הצ'אקרות נסתמו

למה החליטה בעלת המסעדה איצ'יקדנה להיפרד מהרבנות

הוראות לקנות ירקות של יצרנים מסוימים ורק בבסטות מסוימות ומימון משכורתו של משגיח הכשרות. תומר פרסיקו מתאר מה הוביל להסרת תעודת הכשרות של המסעדה הירושלמית

06/11/2012 11:07

תגיות: איצ'יקדנה ·  תעודת כשרות ·  הרבנות הראשית ·  תומר פרסיקו

דוכנים בשוק מחנה יהודה בירושלים (צילום אילוסטרציה). צילום: Ariel Palmon, wikipedia

כשלהבה סילימן פתחה את המסעדה ההודית איצ'יקדנה בשוק מחנה יהודה בירושלים, היא נדרשה למלא טפסים, לשלם אגרות ולמנות למסעדה משגיח כשרות. בתמורה קיבלה מהרבנות תעודת כשרות. במשך שש שנים הופקד על המסעדה אותו משגיח כשרות. בכל התקופה היא שילמה לו משכורת בסך 1,200 שקל בחודש, מלבד זכויות סוציאליות ופנסיה.

תומר פרסיקו מביא את הסיפור של סילימן בבלוג שלו, כדוגמה למונופול שיש לרבנות בתחום הכשרות ולסיאוב שפשה במערכת הזאת. לדבריו, משגיח הכשרות מועסק על ידי המסעדה, לא על ידי הרבנות. עם זאת, לא ברור בדיוק תמורת מה משלמים לו. לדברי סילימן, משגיח הכשרות בא למסעדה שלה מתי שרצה, ולא ברור מה עשה כשהגיע. מכיוון שגר בבני ברק, גם נסיעותיו לירושלים היו על חשבונה.

ביקור רגיל שלו נמשך כדקה וחצי וכלל כניסה למסעדה תוך כדי דיבור ביידיש בטלפון, הצצה למטבח ויציאה. היו ביקורים ארוכים יותר, שבהם אמר לסילימן מה מותר ומה אסור בהתאם לכללי הכשרות. היא סיפרה לפרסיקו, שמשגיח הכשרות אילץ אותה לקנות ירקות מסוימים רק מחברת "גוש קטיף". לדבריה, אלה ירקות יקרים הרבה יותר וטעימים הרבה פחות.

סילימן הקפידה לקנות רק בבסטות כשרות, שהציגו תעודת כשרות מטעם הרבנות. אבל יום אחד הגיע מפקח חדש, בדרגה גבוהה מזו של המשגיח. הוא דרש ממנה לקנות ירקות בארבע בסטות בלבד, ששמותיהן היו רשומים על נייר. כששאלה מדוע

במשך שש שנים הופקד על המסעדה אותו משגיח כשרות. בכל התקופה הוא קיבל מהמסעדה משכורת בסך 1,200 שקל בחודש

עליה לקנות דווקא באותן בסטות, המפקח איים שייקח ממנה את תעודת הכשרות. בתגובה ביקשה ממנו סילימן שייקח את התעודה ויילך.

היא כתבה פתק, שבו הבהירה ללקוחותיה ש"החל מחודש אוגוסט 2012, החלטנו במשפחת איצ'קדנה להפסיק לשתף פעולה עם הרבנות". בסוף ההודעה כתבה: "האוכל במסעדה נשאר בדיוק כפי שהיה: צמחוני, טעים וכשר. רק ללא תעודת כשרות".

ההצהרה הזאת בעייתית מבחינה משפטית, כותב פרסיקו, משום שבסעיף 3א) לחוק איסור הונאה בכשרות, נקבע כי "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר". כלומר, האפשרות היחידה להכריז על מסעדה ככשרה היא קבלת תעודה מהרבנות.

"במשך שנים קיבלה הרבנות כפיקדון את מערך הכשרות הארצי", כותב פרסיקו. "בצורה מצערת מאוד, היא בגדה בנאמנות שניתנה לה. מערך הכשרות היום מסואב, מבולגן ואינו אמין... במקום לדאוג לדיני כשרות הפכה הרבנות את משגיחיה לנושאים ונותנים בענייני כספים ומוצרים".

מהרבנות נמסרה תגובה מפורטת. בין השאר נכתב בה: "כל בית אוכל חותם על חוזה למתן תעודת כשרות טרם קבלת התעודה. סעיף 7.3.2 לחוזה מורה כי קניית פירות וירקות תיעשה אך ורק ממשווקים מורשים. הרציו שעומד מאחורי סעיף זה הוא, שאמנם ה'בסטות' בשוק נושאות תעודת כשרות אך הם מוכרים גם תוצרת שאינה מורשה לשימוש בבתי אוכל מושגחים. כגון: ירק עלים עם חשש חרקים, כרובית וברוקולי לא קפואים וכו'".

לפוסט המלא