עם הגב לעם ישראל

המסקנה הברורה מהדחת הרב דרוקמן מתפקיד ראש מינהל הגיור היא, שאי אפשר להשאיר עוד את מפתחות העם היהודי בידי הציבור החרדי

26/05/2008 11:50

תגיות: הרב דרוקמן · מינהל הגיור · גיור חילוני · שחר אילן · הארץ

הרב חיים דרוקמן, צילום: Shuki, wikipedia

אם מישהו חשב שיש עוד לציונות הדתית מה לחפש במערכת הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים, באה הדחתו של הרב חיים דרוקמן מתפקיד ראש מינהל הגיור והבהירה לחובשי הכיפות הסרוגות את מקומם החדש – מעבר לגדר. במאמר ב"הארץ" קובע שחר אילן כי לגבירים החרדים החדשים של הממסד הדתי לא אכפת מהחקלאים הציונים שזקוקים להיתר מכירה, מהנשים הדתיות שבעליהן מעגנים אותן ומהעולים הרוסים המעטים שכל כך חשוב להם להיות יהודים, עד שהם מוכנים לעמוד בתנאים הקשים שמציב הרב דרוקמן. המדיניות הנהוגה שם עכשיו היא: עם הגב לעם ישראל.

הציבור הדתי-הלאומי יצטרך בזמן הקרוב לערוך חשבון נפש מורכב וסבוך, ולהשיב בין היתר על שורה של שאלות קשות: האם ישלים עם המצב שבו הרבנים שלו נתפשים ברבנות הראשית כרבנים סוג ב'? האם יקים רבנות ראשית אלטרנטיווית, מה שכרוך בהפרת שורה של חוקים שנחקקו בעבור הרבנות, כשהיתה בשליטתו? האם יחדש את הברית ההיסטורית עם הציונות החילונית? האם יקים מערך גיור עצמאי שיתעלם מדרישות החרדים ויבצע סוף סוף את הגיור ההמוני של עולי ברית המועצות?

אבל לציבור החילוני יש חשבון נפש אחר לגמרי לערוך. המסקנה הראשונה והברורה מהדחת הרב דרוקמן, ומפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול שפסל את גיוריו, היא שאי אפשר להשאיר עוד את מפתחות העם היהודי בידי הציבור החרדי המתבדל. במשך 18 שנה הופקד אתגר הגיור הלאומי בידי הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים, והם נכשלו לחלוטין. במקום לחפש כל דרך להקל, לקרב ולעודד, פיזרו מכשולים, גדרות, מוקשים ותעלות. כשהרב דרוקמן ניסה להקל מעט, הם ערכו לו מסע דה לגיטימציה שבסופו הדחה. המסקנה ברורה: יהדות היא דבר רציני מכדי שיושאר בידי הרבנות הראשית. יש לקחת מידה את משימת שילוב העולים חסרי הדת בתוך העם היהודי.

בסופו של דבר החילוניות היא הזרם הגדול ביהדות בישראל (לפי נתוני מרכז גוטמן, 51% מהיהודים בישראל

לא ייתכן שחילוני לא יהודי שרוצה בכל מאודו להיות חילוני יהודי, יצטרך להתחפש לדתי

הם חילונים ורק 19% דתיים וחרדים) ובעולם. לא ייתכן שציבור גדול זה יותיר את השאלה איך נעשים ליהודים בידי הכת החרדית. לא ייתכן שחילוני לא יהודי שרוצה בכל מאודו להיות חילוני יהודי, יצטרך להתחפש לדתי.

ארגוני היהדות החילונית מהססים להרים את תפוח האדמה הלוהט והשנוי במחלוקת של הגיור החילוני. אבל פרשת הרב דרוקמן חייבת לשים סוף להיסוסים. אפשר לחשוב על כמה מסלולי גיור חילוני. אחד מהם הוא הכרזה פומבית של ארגוני היהדות החילונית שהם רואים ביוצאי ברית המועצות, המכונים חסרי דת, יהודים לכל דבר. כלומר במי מהם שירצו בכך. כדי שלהכרזה כזו יהיה ערך צריכים לעמוד מאחוריה גורמים רבים ככל האפשר: ארגוני היהדות החילונית, אנשי רוח, מנהיגים פוליטיים, מפקדי הצבא לשעבר שזכו לפקד על כל כך הרבה חסרי דת אבל על כל כך מעט חרדים ומעצבי דעת קהל.

יכול להיות שיהיה צורך ללוות זאת בקמפיין בנוסח "יהודים בדיוק כמונו". יכול להיות שארגוני היהדות החילונית יצטרכו להעניק לעולים תעודות יהדות כדי שמשרד הפנים יהיה חייב לרשום אותם. מהלך כזה יהיה חייב להיות מלווה בהעברת חוק ברית הזוגיות. החוק הזה יאפשר לעקוף את הנישואים של הרבנות וליצור זוגיות שלא יהיה לרבנות כל קשר ומגע אליה.

אפשרות אחרת היא עריכת טקסי גיור חילוניים פרטניים, רק למי שיעבור הכשרה ביהדות. האפשרות הזאת דומה יותר לטקס המרת דת מקובל, ולכן תעורר פחות התנגדות. החיסרון בטקסים כאלה הוא שכדי להתמודד עם אתגר הגיור ההמוני יידרשו תקציבי ענק, והסיכוי שהתקציבים האלה יגיעו מהמדינה קלוש מאוד. והנה עוד אפשרות: למקד את טקסי הגיור החילוני בבני הנוער. בגיל 13, ילדים עולים שירצו בכך יעברו טקס בר מצוה חילוני. בגיל 18 הם יוכלו לאשר את יהדותם. כך תוענק לחלק גדול מהדור הבא של העולים שנחשבים חסרי דת תחושה של שייכות, תחושה שהם רצויים בישראל.

למאמר ב"הארץ"