איום מבפנים
בין חירות לעצמאות
המאבק סביב ההפיכה השיפוטית אינו בין ימין לשמאל, אלא בין שוחרי הדמוקרטיה הישראלית ונאמניה לבין אלה המבקשים להחריבה משיקולים זרים
24/04/2023 10:39
תגיות: מנחם בגין · בנימין נתניהו · בית המשפט העליון
הפגנה נגד המהפכה השיפוטית ליד מגדלי עזריאלי בתל אביב. צילום: Oren Rozen,
wikipediaבחודשים האחרונים הציבור בישראל מוצא עצמו שב ונאבק על חירותו – לא כל כך נגד איומים מבחוץ, אשר מלווים אותנו בתולדות ישראל ללא הפסקה כמעט, אלא נגד איומים מבפנים. איומים שמקורם בראשי השלטון, ובעיקר בשילוב של הימין המשיחי עם החרדיות הפונדמנטליסטית, אשר חברו יחדיו כדי לשנות את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל ובכך ליטול ממנה את ליבת החירות. אין המדובר במחלוקת הלגיטימית בין ימין לשמאל ואין המדובר במאמץ המתמיד לשפר את דרכי הפעולה של רשויות השלטון, לרבות הרשות השופטת.
יוזמת ההפיכה השיפוטית שמקדמים שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן אינה ביטוי של הימין ואינה חיפוש כן אחר תיקון המערכת המשפטית. היא בראש וראשונה ביטוי לרצון לסרס את המערכת המשפטית ואת שומרי הסף, כדי לאפשר לכוחות אלה להמיר את הפרדת הרשויות, שהיא עקרון יסוד של כל דמוקרטיה נורמלית, בריכוז כל סמכויות השלטון בידי רשות אחת, הרשות המבצעת, והעומד בראשה: ראש הממשלה. על חשיבותם של בתי המשפט העצמאיים ובעלי הסמכות להעביר ביקורת שיפוטית על מעשי השלטון, לרבות הכנסת, לימדנו איש המזוהה עם הימין הישראלי והמסמל אותו יותר מכל: ראש הממשלה המנוח מנחם בגין. במאבק נגד המהפכה השיפוטית משתתפים כיום אישים וקבוצות מן המרכז, השמאל והימין. המאבק, כאמור, אינו בין ימין לשמאל אלא בין שוחרי הדמוקרטיה הישראלית ונאמניה לבין אלה המבקשים להחריבה מתוך שיקולים זרים.
המחשה פשוטה לציניות והמלאכותיות בטיעוני היוזמים ניתן לראות בטענתם שהיוזמה נועדה להשיב את אמון העם במערכת המשפטית, אמון שאבד לדבריהם מכיוון שבג"ץ מאז עמד בראשו הנשיא פרופ' אהרן ברק נוהג בדרך של דיקטטורה שיפוטית. לטענתם התיקון צריך להתבצע על ידי הרוב הקואליציוני (הרעוע, כידוע), שכן הוא, המיוצג בממשלה ובכנסת, מבטא את רצון העם וזו הדרך הדרושה להשיב את השלטון לעם. אחד מראשי השלטון, השר דוד אמסלם, אף הרחיק לכת בימים אלה וקרא להעמיד לדין בשל ניסיון הפיכה, לא פחות, את נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' ברק, ואת הנשיאה הנוכחית, אסתר חיות. דברי הבל ובלע כאלה מאפיינים התבטאויות של רבים מדוברי השלטון הנוכחי ונקודת האור העיקרית, הבוהקת, היא המחאה הציבורית שלא היתה כמותה בתולדות המדינה נגד ניסיונם של לוין, רוטמן ושותפיהם. לא זו בלבד, אלא שסקרים רבים שנערכו בחודשים אלה מלמדים ללא יוצא מן הכלל שרוב הציבור מתנגד למרכיבי המהפכה המתוכננת, וההתגייסות הבינלאומית
נקודת האור העיקרית, הבוהקת, היא המחאה הציבורית שלא היתה כמותה בתולדות המדינה נגד ניסיונם של לוין, רוטמן ושותפיהם
נגד הניסיון להמיר את הדמוקרטיה הישראלית בדיקטטורה, היינו שלטון ללא מצרים וללא אפשרות ריסון משפטי, הם זריקות עידוד שמעניקות ביטחון: "אנו נתגבר" (We Shall Overcome).
כאמור, את הציניות והמלאכותיות שמובלעות בטיעון של לוין, רוטמן ושותפיהם אפשר לראות בנקל. זה שנים בודק המכון הישראלי לדמוקרטיה את מידת האמון הציבורי במוסדות השלטון, ואכן ניתן לראות ירידה מדאיגה ברמת האמון הציבורי במוסדות אלה. יוזמי ההפיכה המשפטית מצביעים על הירידה באמון בבית המשפט העליון, ואכן ירידה כזו נמדדה ובסקרי המכון לדמוקרטיה, למשל, ניתן לראות כי בעוד שהאמון של הציבור היהודי בבית המשפט העליון על פי ממוצע הסקרים השנתיים בין 2003 ל-2022 היה 59.5%, הרי שיעור האמון בסקרים שנעשו ב-2022 ירד ל-42% בלבד. אבל הצבעה על נתון זה אינה רק חצי אמת, אלא היא הטעיה זדונית. שכן בצד בית המשפט העליון, הממשיך לתפוס את המקום השלישי ברמת האמון הציבורי (אחרי צה"ל ונשיא המדינה), רמת האמון בממשלה, בכנסת ובמפלגות נמוכה הרבה יותר (24%; 18.5% ו-8.5% בהתאמה). יתר על כן, בחינת שיעור הירידה ברמת האמון הציבורי בהשוואה בין הממוצע בשנים 2003 עד 2022 לנתוני השנה האחרונה מאלפת: בעוד שירידת האמון בתקופה זו בבית המשפט העליון היתה בשיעור של 30% (לא במעט בשל ההתקפות הזדוניות של גורמי הימין המשיחי והמנהיגות החרדית), הירידה באותה תקופה ברמת האמון בממשלה היא 36%, בכנסת – 49% ובמפלגות – 60%!! על כך כבר אמרו חז"ל: "הפוסל – במומו פוסל". לפני שנוכל להתייחס ברצינות לטענות הפוליטיקאים המבקשים לסלק מדרכם את הביקורת השיפוטית של בג"ץ, כאילו הם מונחים על ידי הדאגה מירידת האמון הציבורי בבית המשפט, מוטב שיתבוננו בעצמם ויעשו תחילה בדק בית אצלם ויפעלו להחזרת האמון הציבורי בהם, בממשלה, בכנסת ובמפלגות.
השבוע אנו מציינים את יום העצמאות וחגיגות העצמאות ה-75 יתאפיינו בשמחה מהולה בזעם ונחישות להגן על אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מפני המאיימים עליה מבפנים. אין המדובר רק בהשהיה של יוזמות החקיקה לזמן מה, ואף לא בביטולן. הפעם אין להיעצר בביטול הנגע אלא יש לעשות את הצעדים הדרושים לעיגונם החוקתי של עקרונות היסוד העומדים עתה במרכז המאבק: מעמדם החוקתי של חוקי היסוד, סמכות הביקורת השיפוטית של בג"ץ, ביצור מעמדם של שומרי הסף (היועצים המשפטיים), הבטחת אי-פוליטיזציה במינויים של השופטים ושומרי הסף ולא פחות מכל אלה: מתן מעמד חוקתי לערכי היסוד של מגילת העצמאות – שוויון ללא הבדל דת גזע ומין, חופש דת ומצפון.