על פרשת דרכים

לא יהיה צדק חברתי בלי להתמודד עם האתגר החרדי

בלי מאבק על שוויון בנטל, בצבא ובשירות האזרחי ועל אכיפת תוכנית הליבה, אין עתיד למחאה החברתית, אמר מנכ"ל חדו"ש, הרב עו"ד אורי רגב, בנאום לרגל קבלת תואר דוקטור כבוד בהיברו יוניון קולג'

חרדי וחייל מושכים כסף בירושלים. צילום: פלאש 90חרדי וחייל מושכים כסף בירושלים. צילום: פלאש 90

"ישראל נמצאת על פרשת דרכים. בפניה מאבק קיומי, שחזו תיאודור הרצל וחיים ויצמן עוד טרם הוקמה, בצפותם כי ניאלץ לקיים מלחמת תרבות להגנת חופש הדת וטובת המדינה אם חפצי חיים אנחנו", אמר מנכ"ל חדו"ש, הרב עו"ד אורי רגב, בנאום לרגל קבל תואר דוקטור כבוד בהיברו יוניון קולג'. "אסור לנו להיות שבויים בעדינות יתרה במאבק זה, הצריך להיות מונחה על ידי האסטרטגיה המשולבת הידועה מן המקרא: 'סור מרע ועשה טוב'. עלינו להגביר את אורה של היהדות, ובד בבד להיאבק בחושך המאיים בכל זירה אפשרית – ציבורית, תקשורתית, משפטית".

רגב אמר עוד: "זה מאבק שבו ישראל והתפוצות צריכות לשתף פעולה. לקולג' חשיבות מכרעת בתחום זה, בהפנמת הצורך הגורלי במאבק קיומי זה, ותרגומו המעשי בדרך הכשרת הרבנים, המחנכים, החזנים והעובדים הקהילתיים בישראל ובתפוצות. הנהגת יהדות התפוצות, במיוחד בצפון אמריקה, למעט בוויכוח בשאלת מיהו יהודי, מעולם, למרבה הצער, לא הציבה לעצמה כיעד מרכזי בסדר יומה את שותפותן במאבק על דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אף התנועות הלא אורתודוקסיות עצמן לא עשו זאת.

"אסור שהוויכוח והמאבק העיקרי שבו היא מעורבת יתמקד רק בשאלת מיהו יהודי. על יהדות ארצות הברית לנקוט עמדה בשאלות יסוד אחרות שמשפיעות ישירות על הקשר בינה לבין ישראל, על יכולתו של הדור הצעיר בתפוצות להזדהות עם ישראל ולקבל ממנה השראה לחיזוק זהותו היהודית, על המאמצים הרבים המוקדים לחיזוק תחושת ה-odpeopleho, שלא לדבר על הכרסום

איך אפשר לדבר על צדק חברתי כאשר מאות אלפי אזרחים מנועים ממימוש זכות האדם הבסיסית להקמת משפחה?

הקשה בעיצוב זהותם היהודית שלנו, הישראלים. ישראל עוברת תהליך מסוכן של הקצנה חרדית. הדרישות והחומרות כל כך הזויות, עד שלפעמים נדמה שאנחנו חיים בתוך סרט אימה. מי שלא יצטרף למאבק לא יוכל להסיר מעל עצמו אחריות.

"וכך גם בצד הישראלי – אסור שהוויכוח והמאבק יתמקדו בחלוקת משאבים ויוקר המוצרים. צדק חברתי אינו רק רשימת הדרישות הכלכליות של מנהיגות מחאת האוהלים. על דפני ליף, איציק שמולי וחבריהם להבין את מה שועדת טרכטנברג היטיבה כל כך להבין: לא יהיה צדק חברתי בלי להתמודד עם האתגר החרדי. המנהיגות החרדית אינה מסתירה את כוונתה לסרס את מסקנות טרכטנברג ולמנוע את העברת כל ההמלצות הקשורות בהם. הנהגת המאהלים חייבת לנטוש את הקו המתחמק מעימותים ולהצטרף לדרישה לשוויון בנטל, בצבא ובשירות אזרחי, בשוק העבודה ולאכיפת תוכנית הליבה. בלי ההמלצות האלו לא רק שלא יהיה צדק חברתי. העול על מעמד הביניים רק יילך ויגדל עד שיקרוס. ובדומה לכך – איך אפשר לדבר על צדק חברתי כאשר מאות אלפי אזרחים מנועים ממימוש זכות האדם הבסיסית להקמת משפחה?

"עלינו לחזור לערכי היסוד שהבטחנו לעצמנו ולעולם עם הקמתה של מדינת ישראל, אשר בהם טמון המפתח לעתידה של ישראל ולשגשוגה, ובהם טמון גם ייחודה של תנועתנו ושל מוסד זה: מדינה 'המושתתת על ערכי החירות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל', אשר 'תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת ומצפון!'"



איך תוכל לפעול?