איום חמור

משחקי הכשרות – פלילים וזעקות שווא

חלקים גדולים מהיהדות החרדית אינם מקבלים את סמכותה של הרבנות הראשית בתחום הכשרות. לכן זעקות השבר והאיומים של מנהיגיה בעקבות רפורמת הכשרות מעוררים תחושה מוזרה, כותב הרב אורי רגב ב"כלכליסט"

24/01/2022 17:03

תגיות: כשרות ·  מתן כהנא ·  הרבנות הראשית ·  הרב אורי רגב

מתן כהנא, השר לשירותי דת

בפרק האחרון בקרב זעקות השבר של המנהיגות החרדית והרבנות הראשית נגד רפורמת הכשרות של השר מתן כהנא, מנהיגיה הרבניים של היהדות החרדית עברו את הקו האדום אל תחום הפלילים. השאלה היא אם הפעם יעזו היועץ המשפטי לממשלה והמשטרה לעשות את המוטל עליהם. אשרי המאמין.

ראש מועצת חכמי התורה הודיע בכתב לאחרונה, כי רבני הערים אשר יעזו לפעול על פי החוק לאחר אימוץ רפורמת הכשרות בכנסת, ויאשרו מזון ככשר מחוץ לתחום עירם, תיאסר כשרותם בכל מקום, כולל בעירם, והם ייחשבו "פורשים מקהל ה' ועוברים על רצון האלוהים". במתן אישורי הכשרות על פי ההלכה והחוק, קבע המכתב, רבני הערים יוכיחו שכל רצונם הוא להרוס את הכשרות ולהתחרות בעמיתיהם. לראש מועצת חכמי התורה חברו ראשי הרבנים החרדים האשכנזים הליטאים והחסידים.

איום חמור זה אינו רק מקומם ומגוחך בהתחשב בעובדה שהוא נועד לתקוף רבנים ואישי ציבור אורתודוקסים בכירים, שומרי תורה ומצוות, תוך דימויים, רחמנא ליצלן, לרפורמים, אלא שהוא גם פלילי בעליל. מדובר בעבירה בוטה של סחיטה באיומים על פי סעיף 428 לחוק העונשין, אשר אומר – לענייננו: "המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין... בפרנסתם, בשמם הטוב... או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם... להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו – מאסר תשע שנים".

רק בחודש שעבר חייב בית משפט רב, דיין בבית דין רבני חרדי, בפיצויים של 60,000 שקל בשל עבירה זו. עד העת האחרונה נהגו בד"צים לאיים על צאן מרעיתם שלא יעזו לפנות לבתי משפט אזרחיים, שכן יראו בהם מי ש"הרימו יד בתורת משה" ויפעלו נגדם בהתאם. הדבר נעשה במסמך הנקרא "כתב סירוב", שקורבנותיו בדרך כלל נכנעים לאיום. היתה זו הפעם הראשונה שבה חרגה הפרקליטות מפרקטיקת עצימת העיניים והגישה כתב אישום בנדון.

אין הבדל מהותי בין האיום הגלום בכתבי הסירוב לבין האיום הנוכחי על רבני הערים להימנע מלפעול על פי סמכותם בחוק כנוסחו הנוכחי, שמא יוכרזו מורדים באלוהים ובשליחיו הרבניים עלי אדמות, וכל הכשריהם יוכרזו כטריפות. הוויכוח אינו רק על הכשרות, אלא על טיבה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

סמכותה הבלעדית של הרבנות הראשית אינה צומחת מרצון העם באמת, אלא מסחר סוסים פוליטי. האמת הידועה היא שאפילו רבים מחברי מועצת הרבנות הראשית אינם אוכלים מזון שהוכרז כשר על ידי הרבנות הראשית, אלא רק בהכשר של גופי רבנות פרטיים כיתתיים למיניהם. בתחום הכשרות קיים כבר פלורליזם נרחב, אלא שהוא רק מן הרבנות הראשית וימינה, תוך הדרה כמעט מלאה של האורתודוקסיה המודרנית, הציונית. בכשרות, כמו גם בגיור ובעירובין – חלקים גדולים מהיהדות החרדית 

השר כהנא אינו פלורליסט כלל ועיקר, וכל יוזמותיו נועדו להרחיב במעט את יריעת המונופול של האורתודוקסיה בישראל

אינם מקבלים כלל את סמכותה של הרבנות הראשית, ורוב הציבור היהודי אינו מזדהה עם היומרה של הרבנות הראשית להיות "הסמכות ההלכתית העליונה במדינת ישראל", ואינו רואה כל צורך או צידוק להישמע למרותה בענייני כשרות או בעניינים אחרים.

ובאשר לזעקות השבר בדבר הרס הכשרות בישראל, מתברר שאפילו רוב שומרי המצוות אינם מתרגשים מזעקות אלה. החרדים ממילא אינם זקוקים להכשרי הרבנות הראשית, ורוב האחרים ישמחו להסתפק באישורי כשרות אלטרנטיביים. אשר למיעוט החפץ בכשרות הרבנות הראשית, יפעלו כוחות השוק החופשי ויתאפשר להם לצרוך את המזון בכשרות העדיפה בעיניהם. הדבר יקדם במעט את חופש הדת, ובהרבה את החיסכון לקופת המדינה המשלמת מאות מיליוני שקלים בכל שנה בשל עצם קיומו של המונופול המביא לשחיתות, כפילות ולעתים תכופות – לפגיעה בכשרות עצמה.

על פי מדד הדת והמדינה 2021 שפירסמה חדו"ש בערב ראש השנה, 22% בלבד השיבו כי יאכלו רק בבתי אוכל המחזיקים בתעודת כשרות של הרבנות הראשית, 25% יסתפקו בכשרות אלטרנטיבית [בין אם של רבני צהר, למשל, או של הבד"צים] ול-53% תעודת כשרות אינה מהווה שיקול כלל. גם בקרב ה-41% מהציבור שהשיבו כי הם מקפידים על שמירת כשרות על פי ההלכה, רק פחות ממחצית [47%] רואים זאת כשיקול המחייבם לצרוך רק מזון שבהשגחת הרבנות הראשית. רוב מצביעי כל מפלגות הקואליציה אינם מגבילים את עצמם לצריכת מזון בהכשר של הרבנות הראשית [גם בקרב מצביעי ימינה רק 18%, והדבר רלוונטי ללא ספק להבנת צעדיו של כהנא לקידום רפורמת הכשרות]. רק 23% ממצביעי הליכוד ציינו כי הם צורכים רק מזון בהכשר של הרבנות הראשית.

הרבנות הראשית משמשת כלי משחק בידי המנהיגות החרדית, אשר שולטת בבחירתה ובהחלטותיה, והרבנים הראשיים אינם אלא מריונטות הרוקדות על פי תנועות ידם. האורתודוקסיה הציונית מאוסה ופסולה בעיניהם של חרדים אלה לא פחות מן הזרמים הלא אורתודוקסיים המהווים את רוב העם היהודי בתפוצות, ולכן יוזמות הרפורמה של השר לשירותי דת כה חמורות בעיניהם.

יש להדגיש, השר כהנא אינו פלורליסט כלל ועיקר, אין לו כל עניין להרחיב את ההכרה בזרמים הדתיים הלא-אורתודוקסיים בישראל וכל יוזמותיו נועדו להרחיב במעט את יריעת האורתודוקסיה והמונופול הנתון לה בישראל. אבל כאמור, לכל אלה אין כל משמעות בעיני הרבנות הראשית והחרדים השולטים בה, ולכן הם פסקו זה מכבר כי הממשלה הנוכחית היא "ממשלת זדון/שמד רפורמית". מה שהם דורשים הוא מדינה בתוך מדינה, שתהיה חסינה מציות לדיני המדינה הציונית, הדמוקרטית, ובעת ובעונה אחת – תהיה שליטה בעיצוב אורחות היהדות של מדינה זו. הגיעה הזמן לשים קץ למציאות זו ולהמירה ביישום מלא של הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון ושוויון לכל.

מאמר זה הוא נוסח מורחב של מאמר שפורסם באתר כלכליסט