נידוי בחסות בית הדין

גרוניס: בתי דין רבניים צריכים להתנהל ללא כתבי סירוב

עמותת חדו"ש ותושבת אלעד עתרו, באמצעות עורכי הדין אורי רגב ועדנה מירב, נגד בית דין רבני בעיר, שהוציא נגד התושבת כתב סירוב ובכך החרים ונידה אותה. העותרים מבקשים מבית המשפט לבטל את כתב הסירוב וכן לתת פסיקה עקרונית שלפיה כתבי סירוב אינם חוקיים

12/11/2014 19:17

תגיות: השופט אשר גרוניס ·  כתבי סירוב ·  בג"ץ ·  אלעד ·  בית דין רבני ·  חדו"ש ·  עו"ד אורי רגב ·  הרב מרדכי מלכה

אולם בבית המשפט העליון (צילום אילוסטרציה). צילום: Stellas mom, flickr

נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, אומר שבתי דין רבניים חייבים להתנהל ללא הוצאת כתבי סירוב. גם שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן תקף את הוצאת כתבי הסירוב על ידי בתי דין רבניים ושאל: "בית דין רשאי להעניש מישהו שפנה לבית משפט חוקי?" לדבריו, ״כתב סירוב זה העונש הכי חמור". כתב סירוב הוא מכתב של בית דין רבני, המורה להחרים מי שמסרב להתדיין בפניו ופונה לבית משפט של המדינה.

הדברים נאמרו הבוקר (רביעי) בדיון בעתירה שהגישו עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון ותושבת אלעד בנושא כתבי הסירוב. בג"ץ הוציא לבקשת העותרות צו על תנאי, שמורה למשיבים לעתירה לנמק מדוע לא יקבעו השופטים שכתב הסירוב, שהוציא בית דין רבני באלעד בנשיאותו של רב העיר, בלתי חוקי והוא בטל. עורכי הדין של העותרות, מנכ"ל חדו"ש הרב עו"ד אורי רגב ועו"ד עדנה מירב, טוענים שכתב הסירוב הוצא בחוסר סמכות ובניגוד לחוק, וכי הוצאתו מהווה עבירה פלילית של שיבוש הליכי משפט וסחיטה באיומים.

העתירה הוגשה במאי 2013 נגד הרב הספרדי של אלעד, מרדכי מלכה, בית דין צדק המרכזי לממונות אלעד, המכונה "הישר והצדק" בנשיאות הרב מלכה, דייני בית הדין, ראש עיריית אלעד יצחק עידן ושורת גורמים נוספים. העתירה מבקשת מבית המשפט גם פסיקה עקרונית נגד תופעת כתבי הסירוב שמוציאים בתי דין רבניים כלפי מי שפונה לבתי משפט של המדינה. הבקשה מבוססת על הטענה כי "כתבי-הסירוב פוגעים פגיעה קשה בשלטון החוק ויוצרים מציאות של 'מדינה בתוך מדינה'".

בדיון אמר נשיא בית המשפט העליון גרוניס: "אם יש הסכמה של שני הצדדים, אין שום בעיה להקים בית דין לממונות, אבל בלי כתבי סירוב ובלי קשר [של בית הדין הרבני] למוסדות שלטוניים. זה לא שונה מאנשים שהולכים לבוררות בפני עורך דין". השופט ג'ובראן אמר ש"בית דין רבני אין לו שום סמכות להכריע בהליך שמתנהל בפני בית משפט אזרחי. בית דין רבני רשאי להעניש מישהו שפנה לבית משפט חוקי? [כתב סירוב] זה העונש הכי חמור... במציאות של האוכלוסייה המדוברת זה מאוד פוגע. זה פגע קשות בעותרים".

רגב ומירב מציינים בעתירה, כי "רבים נמצאים במצבה של העותרת אך מלינים על הפגיעה בהם במחשכים ובסתר ונמנעים מלנקוט צעדים כנגדה, מחשש לפגיעה נוספת בהם. אין צורך להכביר מלים על כך שיש צורך באומץ לב אישי וציבורי כדי להתמודד עם תופעה זו בבית המשפט... ולפיכך חשיבות יתרה לכך שבית המשפט יכיר בחשיבות הסעד המבוקש לצורך הגנה גם על אחרים ברחבי הארץ הנחשפים לאיומים בהוצאת כתב סירוב ומרכינים ראשם בכניעה למעשה סחיטה פלילי זה... אזרחים הסובלים

השופט ג'ובראן: בית דין רבני, אין לו שום סמכות להכריע בהליך שמתנהל בפני בית משפט אזרחי

משרירות הלב, אי החוקיות, חד הצדדיות, הקיצוניות והכוחניות הכרוכים בשימוש בכתבי הסירוב".

תחילת הפרשה בסכסוך שכנים. אברהם בן ציון ומרים פישר, שקנו את הדירה הממוקמת מעל דירת העותרת, החלו בערב ראש השנה תשע"ג (לפני קצת יותר משנתיים) לבנות ללא רישיון ובניגוד לחוק מרפסת מעל מרפסת העותרת. לאחר שפניות לעיריית אלעד ולמשטרה לא הועילו, העותרת פנתה בהנחיית המשטרה לבית משפט השלום בפתח תקוה והוציאה צו להפסקת העבודות.

במקום לציית לצו, פנו השכנים לבית הדין הרבני "הישר והצדק" באלעד, הפועל בחסות העירייה ובנשיאות רב העיר מלכה. בית הדין הוציא לעותרת "צו מניעה", הדורש ממנה לבטל את התביעה בבית המשפט ולהתדיין בפניו. הוא עשה זאת, אף על פי שאין לו כל סמכות חוקית להוצאת צווים. אחר כך הודבקה מטעם בית הדין על דלתה "אזהרה", שאליה צורף צילום כתבה על אדם שלא שמע להוראות בית דין רבני ונפטר בטרם עת.

בערב יום הכיפורים תשע"ג הוציא בית הדין כתב סירוב נגד העותרת. כתב הסירוב נתלה ופורסם ברחבי העיר אלעד. בכתב הסירוב מורה בית הדין כי יש להתייחס אליה כאל "מרימה יד בתורת משה", משום שפנתה לבית משפט אזרחי. אל בית המשפט מתייחס כתב הסירוב כאל "ערכאות". עוד נטען כי "עשתה פעולות שיש בזה משום מסירה". המשמעות של כתב הסירוב היא שיש להחרים ולנדות אותה.

מאז הפכו חיי העותרת ומשפחתה לסיוט. היא ובנותיה חדלו ללכת לבית הכנסת. "חוויות" של יריקה לעברה ברחוב הפכו את יציאותיה מהבית לנדירות. היא נתקלה בסירוב לרשום את בנותיה למוסדות לימוד עם חברותיהן, ורק איום בצעדים משפטיים נוספים הביא לשינוי ההחלטה. הדבר גרם לה נזקים בריאותיים קשים ומתח נפשי חמור. היא פנתה לרב מלכה ולחברי הבד"צ וביקשה שיבטלו את כתב הסירוב, לשווא.

במרס 2013 פנתה חדו"ש למשרד היועץ המשפטי לממשלה. ימים ספורים לאחר הפנייה פרסם היועץ הנחיות הקובעות כי "פרסום כתב סירוב במטרה לגרום לבעל דין לבטל תביעה אזרחית עולה לכאורה לכדי עבירה פלילית של שיבוש הליכי משפט". במקרים חמורים תישקל האפשרות לראות בהוצאת כתב הסירוב "עבירה של איומים או סחיטה באיומים".

גם פנייה נוספת של העותרים לבית הדין הרבני לאחר פרסום חוות הדעת לא הועילה. בנוסף לכך, הנחיות היועץ המשפטי למשרד לשירותי הדת אוסרות על שימוש בסמלי שלטון בהפעלת בתי דין רבניים פרטיים. ההנחיה קובעת כי ל"שימוש בסממנים שלטוניים כאמור, תוך הפרת הנחיה זו, עלולות להיות השלכות במישור הפלילי, במישור המשמעתי ובמישור המינהלי". העותרים מראים כי שורת מסמכים מעידים על קשר ברור ופסול בין בית הדין לבין עיריית אלעד, לשכת הרבנות והרב מלכה.

ראו ידיעה באתר "חרדים 10"