המאמי הלאומי

המחאה שמעדיפה לא לטפל בחרדים

ראשי תנועת המחאה רצו כל כך לזכות באהדה, שהם התעלמו מסוגיה קריטית לעתיד המדינה – הימנעות החרדים משירות ועבודה, כותב יובל אדמון ב-ynet

מאהל המחאה בתל אביב. צילום: Yoav Lerman, flickrמאהל המחאה בתל אביב. צילום: Yoav Lerman, flickr

תנועת המחאה של הקיץ האחרון התאמצה כל כך לזכות באהדת תקשורתית וציבורית, שהיא נמנעה מלגעת בסוגיה קריטית לעתיד המדינה: הימנעותם של החרדים משירות, תעסוקה והשתלבות בחברה הכללית. במאמר ב-ynet כותב הפעיל החברתי יובל אדמון, כי מרוב רצון להיות "המאמי הלאומי"... הסוגיה הזאת לא קיבלה את ההתייחסות הראויה.

בעצם, מוסיף אדמון, היה לוJם צדק אחד שהתעקש לנסות לשים את סוגיית ההתבדלות החרדית על סדר היום הציבורי ודרש מהממשלה לפעול לתמרץ חרדים לשרת, לעבוד ולהשתלב בחברה. "דרישותיו היו נועזות, אך לא מתלהמות: הגדלת כמות החרדים המשרתים בשירות אזרחי וצבאי, הקמת מרכזי תעסוקה לחרדים, הכנסת חרדים רבים יותר למסלולי לימודים אקדמיים, חיוב כלל התלמידים בישראל במבחני מיצ"ב, הגבלת הקצבאות לאברכים ולישיבות ומתן הטבות בדיור רק למי ש'ממצה את כושר השתכרותו'", כותב אדמון.

כל המלצותיו של טרכטנברג, שנועדו לשפר את מצבם של החרדים ולאפשר להם לפרוץ את מעגל העוני, התמסמסו

לוחם הצדק ההוא, פרופ' עמנואל טרכטנברג, הבין כי כשלא לומדים לימודי ליבה, לא משרתים ולא עובדים, אי אפשר לפרוץ את מעגל העוני והתלות בקצבאות. כיום כ-55% מהמשפחות החרדיות בישראל עניות, לעומת 11.8% מהמשפחות שבראשן בעלי השכלה של 13 שנות לימוד ומעלה ו-3.5% בלבד מהמשפחות עם שניים או יותר מפרנסים.

טרכטנברג הבין כל זאת, כותב אדמון, אבל ממשלת נתניהו התעלמה מכל המלצותיו בנושא. גם ראשי המחאה ביטלו לחלוטין את דבריו. כל המלצותיו של טרכטנברג, שנועדו לשפר את מצבם של החרדים ולאפשר להם לפרוץ את מעגל העוני, התמסמסו כמו שלג ירושלמי אחרי הגשם. את המחיר משלמים כולנו.

למאמר המלא



איך תוכל לפעול?