איך מתגבש החופש לבחור?

דרוש חינוך לזכויות

האחריות לחינוך המגבש תודעת זכויות מוטלת על המדינה

07/04/2012 18:20

תגיות: חינוך לזכויות ·  נשים חרדיות ·  סמינרים לבנות ·  שולמית אלמוג ·  לטם פרי-חזן

נשים חרדיות עובדות במפעל של קבוצת מלם בביתר עילית. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

שולמית אלמוג ולטם פרי-חזן*

בתקופה האחרונה אנו עדות לטענות של נשים חרדיות שיוצאות נגד ניסיונות החברה החילונית להכתיב להן כיצד לנהוג. לטענתן, מצבן ומעמדן בחברה הם בחירה שלהן, וכל ניסיון של נשים חילוניות להוביל לשינוי של החברה החרדית נובע מהתנשאות וחוסר הבנה של החברה החרדית.

קל לנו להסכים. מובן שיש הבדלים מהותיים בתפיסת העולם, בקודים החברתיים, בערכים ובבחירות בין נשים חילוניות ונשים דתיות. אולם, הצגה כזו משמעה דילוג קליל מעל לנקודת פתיחה הכרחית לדיון הזה: השאלה היכן נקבעים ומקובעים פני הדברים. במילים אחרות, מוכרחים לדבר על חינוך. בבתי הספר החרדיים לבנות לומדים אמנם לימודי חול בהיקף רחב יחסית, אולם המסרים המועברים בבתי הספר מובילים לעבר מצב שבו הנשים החרדיות תופסות את השכלתן ככלי אינסטרומנטלי שנועד להבטיח את חיזוקה של "חברת הלומדים" ולא ככלי מעצים המאפשר מימוש זכויות. למרות השינוי המסוים שהובילה ההשכלה הרחבה בתחומים שבהם עוסקות נשים, החינוך החרדי מצליח במשימתו המרכזית – ללמד את הבנות לקבל ולשמר את הסדר החברתי של הקהילה החרדית, שבמסגרתו הן מתויגות כבעלות אופק פעילות מצומצם ומסוים וכנטולות קול ציבורי. החינוך מבטיח כי הנשים החרדיות לא יהפכו את הידע לכוח ולא יקראו תיגר על מעמדן הקהילתי.

גם אם החרדית הממוצעת חושבת כי מעמדה מצוין, כפי שחלקן טוענות, אין בכך כדי לתמוך בפגיעה בזכויותיהן של הנשים החרדיות. דוגמאות כמו מחיקת דוגמניות מפרסומות או בחירה בגרבונים אטומים, אשר מוצגות לעתים בחברה החרדית כפרקטיקות המשקפות פגיעה בנשים על פי תפיסות חילוניות, אינן משקפות את הבעיה האמיתית. במחקר שפרסמנו אנו מתייחסות לשלושה מישורים שבהם מתבטא החסר בתודעת זכויות אצל נשים חרדיות: אלימות במשפחה (יכולת חסרה להגיב

קולות נשיים חלוציים ניתן היה לשמוע בפרשת עמנואל והם עולים גם ממגוון מחקרים ונתונים מהשנים האחרונות

לאלימות כנדרש), תכנון משפחה (השלמה עם תכתיבים חיצוניים, אם אלה אינם עולים בקנה אחד עם רצונה או עם מוכנותה של האשה לעמוד בהם) ומימוש אופק תעסוקתי במקום העבודה (השלמה עם משרות המכונות "dead-end jobs"). ללא יכולת של הנשים החרדית לזהות את הסיטואציות הללו כפגיעה בזכויות, לא יחול שינוי חברתי בתחומים אלה.

תהליכים חברתיים איטיים והדרגתיים מצליחים כבר היום לסדוק חלק מהחומות שיוצרים בתי הספר. אם רוצים להקשיב, אפשר לשמוע היום קולות נשיים מגוונים בתוך הקהילה החרדית. בערב שיח שערכנו לאחרונה באוניברסיטת חיפה, שבו השתתפו נשים חרדיות, נשמעו עמדות שונות ביחס לתעסוקה, לילודה, ללימודים של נשים במוסדות חילוניים ועוד. קולות נשיים חלוציים ניתן היה לשמוע בפרשת עמנואל והם עולים גם ממגוון מחקרים ונתונים מהשנים האחרונות. ההתבוננות שלנו, כחוקרות חילוניות, על הנשים החרדיות אינה ברחמים ובהתנשאות. ההתבוננות היא מתוך רצון לשמוע, להכיר ולהבין את עושר הקולות הקיימים בתוך הקהילה החרדית, שאינם מדברים בטון אחד.

המדינה היא הגוף שעליו מוטלת האחריות לחינוכן של כל הילדות. חרדיות וחרדים רבים מצביעים על הצורך בפתיחות הדדית ובהפשרת חשדנות. אלו אמנם יעדים ראויים ביותר, אבל הם אינם מספיקים. לצד הדיאלוג, יש להבטיח את אחריות המדינה לחינוך שייצור תודעת זכויות. לשם כך דרושה נכונות להידבר וליצור תכניות חינוכיות מותאמות לציבור החרדי, מערכת פיקוח ותמריצים תקציביים משמעותיים. לדעתנו, "לא בשמים היא... ולא מעבר לים" (דברים ל', י"ב-י"ד).

* פרופ' אלמוג היא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה; ד"ר פרי-חזן מרצה בחוג למנהיגות ומדיניות בחינוך בפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה