשליחות רבותיו, מונע את העבודות אף על פי שגם הרבנות הראשית כבר פסקה בעבר שאין מניעה להעביר את הקברים שנמצאו במהלכן.

אין להשלים עוד עם תופעה של סרבנות תרומת איברים וציפייה לקבלם ללא תשובה הולמת. לפני למעלה משנה נכנס לתוקפו חוק השתלת איברים, תשס"ח-2008. החוק הזה מאפשר לועדת ההיגוי של המרכז הארצי להשתלות להעניק עדיפות בקבלת איברים למי שמוכנים גם לתרום איברים. אבל הנחיות כאלה טרם פורסמו למרבה הצער, ואין הם מזדרזים לפרסמן. במציאות שבה מספר הממתינים להשתלה עולה בהרבה על מספרם של המוכנים לתרום איברים – יש לקבוע ולפרסם ברבים עיקרון זה ללא שיהוי נוסף. התורמים, המוכנים להציל אחרים באמצעות תרומת איברים, זכאים לכך. בכפוף לשיקול רפואי ענייני – ראויים הם לכך שיגדלו סיכוייהם להציל את חייהם במקרה שהם עצמם יזדקקו להשתלה. ולא פחות מכך – התועלת מבחינת עידוד הציבור הרחב לתרומת האיברים ברורה מאליה.

לצילום המאמר שפורסם בידיעות אחרונות עם הפניה מהעמוד הראשון



איך תוכל לפעול?