פשרת הכותל – יתרונות וחסרונות

הסכם הכותל: ההכרה בשונות היא המפתח לאחדות

בנייר עמדה המנתח את ההסכם שנחתם לאחרונה מדגיש מנכ"ל חדו"ש, הרב אורי רגב, כי מתן האפשרות לכל זרם ביהדות להתפלל על פי דרכו לא יפריד בין הזרמים אלא יתרום לאחדות ביניהם

08/03/2016 13:57

תגיות: הסכם הכותל ·  הזרם הרפורמי ·  הזרם הקונסרבטיבי ·  הרבנות הראשית ·  חדו"ש ·  הרב אורי רגב

רחבת הכותל באזור קשת רובינסון. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

מודל ההפרדה שעומד ביסוד הסכם הפשרה המסדיר את התפילה בכותל המערבי – שלפיו תוקצה רחבה בחלק הדרומי של הכותל לתפילה של זרמים לא אורתודוקסיים – עשוי דווקא לקדם את האחדות היהודית. כך כותב הרב עו"ד אורי רגב, מנכ"ל עמותת חדו"ש, בנייר עמדה המנתח את הסכם הפשרה. ההסכם, מבהיר רגב, מאפשר לכל זרם להתפלל על פי דרכו ובכך טמונה תרומתו לאחדות היהודית.

לדברי רגב, קשה שלא להתרשם מהתגובות של כמה אישים באורתודוקסיה הליברלית, שתומכים בהסכם מתוך שאיפה למודל של אחדות שאין בצדה כפיית אחידות. על תרומתה של ההפרדה בתחום הדת עמד תומס ג'פרסון כבר בשנת 1820, אז כתב לידידו היהודי ג'ייקוב דלה מוטה: "In religion, unlike in politics, divided we stand, united we fall!". עם זאת, לאורתודוקסים הליברלים התומכים בהסכם אין די השפעה על הממסד הדתי והפוליטי.

רגב מזהיר כי ההסכם ותהליך גיבושו עלולים להסיט את תשומת הלב מסוגיות חשובות יותר הנוגעות ליחסי דת ומדינה. הוא מציין גם כי למשא ומתן בשאלת הכותל לא קדם מהלך חשיבה אסטרטגי, שבו נשקלו החלופות השונות לפעולה והוחלט לבחור דווקא בה ולא באחרות. "הכותל אינו הנושא החשוב ביותר. סוגיה בעלת חשיבות אסטרטגית רבה יותר והשלכות משמעותיות על מספר גדול יותר של אנשים, הן בישראל והן בתפוצות, היא המאבק על הזכות למשפחה/חירות הנישואין", כותב רגב. אבל בשלוש השנים שהשקיעו התנועות במו"מ על הכותל "נזנחו בפועל נושאי המאבק האחרים".

מסקנת רגב: "ההסכם שהושג, כמו גם הברכות והתודה של התנועות לראש הממשלה על קידום ההסכם, יקשו על קיום מאבק תקיף ויעיל בנושאים האחרים לפחות בטווח העתידי הקרוב. היינו – לא זו בלבד שההסכם אינו מוביל לקידום הפתרון של סוגיות

ההסכם מבטא באופן מרשים את הכרתו של ראש הממשלה בחשיבות האסטרטגית החיונית של הקהילה היהודית בארה"ב לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ולתמיכה בה

המחלוקת האחרות בשאלות של פלורליזם וחירות הנישואין, אלא שבמידה מסוימת ניתן אף לחשוש שהוא מרחיק ומחליש את המאבק לשינוי".

התקוות כי ההסכם בסוגיית הכותל ישמש מעתה מודל ליישוב מחלוקות אחרות בתחום הדת והמדינה, כמו מעמדם של הזרמים הלא אורתודוקסיים, חירות הנישואין, מקוואות ציבוריים, כשרות ועוד, אינן מביאות בחשבון כי כל התחומים האלה נתונים לשליטה מוחלטת של הרבנות האורתודוקסית וכל שינוי יחייב פגיעה במונופול שממנו היא נהנית, מדגיש רגב. בסוגיית הכותל היה קל יחסית להגיע להסכמה, בשל קיומו של "כותל ב'" (רחבת הכותל הדרומית) שלא היה בשליטת הגורמים החרדיים ואפשר היה להציעו כתחליף לזרמים הליברליים ולנשות הכותל. בנושאים האחרים אין בנמצא מקבילה של "כותל ב" ולכן הגעה להסכם בהם תהיה קשה יותר.

רגב מציין עוד כי "ההסכם מבטא באופן מרשים, שלא ניתן להפריז בחשיבותו, את ההשפעה שיש ליהדות ארצות הברית על מדיניות ראש הממשלה בשאלות הדת והמדינה. הבסיס לכך הוא הכרתו של ראש הממשלה בחשיבות האסטרטגית החיונית של קהילה יהודית זו לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ולתמיכה בה. נתניהו לא דחק באמת לפתרון מחלוקת זו ב-26 שנות פעילותן של נשות הכותל, עד אשר הנושא הפך להיות מוקד מחלוקת בקהילה היהודית בארצות הברית, והמחאה של מנהיגים ותורמים על מדיניותה של ממשלת ישראל בנושא גברה במידה דרמטית".

לדבריו, "תובנה ומסקנה זו מלמדות על פוטנציאל של קידום השינויים הדרושים [גם בנושאים נוספים] על ידי שיתוף פעולה בין אישים וקבוצות בישראל לבין מקביליהם ביהדות התפוצות בכלל ובארצות הברית בפרט. השאלה", כותב רגב, "היא אם ניתן יהיה לגייס תמיכה מסיבית זאת, ואם הסכם הכותל לא יקשה על גיוסה".

למסמך המלא