מיהו יהודי

תרמית חוק הגיור

הצעת חוק הגיור שנועדה לסייע לעולי ברית המועצות לשעבר, עברה שינויים שרק מחזקים את המונופול של הרבנות הראשית. איך נפלו גיבורים?

22/09/2009 18:19

תגיות: בתי דין לגיור ·  הרבנות הראשית ·  ברית הזוגיות ·  דוד רותם ·  שלמה עמאר

מועמדת לגיור בפני בית דין רבני לגיור בירושלים. 21.07.03. צילום: פלאש 90

"בגידה בבוחרים ובמתגיירים" – גרסה מקוצרת של המאמר שפורסם ב-ynet

ב-16.9 דנה ועדת חוקה, חוק ומשפט בהצעת חוק של יושב הראש שלה, ח"כ דוד רותם, שעניינה תיקון הסמכויות בנושאי גיור. לכאורה, המדובר בהמשך להצעות חוק שהגיש ח"כ רותם בעניין בשנת 2007 וב-2008, שזכו לתמיכתם של חברי כנסת רבים, בעיקר חילוניים, מסיעות וממפלגות שונות. אבל הצעת החוק הנוכחית נושאת את שמו של רותם בלבד, ולא בכדי. כאשר קראתי שח"כ גפני משבח אותה, הבנתי כי דבר מה אירע, דבר מה רע. משבחנתי את הצעת החוק הבנתי מדוע משבח אותה גפני, ולא נותר לי אלא לקוות שחברי הכנסת האחרים, אשר ראו ביוזמותיו של רותם דבר הראוי לתמיכה וחיזוק, יבהירו לו שלא תהיה תפארתו על דרך זו ויותירו את הצעת החוק הנוכחית בבדידות לא מזהרת ובתמיכה צפויה של גפני ודומיו. לסוגיית הגיור יש רק מענה ראוי אחד: ביטול סמכותה הכפייתית של הרבנות הראשית מכל וכל. הצעת החוק עושה את ההיפך.

איך נפלו גיבורים?! רותם, שהרשים את חבריו ואת הציבור בתמיכתו הנחושה בגרסת "ברית זוגיות" שתהיה פתוחה בפני כל [כמעט], אשר נשמע מצדד ב"פריצת דרך והבקעה של הסטאטוס-קוו", שב עתה לקו של נאמנות מוחלטת לסטאטוס-קוו, והאמת צריכה להיאמר – להרעתו שבעתיים.

ברעש פעולתן של מכבסות המלים חשוב להבהיר מה אירע ליוזמת החקיקה של רותם בדרכה האחרונה, ועד כמה התרחקה ממה שיזם אך לפני שנה-שנתיים. הדברים חשובים במיוחד, ביודענו כי רותם מייצג את מפלגת "ישראל ביתנו" אשר לה אינטרס טבעי ומובהק בהרחבתו ובהגמשתו של מערך הגיור, הנחנק בצבת הלופתת של הרבנות הראשית ושולחיה במגזר החרדי. בשנת 2007 הציע רותם הצעת חוק אשר באה להסמיך רבני ערים ויישובים ורבנים אזוריים, אשר בתוך עמם הם יושבים, להקים במקומם בתי דין לגיור בלא צורך בכל אישור נוסף לגיוריהם. בדברי ההסבר להצעת החוק שלו נאמר, שהיא נועדה לחייב את המדינה להכיר בגיורים אלה למרות התנגדותה של מועצת הרבנות הראשית, אשר התנגדה למתן סמכות רחבה זו לרבני היישובים. זאת, כדי להתמודד עם צוואר הבקבוק בהליכי הגיור ולהקל על המבקשים להתגייר. לקראת סוף 2008 חזר רותם והגיש הצעה זו לכנסת, ובדברי ההסבר אף הזכיר שהצעה דומה הוגשה גם על ידי חה"כ הרב מיכאל מלכיאור.

ההפך מפריצת דרך

הצעת החוק הנוכחית שונה מקודמותיה כשוני שבין שחור ללבן, ולא בכדי במקום תמיכה רחבה של ח"כים דתיים וחילוניים מימין ומשמאל נמצא לה עתה מלמד זכות בדמותו של הרב גפני. דברי

רותם, שהרשים בעבר בתמיכתו בגרסה פתוחה של 'ברית זוגיות', שב עתה לקו של נאמנות מוחלטת לסטאטוס-קוו, והאמת צריכה להיאמר – להרעתו שבעתיים

ההסבר מדגישים כי מטרתה של הצעת החוק היא לעגן בחקיקה ראשית את הסטאטוס-קוו ואת סמכויות הרבנות הראשית, ואין היא מתיימרת אפילו עוד להציע הקלות ופתרון לקשיי הגיור. רותם עדין מנסה להציגה ברבים כסעד וכעזר לציבור העולים העומד בפני החומה הבצורה של הרבנות בבואו להתגייר. אבל כל מי שעיניו בראשו ויודע דבר מה מעבר להודעות לעיתונות של חברי הכנסת – יבין שהצעה זו היא היפוכה של "פריצת דרך והבקעה של הסטאטוס-קוו".

אז מה הבעיה בהצעת החוק? היא באה להרחיב את סמכויות הרבנות הראשית בתחום שבו לא הוקנתה לה סמכות בחוק, ובית המשפט העליון אף קבע זאת מפורשות וראה בכך עיקרון חשוב. בית המשפט העליון, כבר בפרשת האח דניאל בראשית שנות השישים, הבהיר שאין דין הגדרת היהדות לצורך ענייני המעמד האישי כדין הגדרת הזהות היהודית לעניינים אזרחיים דוגמת שבות ומרשם האוכלוסין. באופן עקבי קבע בג"צ כי לעניינים אזרחיים יש לאמץ פרשנות אזרחית חילונית. לכן, למרות שמושג הגיור הוא מושג דתי במהותו – לא הרבנות הראשית היא המופקדת על פרשנותו ועל יישומו בכל הנוגע לרשויות המדינה האזרחיות. בדרך זו קבע בית המשפט העליון כי אין להכיר בדניאל רופאייזן כיהודי למרות שנולד לאם יהודייה וההלכה רואה בו יהודי למרות התנצרותו. ומאידך גיסא קבע בית המשפט העליון כי על המדינה להכיר ולרשום גרים שהתגיירו בבתי הדין של היהדות המתקדמת והמסורתית, למרות שהרבנות הראשית והפוליטיקאים של המפלגות הדתיות התנגדו לכך בכל כוחם. בדרך זו הורה בית המשפט העליון למשרד הפנים לרשום כיהודים מי שהתגיירו בגיור אורתודוכסי נאור בחו"ל, למרות שבית דין רבני בארץ ביטל גיור זה רטרואקטיבית מכיוון שהמשפחה לא הקפידה על שמירת שבת וכשרות.

לא למותר לציין, שרק בעת האחרונה העלה מחקר דעת קהל מקיף שנערך על ידי מכון סמית, שהוזמן על ידי ארגון חדו"ש לחופש דת ושוויון אשר יש לי הזכות לעמוד בראשו, כי 72% מן הציבור היהודי הבוגר בישראל מתנגדים למדיניות בתי הדין הרבניים אשר מסרבים לגייר, או מבטלים גיוריהם, של מי שאינם מקפידים על שמירת שבת וכשרות [אגב, ראוי גם להזכיר לח"כ רותם ולשר ליברמן, ראש מפלגתו, שעל פי מחקר זה ודומים לו שנערכו על ידי מכוני מחקר אחרים, 95% מן העולים תומכים בביטול הסטאטוס-קוו ובהפקעת המונופול של הרבנות הראשית על נישואין בישראל].

בעוד שהצעות החוק של רותם ב-2007 וב-2008 עסקו מפורשות בהסמכת רבני היישובים לעסוק בגיור בלא צורך באישור הרבנות הראשית, והסתמכו על העובדה שרבנים אלה התמנו לתפקידם מלכתחילה באישור הרבנות הראשית, ההצעה הנוכחית

הרבנים הראשיים שלמה עמאר ויונה מצגר בטקס בבית כנסת ישורון בירושלים. 18.07.09. צילום: אביר סולטן, פלאש 90

דורשת הסמכתם האישית והספציפית של רבנים אלה לעסוק בגיור מטעם הרבנות הראשית. אם כך הדבר – מה הואילו חכמים בתקנתם? הרי בעבר יזם רותם את הצעתו לנוכח נוקשותה וחומרותיה של הרבנות הראשית. האם מישהו באמת מאמין כי ניתן לסמוך על הרבנות הראשית שתכאב את כאבם של העולים ותפתח בפניהם שערים רחבים לגיור, בלא להציב בפניהם כבמרוץ משוכות דרישות נוקשות בעיקר בתחום הכשרות והשבת, ושליחת ילדיהם לגני ילדים ובתי ספר אורתודוכסיים?! הישנה נמר חברבורותיו והרבנות הראשית את חומרותיה?! ואם ברצונה של הרבנות להקל – מי מונע בידה לעשות זאת עתה, בלא חקיקה נוספת אשר תרחיב סמכויותיה ותחזק את שליטתה?

מלאכת טלאים מופרכת

חמור לא פחות הוא הניסיון של הצעת החוק להרחיב את סמכותם של הרבנות ובתי הדין הרבניים אל התחום האזרחי. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, פסק והסביר בהרחבה מדוע אין להקנות לרבנות סמכויות בתחום ההכרה האזרחית, ומדוע יש להגבילן אך ורק לתחום המעמד האישי כל עוד מקנה להם החוק שליטה על ענייני הנישואין והגירושין. והנה באה הצעת החוק הנוכחית וקובעת דבר שלא בא זכרו בעבר, ולפיו אישורי הגיור של בתי הדין הם הם שישמשו "ראיה מוחלטת ליהדותו של נושא התעודה בפני כל גורם ולצורך כל עניין".

את מלאכת הטלאים המופרכת של הצעת החוק, אשר אינה מוכנה להתמודד עם שורש הבעיה בישראל, אפשר לראות בסעיף הקובע כי ערעורים על החלטות בית הדין המיוחד ניתן יהיה להגיש אך ורק בפני בית דין שימונה על ידי נשיא בית הדין הרבני הגדול, ותוקפה של הוראה זו הוא עד 1 באפריל 2014. אם לא היה הדבר כה עצוב, היתה זו ללא ספק יכולה להיות מתיחת 1 באפריל ממדרגה ראשונה. עד כדי כך אין אפילו מציע ההצעה, יהודי שומר מצוות וירא שמים, מוכן לסמוך על מוסד הרבנות הראשית, שהוא מציע הסדר כלאיים זה רק לתקופה שבה יכהן הרב הראשי הספרדי הנוכחי שלמה עמאר נשיא בית הדין הגדול. ומה יהיה לאחר מכן? אלהים גדול! אם לא הייתי רואה את הדברים כתובים שחור על גבי מסך האינטרנט לא הייתי מאמין. חקיקה שכל כולה תלוית אדם מסוים, ובכך היא משקפת עד כמה פשט מוסד הרבנות כמוסד ממלכתי את הרגל, והפך להיות בן ערובה בידי הפוליטיקה החרדית, וכל המקצין בה הרי הוא נחשב משובח. לצערי עלי להביע ספק גדול אם התלהבותם של רבים מפתיחותו ומגמישותו כביכול של הרב עמאר יש לה בכלל על מה לסמוך. טרם שמענו ממנו ברבים עמדה ברורה בדבר קולות בגיור, ואם אין הוא מעז לומר את הדבר ברבים – מפחד הבריונים שבמחנהו, מדוע זה יסמוך עליו הציבור ותשים בו הכנסת מבטחה.

הציבור נחשף בתקופה האחרונה למספר מקרים בהם פסל בית דין רבני אחד של המדינה את גיוריו של בית דין אחר, ורב עובד ציבור אחד סרב להשיא את מי שגייר רב אחר. להסרת ספק יודגש שכולם אורתודוכסים, וכולם טוענים לבלעדיות ההלכה ומוחלטותה. אלא דא עקא – פרשנותם להלכה שונה, ובהם מקילים ובהם מחמירים, אין הם מתחשבים האחד בפסיקת רעהו, בעלי הסמכות בעולם ההלכה נוקטים עמדות נוקשות ומחמירות, והמקילים נמצאים תחת מתקפה מתמדת. בג'ונגל שכזה, במקום להכיר בכך שאין מדינה מתוקנת יכולה להשלים עם העברת סמכויות ממלכתיות לידי רבנויות של קבוצה זו או אחרת, מבקשת הצעת החוק להטליא טלאי נוסף ולקבוע שאם יקבע בית דין אורתודכוסי אחד את יהדותו של אדם – לא יוכל בית דין אחר לבטלה, ואם יבקש בכל זאת לבטלה – יובא הדבר בפני המקל התורן כביכול, הוא הרב עמאר. זאת, כמובן אך ורק עד 1 באפריל 2014, שכן אז תסתיים כהונתו ומחליפו יהיה, קרוב לוודאי, עוד מחמיר ממנו, ועלולה לצאת תקלה גדולה מהפקדת סמכות זו בידיו. ומכיוון שכבר נחשפנו למקרים שבהם רבני עיר ובתי דין אסרו על נישואיהם של מי שהתגיירו בגיור אורתודוכסי מקל יחסית – בא החוק לאפשר לחברי בית הדין המגייר בתנאים מסוימים להשיא את מי שגויר על ידיהם, בלא קשר למקום מגוריו, וכל זאת כדי לעקוף את רבני הערים המחמירים. ממש קרמר נ. קרמר במהדורה חדשה, המבקשת את חסות המחוקק – רב נ. רב, בית דין נ. בית דין, וכל זאת בלי שרפורמי אחד, רחמנא ליצלן, יהיה מעורב.

טוב יעשה ח"כ רותם, אשר כאמור הפגין בעבר את כוונותיו הטובות ופתיחותו לצורך בשבירת הסטאטוס-קוו ובפריצת דרך, אם ימשוך ידיו מניסיון נואל זה. לא לטלאים נוספים אנו זקוקים, אלא להכרה בכך שהגיע הזמן לממש את ההבטחה הכתובה במגילת העצמאות לחופש דת ומצפון, להפקיע את סמכות קביעת היהדות מידי הרבנות המתחרדת ולהכיר בכך שהרבה פנים לתורה, הרבה פרשנויות ליהדות והדרך הראויה להפנים את החיות והדינמיות של היהדות היא בהעמדתה על בסיס של בחירה וולונטרית ללא התערבות המחוקק.

למאמר ב-ynet

הכניסה לבתי הדין הרבניים בירושלים. 05.10.08. צילום יוסי זמיר, פלאש 90