תועבה באוטובוס

צעירה שישבה בקידמת האוטובוס ספגה קללות וגידופים

מנחם נאמן מתאר בפוסט באתר החוזרים בתשובה "ויהי אור" את יחסם של הנוסעים בקו הפרדה לבחורה שעלתה לחלק הקדמי של אוטובוס

פעילות ארגוני נשים יושבות ב''עזרת הגברים'' של אוטובוס הפרדה. צילום: שירן דדון, 2009פעילות ארגוני נשים יושבות ב''עזרת הגברים'' של אוטובוס הפרדה. צילום: שירן דדון, פלאש 90

ביום חורף סוער וקר נסע מנחם נאמן באוטובוס לבני ברק. על חוויותיו הוא מספר באתר החוזרים בתשובה "ויהי אור". האוטובוס היה מלא וגם כשעלה זוג מבוגר – גבר ואישה בני 70 ומעלה – לא נמצאו לו מקומות ישיבה. כל הנוסעים – הגברים ישבו מלפנים, נשים מאחור – היו שקועים בענייניהם.

כולם התעוררו כשעלתה לאוטובוס בחורה צעירה. לאחר שהבינה שלא תמצא מקום ישיבה, התיישבה על המדרגות שליד הנהג. "אני שומע המהומים וזמזומים מסביבי. רטינוֹת ורגינוֹת", כותב נאמן. חסיד שישב בקדמת האוטובוס ונראה מנמנם קפץ ממקומו. "'פריצוּת!' הוא נוהם וזועק מקירות לבו... 'ייהרג ואל יעבור!' המולה שוצפת באוטובוס. אנשים זעים על מקומותיהם בחטטנות ובסקרנות. הבחורה מלבינה ומאדימה חליפות", הוא מתאר.

חלק מהנוסעים הצטרפו בלהט לקנאותו של החסיד, אחרים רטנו בשקט על חוצפתה של הצעירה, היו שדנו בעונש הראוי לפרוצה כזאת. אלה התייחסו ל"אנטישמיות" של בג"ץ ושל בחורות לא חרדיות, שנוהגות בניגוד לתקנות הכלל כדי לעקור "הכל", ואלה הסתפקו בהתבוננות במתרחש. החלו שיחות עם הנהג, בניסיון

אני מתחיל להבין את פשרן של נסיעות מהדרין אלו. מזלזלים בבני אדם למהדרין, פוגעים בזקנים למהדרין, מפריעים לכל האוטובוס למהדרין

לשכנע אותו לנקוט פעולה.

החסיד שמלפנים ביקש להחליף בין זוג הזקנים – שבאין מקום ישיבה התיישבו על המדרגות האחוריות – לבין הבחורה. איש לא חשב לפנות מקום לזוג הזקנים. הנוסעים היו מוכנים רק להקצות להם מקום על המדרגות מלפנים.

"לאט לאט אני מתחיל להבין את פשרן של נסיעות 'מהדרין' אלו", הוא כותב. "מזלזלים בבני אדם למהדרין, פוגעים בזקנים ובאנשים מבוגרים למהדרין, מפריעים לכל האוטובוס למהדרין, מלבינים פנים למהדרין, מביטים בבחורות למהדרין, לא מסתכלים על זקנים למהדרין וכו' וכו'".

אחד המגיבים על הפוסט, שיקופיצקי, מתאר כיצד שני ילדיו – בן בגיל 10, בת בגיל 8 – נסעו לבקר אצל הדודים בבית שמש בשבת. הם עלו לקו מהדרין ונאלצו לשבת בנפרד. מכיוון שלא יכלו לדבר, הבת ירדה קילומטר וחצי לפני התחנה ושני הילדים נאלצו ללכת ברגל 45 דקות עד שהגיעו לבית הדודים. בתגובה אחרת כותב אבישי: "מזלי שיש לי רכב פרטי ושאני לא צריך לראות את הטינופות (הסוטים) האלה".

 לפוסט באתר "ויהי אור"



איך תוכל לפעול?