המחסור באיברים להשתלה – דרושה גישה שונה

בישראל שיעורי ההסכמה להשתלת איברים נמוכים ביותר ולא מקובל להוציא איברים מהמת ללא רשות מפורשת. במדינות שבהן מותר לקצור איברים אם אין איסור מפורש, שיעורי ההסכמה גבוהים

05/01/2011 12:47

תגיות: השתלת איברים · מחסור באיברים · פרופ' מיה בר-הלל · פרופ' אוריאל פרוקצ'יה · ynet

כרטיס אדי, צילום: ויקיפדיה

נסיבות מותו בטרם עת של כדורגלן העבר אבי כהן מעוררות מחדש את השאלה הרגישה של תרומת איברים מן המת, כותבים פרופ' מיה בר-הלל ופרופ' אוריאל פרוקצ'יה במאמר ב-ynet. הם מציינים כי המנוח היה מצויד בכרטיס אדי, המתיר להשתמש באיבריו לאחר מותו, ואף החתים אחרים על כרטיס זה. אך לבקשת משפחתו ובעצת רבניה, משאלתו הידועה והברורה לא התגשמה...

הכותבים מציינים כי בישראל שיעורי ההסכמה לתרומת איברים, הן בקרב אנשים חיים והן בקרב קרוביהם של נפטרים, נמוכים ביותר. כתוצאה מכך הביקוש לאיברים להשתלה עולה בהרבה על ההיצע. בעלי המזל משיגים איברים מחו"ל או בחו"ל. חסרי המזל משלמים בחייהם.

הכלל הנהוג בישראל כיום הינו כי אין לקצור איברים מן המת ללא רשות מפורשת. יש מדינות שבהן ברירת המחדל הפוכה: מותר לקצור איברים מן המת, אלא אם כן הדבר נאסר במפורש. הבדלים

שינוי ברירת המחדל בארץ יביא לעלייה דרמטית בהיצע האיברים לתרומה, בלי לשלול מאף אחד שרוצה בכך את הזכות לבטא מפורשות את העדפותיו בנדון

אלה, מוסיפים הכותבים, הם בין הגורמים הבולטים לשיעורי ההסכמה הנמוכים בישראל.

על כך מלמדים נתונים ממדינות שונות באירופה. בשבדיה, שבה ברירת המחדל מאפשרת קצירת איברים מן המת, ההסכמה המשתמעת היא 86%, בעוד שבדנמרק, שבה ברירת המחדל הפוכה, אחוז ההסכמה הוא 4% בלבד. שיעור ההסכמה בבלגיה הוא 98%, לעומת 28% בלבד בהולנד השכנה.

לדברי פרוקצ'יה ובר-הלל, שינוי ברירת המחדל בארץ יביא לעלייה דרמטית בהיצע האיברים לתרומה, בלי לשלול מאף אחד שרוצה בכך את הזכות לבטא מפורשות את העדפותיו בנדון, ואפילו בלי מאמצי הסברה לטובת תרומת איברים. בסיכום הם כותבים, כי המצב הנוהג כיום הוא הגרוע ביותר להגדלת היצע האיברים לתרומה. ניתן לחשוד במי שמתנגדים לכל שינוי בו שגם הם שבויים בהטיית ברירת-המחדל – "נישאר עם מה שיש", למרות שמחיר המלכודת הזו נמדד בחיי אדם.

למאמר המלא