בניגוד למקור

מגילת העצמאות על פי מירי רגב

שרת התרבות הזמינה את הציבור לחתום על מגילת העצמאות, אבל היא ועמיתיה אינם מאמינים בערכי המגילה – דמוקרטיה, שוויון וצדק לכל – כותב מנכ"ל חדו"ש ב"גלובס"

25/04/2018 10:00

תגיות: מגילת העצמאות ·  מירי רגב ·  שוויון ·  יהדות ·  צדק ·  דמוקרטיה ·  הרב אורי רגב

חרדים ממאה שערים שורפים דגלי ישראל ביום העצמאות ה-60 למדינה (צילום אילוסטרציה). צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

יום העצמאות, שנשא עמו מחלוקות גדולות מאי-פעם באשר לזהותה של המדינה היהודית והדמוקרטית, מאחורינו. שרת התרבות מירי רגב, האחראית על חגיגות היובל, הזמינה את הציבור לחתום על מגילת העצמאות. אבל, שואל מנכ"ל חדו"ש, הרב אורי רגב, מישהו חושב שהיא ועמיתיה לקואליציה מאמינים באמת בערכי מגילת העצמאות, מחויבים להבטחותיה ופועלים ליישומה? או שמא מדובר בראש ובראשונה בעוד תרגיל ביחסי ציבור.

ההחתמה על מגילת העצמאות אינה אלא משל לשאלות שצריכות להעסיק אותנו בעת שאנו חוגגים מלאות 70 שנה להקמת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כותב רגב ב"גלובס". ישראל הגיעה לגיל שיבה, על-פי מסכת אבות, אך עדיין מתמודדת עם שאלות הזהות הבסיסיות ביותר, שלמרות חלוף העשורים טרם הוכרעו וטרם הוסכמו. הן טיב יהדותה של ישראל והן ערכי הדמוקרטיה מעסיקים את המדינה ללא הרף, מסעירים את הכנסת ומאתגרים את בית המשפט העליון. השלכותיהם של ויכוחים אלה ישפיעו על עתידה, חוסנה ותדמיתה של ישראל. אך גם יעצבו את זיקתה ליהדות העולם ואת התפקיד שאותו תמלא בעתידו של העם היהודי.

ובכן, מהי מדינה יהודית לפי רוחה של מגילת העצמאות? המגילה מכריזה על הקמתה של "מדינה יהודית בארץ-ישראל", אשר זהותה היהודית מתממשת בראש ובראשונה בשילוב שבין היותה "פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות" לבין בחירה סלקטיבית של הערכים היהודיים שינחו אותה: "יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל". לא מדינת הלכה, לא מדינה

למרבה האירוניה, חופש דת ומצפון ליהודים הוא בעיני רגב וחבריה דבר מגונה, ככל שהוא נוגע ליהודים חילונים ודתיים ליברליים

המקנה זכויות יתר ליהודים מעבר לזכות השיבה, אלא להיפך: "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין... חופש דת ומצפון ... פיתוח הארץ לטובת כל תושביה".

רגב וחבריה אינם מתאמצים לממש ערכים אלה כביטוי מתחייב מאופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה. למרבה האירוניה, חופש דת ומצפון ליהודים הוא בעיניהם דבר מגונה, ככל שהוא נוגע ליהודים חילונים ודתיים ליברליים. את משמעותה של מדינה יהודית והחובות הנובעים מכך הם בוחרים ללמוד וליישם על פי תכתיביהם של שותפיהם הקואליציוניים, המפלגות החרדיות, הבית היהודי וכן הרבנות הראשית – אשר מייצגים מיעוט בקרב הציבור היהודי בישראל ומיעוט קטן עוד יותר ביהדות העולם.

יתר על כן, הם עושים זאת בניגוד לרצונו של רוב הציבור הרוצה ביהדות פתוחה, פלורליסטית ורבת-גוונים. לשיטתן של ממשלות ישראל, זהותה היהודית של המדינה מצריכה מניעה של הקמת משפחה ממאות אלפי אזרחים ישראלים, שהרבנות הראשית אינה מכירה בזכותם להינשא. מדובר בעולים חדשים, זכאי חוק השבות אשר אמם אינה יהודייה על פי ההלכה, בגרים שהרבנות הראשית המתחרדת מסרבת להכיר בהם או בזוגות יהודים כשרים, שבהם שם החתן החילוני הוא כהן או כץ ובחירת לבו היא גרושה או גיורת וכו'.

כך נוהגות אומות המשליטות על אזרחיהן את חוקי השריעה. אין אף דמוקרטיה מערבית בעולם השוללת מאזרחיה את חירות הנישואים. באופן דומה, הפטור ההמוני משירות צבאי שניתן לאברכי הישיבות מפלה בין דם לדם בניגוד גמור הן לעקרון השוויון בנטל והן ליהדות המקורית, שבה יוצאים למלחמה גם "חתן מחדרו וכלה מחופתה".

אכן מצווה לחגוג את עצמאות ישראל, אבל בעודנו חוגגים עלינו להיות מודעים למאבק הקיומי על נפשה של המדינה ולתת יד לחיזוקה של ישראל הדמוקרטית והיהודית, השואבת באמת מן הערכים שביסוד מגילת העצמאות ולא מהחלטות פוליטיות למיניהן.

למאמר ב"גלובס"