פינגווינים תחת התקפה
למה מחפשים מה אסור ולא מה מותר
ההתקפות של בעלי טורים חרדיים על ריקוד שהפך לאופנתי מסמלות את הנטייה להתרכז בביקורת ובשלילה, ולא בחיוב, כותב יקי אדמקר
18/02/2014 14:37
תגיות: ריקוד הפינגווינים · "בקהילה" · בעלי טורים · פורים · יקי אדמקר
חסידים רוקדים ליד ניידת חב''ד בירושלים (צילום אילוסטרציה). צילום: אביר סולטן, פלאש 90
בחודשים האחרונים השתלט על רחבות הריקודים של הציבור החרדי "ריקוד הפינגווין". הריקוד מורכב מתשעה צעדים פשוטים והוא חידוש בנוף הריקודים שמקובלים בשמחות חרדיות. אבל בעלי טורים, שדעתם נחשבת בציבור, תוקפים את הריקוד ואת בחורי הישיבות שנהנים ממנו, כותב יקי אדמקר בוואלה.
"זו קריצה לאומות העולם, לריקנות, לבוהמה", כתב אברהם דוב גרינבוים, עורך השבועון החרדי "בקהילה". לדבריו, "ריקוד הפינגווינים הוא סמל הרדידות. פינגווין מה הוא אומר? איבדתי את היעד. מחשב מסלול מחדש".
כתב ב"דער בלאט", עיתון של אחד הפלגים בחסידות סאטמר, טען שהריקוד הגיע "ממדינת הציונים" והוא "משוקץ. מלא זימה וזוהמה".
יש שטוענים, מוסיף אדמקר, שמקור הריקוד הוא "בגרמנים הנאצים" ולכן אסור לחרדים לאמץ אותו. למעשה, מקור הריקוד הוא בארצות הברית של שנות ה-50. הביקורת על "ריקוד הפינגווין" ועל בחורי הישיבה שרוקדים אותו היא רק דוגמה לגישה
עורך 'בקהילה': 'ריקוד הפינגווינים הוא סמל הרדידות. פינגווין מה הוא אומר? איבדתי את היעד'
המקובלת בחברה החרדית ובקרב בעלי ההשפעה בתוכה. "אולי הגיע הזמן לחשבון נפש שבמסגרתו ייבדק למה החברה החרדית כבר מזמן הפסיקה לחפש 'מה מותר'. אנשיה הפכו לרודפי כותרות שמחפשים בעיקר 'מה אסור'. את מה צריך לאסור ואת מי צריך להחרים", כותב אדמקר.
בשבוע שעבר, לדוגמה, פורסמה באחד מכלי התקשורת החרדיים כותרת שהכריזה שרבנים חרדים אוסרים על ילדים להתחפש לחיילים בפורים. ברקע של האיסור עומד, כמובן, המאבק נגד חוק הגיוס. הרבנים חוששים שילד חרדי שיתחפש לחייל, ירצה להפוך לחייל כשיגדל. במקום לחשוב באופן קטנוני מה אסור, ראוי לחפש את ה"טוב" וה"מותר", אומר אדמקר.
למאמר המלא