סירופ ציני ומניפולטיבי

הדדיות או תמרור "אין כניסה"

הגיע הזמן להציב תנאי מוקדם של הדדיות במערכות היחסים בין הציבור הליברלי לציבור החרדי והאורתודוקסי

אורי רגב, 18/12/2023 16:20

תגיות: שבעה באוקטובר ·  "הראש היהודי" ·  הדתה ·  גרעינים תורניים

חרדים וחילוני בנתניה (צילום אילוסטרציה) צילום: Dany_Sternfeld, flickr

אירועי יום כיפור בכיכר דיזנגוף, קצת לפני האסון של שבעה באוקטובר, סיפקו כבר בזמן אמת את הנפץ שהצית את חומרי הדליקה שהתרבו והתעצמו בשנים האחרונות. הרבה נכתב על התבערה וגלי ההדף שהיא עוררה. פחות ידועה העובדה שבתקשורת החרדית הוזכרו אירועים אלה לא אחת כמסבירים את טבח העוטף והמלחמה שבעקבותיו.

קו מוביל בתקשורת החרדית הוא, שהטבח לא היה רק ביטוי לרוע החייתי של מחבלי חמאס, אלא שהוא אירע, כמו כל דבר אחר המתרחש בעולמנו, ברצונו של הקב"ה. יש התולים זאת בעוונות שונים, וביניהם עוון החילוניות, עזיבת התורה ואירועי יום כיפור – אשר המענה לכולם הוא חזרה מלאה בתשובה ותלמוד תורה ותפילה.

אבל מעבר לביטויי תמיכה וגינוי מכל הצדדים, חשוב שננסה להתוות מהו המענה הדרוש מצד הציבור החילוני והמסורתי ליוזמות ה"ופרצת" של ראש יהודי, הגרעינים התורניים ושאר עסקני ההדתה, ונתאמץ להבין מה משמעות הדברים בהקשרם הרחב יותר.

תשובתי היא כי הגיע הזמן להציב תנאי מוקדם של הדדיות במערכות היחסים שעלו עתה לדיון בתקשורת ובשיח הפוליטי. זאת, כמובן, בנוסף לאמירה ברורה בדבר הצורך לחסום כל תוכן מסית ואלים, גם אם הוא מתכסה במסווה של "דעה" ושיח פתוח.

במסווה של תפוח בדבש ארגונים אלה מציעים לציבור החילוני והמסורתי סירופ סכריני ציני ומניפולטיבי. תוך שימוש לרעה בערך הליברליות ובסיסמאות "אחים אנחנו" הם מבקשים להרחיב את תחום ההשפעה והשליטה שלהם. כן, כן, מדובר בשליטה. די לראות את תקציב מיליארד השקלים שהוקצה ליוזמות הדתה בחמישה משרדי ממשלה שונים, ואת מה שהתרחש ומתרחש במשרד החינוך בתקופת נפתלי בנט וממשיכו השר יואב קיש.

מדובר בארגונים שהליברליות כערך היא מהם והלאה, אך הם מנופפים בה כחלק מאותו סירופ סכריני. די לשמוע את דבריו של ישראל זעירא, מנהיג "הראש היהודי", שמסביר כי הרב יגאל לוינשטיין ההומופוב, הגזעני ומדיר הנשים הוא אורח רצוי בתוכניותיו, שכן זעירא "אינו פוסל אנשים על סמך דעותיהם". 

לא יותרו טקסי דת למיניהם במרחב הציבורי, בשכונות ובערים חילוניות או מעורבות, אם לא תתאפשר במקביל כניסתם של ארגוני ההתחדשות היהודית לשכונות וערים דתיות

האומנם? האם לא יפסול, למשל, אנטישמים המפיצים את "הפרוטוקולים של זקני ציון" ויזמינם להסביר את דעותיהם תחת חסותו? היכן בדיוק הוא מעביר את הגבול, זאת טרם הבהיר. רמז לגבול שזעירא תוחם ניתן, שלא במפתיע, כאשר שאלה אותו המראיינת ברדיו בדבר נשות הכותל, הנאבקות על האפשרות לקיים מנייני נשים ברחבת הכותל. אז הסביר כי בעוד שארגונו ביקש לקיים תפילת נעילה "במרחב הציבורי" בתל אביב, הרי שרחבת הכותל היא "בית כנסת", ולפיכך אין להתיר לנשות הכותל להתפלל על פי תפיסתן בדבר שוויון נשים בחיים היהודיים.

אלה דברים חסרי שחר, שכן רחבת הכותל מעולם לא היתה בית כנסת עד שהוגדרה כך על ידי שרי ש"ס, ברצונם להדיר משם את נשות הכותל ואת המניינים המשפחתיים של התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית.

הוא נתלה בהוראת שרי ש"ס, אך מסרב לציית להוראת עיריית תל אביב שאושרה על ידי בית המשפט העליון, שלפיה נאסר עליהם להציב מחיצה במתחם הציבורי. לא החוק ובתי המשפט המוסמכים לנגד עיניו, ולא הליברליות נר לרגליו, אלא הרצון שעליו הכריז זה מכבר – לקדם הדתה בכל רחבי הארץ.

בפנינו מאבק קיומי על זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. שוק הדעות והמנהגים היהודיים חייב להיות מבוסס על הדדיות:

לא תותר כניסת ארגונים ודוברים למוסדות חינוך ממלכתיים לצורך שיתוף התלמידים ב"אורה המתוק של היהדות", אם לא תתאפשר במקביל כניסתם של ארגונים ודוברים חילוניים וליברליים למוסדות החינוך הממלכתי-הדתי (לרבות חב"ד) והחרדי. זאת לצורך שיתופם של תלמידי מוסדות אלה באורה של ההשכלה, השוויון המגדרי והפלורליזם היהודי.

לא יותרו טקסי דת למיניהם במרחב הציבורי, בשכונות ובערים חילוניות או מעורבות, אם לא תתאפשר במקביל כניסתם של ארגוני ההתחדשות היהודית לשכונות וערים דתיות כדי לחשוף את התושבים שם ליופיה של היצירתיות האמנותית, החזותית והקולית, למשל בדמותן של מקהלות מעורבות השרות את שירי ארץ ישראל כמו גם שירה ליטורגית חדשה.

בלא הדדיות טיעוני "הליברליות" הם דמגוגיה גרידא. אחרי המלחמה חייבת לבוא גם הכרעה חדשה על דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ברוח מגילת העצמאות, המבטיחה חופש דת ומצפון, כמו גם שוויון ללא הבדל דת, גזע ומין.

הרב עו"ד אורי רגב הוא מנכ"ל עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון

המאמר פורסם באתר זמן ישראל