לסתום לבג"ץ את הפה

פסקת ההתגברות – יוזמה מגונה

בקרוב תפוג הדחייה האחרונה שנתן בג"ץ בנושא גיוס תלמידי הישיבות. זאת הסיבה לאובססיה של המפלגות החרדיות לסירוס בית המשפט העליון

אורי רגב, 10/11/2022 16:59

תגיות: בג"ץ ·  פסקת ההתגברות ·  משה גפני ·  אריה דרעי ·  בנימין נתניהו ·  חוק הגיוס ·  מדד הדת והמדינה ·  אורי רגב

בחורים חרדים בכניסה ללשכת הגיוס בירושלים. צילום: פלאש 90

הדרישה לחוקק את "פסקת ההתגברות" שנויה במחלוקת פוליטית וציבורית זה זמן רב. פוליטיקאים רבים טוענים שפסקת ההתגברות חיונית ל"הבראת מערכת המשפט", ל"הגברת האמון הציבורי בבית המשפט העליון", ל"שיפור המשילות" ועוד שלל סיסמאות הנשמעות סבירות ואחראיות, אך רב המרחק בינן לבין האמת.

איננו טוענים שאין פגמים במערכת המשפט. אין מערכת ציבורית בישראל או בעולם שהיא נטולת פגמים ואינה זקוקה לתיקון ולשיפור מעת לעת. לא על כך הוויכוח, שאם לא כן הדיון ברפורמות החקיקה והמשילות ובהצעות לתיקון עבירת המרמה והפרת האמונים, המונחות זמן רב על השולחן של משרד המשפטים והכנסת, היה מתקדם לפני שנים. הדחיפות הנוכחית לחקיקת פסקת ההתגברות והיוזמות הנלוות אליה אינה נובעת מדאגה כנה לדמוקרטיה הישראלית, אלא להיפך – מכוונה לכרסם בדמוקרטיה, לנטרל את בג"ץ, את שומרי הסף ואת היועצים המשפטיים באופן שיאפשר לכוחות פוליטיים דורסניים להתגבר על ביקורת שיפוטית, החיונית למשטר בריא שבו נשמרת הפרדת הרשויות ומתקיימים בלמים ואיזונים.

איך אנחנו יודעים זאת? מעבר לעיתוי הכל כך לא מקרי שבו עולות הדרישות, הבה נתבונן בכמה ראיות:

המפלגות החרדיות, למשל, הבהירו שמבחינתן פסקת ההתגברות היא תנאי להצטרפותן לקואליציה. לפני הסיכום על הג'ובים וה"קניידלך" הן דורשות התחייבות מפורשת לחקיקה מיידית של פסקת ההתגברות. בלי כניעה לדרישה זו – לא תהיה לבנימין נתניהו קואליציה. כך כתב השבוע מנהיג מפלגת דגל התורה, הרב משה גפני: "אנחנו לא נכנסים לממשלה בשביל תפקידים. אנחנו נכנסים כדי ליישם מדיניות. ובשביל ליישם את המדיניות צריך את פסקת ההתגברות".

אלא שדבריו דורשים תרגום. על איזו "מדיניות הזקוקה ליישום" הוא מדבר? ומדוע כדי ליישמה "צריך את פסקת ההתגברות"?

דוגמה דחופה היא הרצון החרדי להתמודד עם איום חוק הגיוס. כל ממשלות ישראל, מהשמאל, מהמרכז ומהימין, היו מוכנות לרמוס את ערך השוויון ולהפלות בין דם לדם כדי לקנות את קולות המפלגות החרדיות. אלא שבית המשפט העליון קלקל את המשחק.

75% מן הציבור היהודי – כולל 72% ממצביעי הליכוד – דורשים לגייס את האברכים לשירות צבאי או אזרחי

בשנת 2012 הוא פסל כבלתי חוקתי את "חוק טל", בשל פגיעתו הקשה בערך השוויון. גם החוק שבא במקומו ואשר התיימר לציית לפסק דינו של בג"ץ, אך בפועל עשה בדיוק ההפך, נפסל על ידי בית המשפט בשנת 2017.

לכנסת ניתנה אז שהות של שנה עד שהפסילה תיכנס לתוקפה – אבל הפוליטיקאים לא הצליחו לרבע את המעגל ולמצוא דרך להכשיר את הטריפה הזאת באופן שייראה חוקי וגם ירצה את המפלגות החרדיות. הסיבה לכך פשוטה – המפלגות החרדיות הבהירו כי מבחינתן תנאי בל יעבור הוא ששום תלמיד ישיבה שאינו מעוניין להתגייס – לא יגויס, שלא תיקבע כל מכסה מחייבת של מתגייסים וכמובן – שסירובם של עשרות אלפי האברכים לא יגרור בעקבותיו סנקציות כלכליות כלשהן. כעשר פעמים ביקשה המדינה לדחות את מועד הפקיעה של החוק, אך בעוד שלושה חודשים תסתיים הדחייה האחרונה ויגיע רגע האמת. למפלגות החרדיות ברור הפתרון הנדרש: לסרס את בית המשפט העליון ולהמיר את הכרעותיו בכיפוף ידיים פוליטי. פשוט וקל.

זו המדיניות שגפני וחבריו רוצים לאפשר באמצעות פסקת ההתגברות, סתימת פיו וכבילת ידיו של בג"ץ. כך הם רוצים לפעול גם בגלל שאר פרקי "המדיניות" שבג"ץ מונע: תקציבים, סוגיה שבה התערב בג"ץ בעבר מאותה סיבה, הפגיעה בשוויון, לאחר שהחליבה מקופת המדינה פרצה גבולות (עוד "מיליארדים", כלשונו של אריה דרעי לפני הבחירות, והכפלת המענקים לאברכים פי שלושה כלשונו של הרב הראשי יצחק יוסף, שנתן הנחיות בעניין לדרעי, תוך התעלמות מוחלטת מן החוק האוסר עליו כעובד ציבור לעסוק בפוליטיקה, אבל למי אכפת החוק), הרחבת איסורי השבת, מימון מלא לבתי ספר חרדיים גם אם אינם מלמדים לימודי ליבה, נטרול חובת השוויון המגדרי, החזרת קווי המהדרין שבהם נדרשו נשים לשבת באחורי האוטובוס, החמרת דרישות הגיור שבו תכיר המדינה, פגיעה בפלורליזם ועוד ועוד.

ח''כ משה גפני. המפלגות החרדיות הבהירו כי מבחינתן תנאי בל יעבור הוא ששום תלמיד ישיבה שאינו מעוניין להתגייס – לא יגויס צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

מדיניות זו נועדה לקרב את ישראל למודל של מדינת הלכה ולהרחיק אוותה מהבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ושוויון. בחלקה, כפי שהתברר בעבר, מדיניות זו היא בלתי חוקתית ולכן בג"ץ בלם אותה. לא עוד. פסקת ההתגברות תדאג לכך.

אך זאת יש לדעת: מדיניות זו והתמיכה של מפלגות הקואליציה בה נוגדות את רצונו הברור של רוב הציבור, כולל מצביעי הליכוד. מדד הדת והמדינה 2022 של חדו"ש, הנערך זו השנה ה-14 באמצעות מכון סמית, חשף כי 75% מן הציבור היהודי הבוגר דוחים את העמדה החרדית ודורשים לגייס את האברכים לשירות צבאי או אזרחי. 72% מקרב מצביעי הליכוד סוברים כך. בדומה לכך, 77% מן הציבור היהודי הבוגר בדעה שיש לחייב את כל בתי הספר החרדיים המקבלים מימון מקופת המדינה ללמד לימודי ליבה מלאים, ואלה שלא יצייתו לכך – יש לשלול מהם מימון או לקצצו באופן משמעותי. שותפים לדעה זו 73% ממצביעי הליכוד. ובכלל – 69% מהציבור היהודי הבוגר רוצים לקצץ את תקציב הישיבות, לא להגדילו (65% ממצביעי הליכוד).

כאמור, יש המנסים לתאר את יוזמת ה"אתחול" של המערכת המשפטית כתגובה לירידת האמון הציבורי בבית המשפט העליון. אלא שאף טיעון זה הוא צבוע ומתחסד. נכון כי במשך השנים ירד האמון הציבורי בבית המשפט העליון, בין השאר בגלל ההתקפות הארסיות של פוליטיקאים עליו. הוא עומד עתה על 48% מן הציבור היהודי הבוגר על פי מדד הדמוקרטיה בישראל 2021, אשר בדק איזה אחוז מן הציבור נותן "די הרבה והרבה אמון" בשמונה מוסדות ציבור. אלא שהאמון בכנסת אף הוא ירד דרמטית. רק 28.5% מהציבור נותנים אמון בכנסת – כמחצית משיעור האמון הציבורי בבית המשפט העליון. על כך נאמר, ש"מי שיש חמאה על ראשו, שלא ייצא לשמש". עד שפוליטיקאים ציניים אלה באים לרפא את האמון הציבורי בבית המשפט העליון, כדאי שיתבוננו במראה ויבינו עד כמה הם עצמם חייבים תיקון תחילה.

המדיניות של המפלגות החרדיות נועדה לקרב את ישראל למודל של מדינת הלכה. בחלקה היא בלתי חוקתית ולכן בג"ץ בלם אותה

בדומה לכך, במדד הדת והמדינה 2022 השווינו ארבעה מוסדות ציבור בלבד (הכנסת, הממשלה, בית המשפט העליון והרבנות הראשית) ושאלנו במי ממוסדות אלה יש לציבור היהודי הבוגר "אמון גבוה". בדומה לממצאי המכון הישראלי לדמוקרטיה, בעוד שבבית המשפט העליון יש ל-34% מהציבור היהודי אמון גבוה, בכנסת יש ל-8% בלבד אמון גבוה. כלומר, האמון בבית המשפט העליון הוא יותר מפי ארבעה מהאמון בכנסת. קשה שלא להתייחס בסלידה לביקורת של פוליטיקאים על בית המשפט העליון ולטענותיהם כי אינו מייצג את הציבור, בעוד הם הם נציגיו הנאמנים והאותנטיים של העם. לכל הפחות במה שנוגע להכרעות בג"ץ בנושאי חופש דת, ברור כי הוא הנציג הנאמן של רוב הציבור, בעוד הפוליטיקאים מתפקדים כסמרטוט הניגוב של המפלגות החרדיות.

אם נרצה לראות דוגמה להשלכות הקשות העלולות לנבוע מחקיקה של פסקת התגברות, אשר תמנע מבג"ץ להמשיך לפעול כמגן ערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק, הבה נשאל את השאלה: מה יקרה אם הכנסת תחוקק חוק שלפיו יבוטל שוויון הזכויות של אזרחי ישראל וייקבע שלאזרחים יהודים זכויות רבות יותר מאשר לאזרחי ישראל הערבים. שום דמוקרטיה מערבית בעולם לא תמשיך לראות בישראל דמוקרטיה הראויה לשמה. במציאות של פסקת התגברות – בג"ץ גם לא יוכל לעצור חקיקה מפלה שכזו. אבל אין המדובר בשאלה תיאורטית גרידא, שכן בדיוק שאלה כזו נשאלה בכמה מדדי דמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, וכן במחקר של מכון פיו האמריקאי. למשל, במדד הדמוקרטיה לשנת 2016 נשאלה השאלה: האם אתה מסכים או לא מסכים שבישראל צריכות להיות לאזרחים היהודים יותר זכויות מאשר לאזרחים הלא-יהודים", והתברר כי 68.6% ממצביעי ש"ס ו-54% ממצביעי יהדות התורה השיבו בהסכמה.

יוזמי פסקת ההתגברות אינם מתעניינים אם רוב הציבור תומך בעמדתם, וכמובן לא אם עמדה זו מתיישבת עם ערכי הדמוקרטיות המערביות אשר אליהן אנחנו אוהבים להשוות את ישראל. די בכך שמיעוט קיצוני אוכף את רצונו על שאר הקואליציה השברירית.

למאמר ב-ynet

עמדות הציבור בנוגע לגיוס אברכים