כרטיס תרומת האיברים הדתי, בלבבי, מעורר מחלוקת

150 רבנים קוראים לחתום על הכרטיס, שנועד לעודד תרומת איברים במגזר הדתי. במשרד הבריאות ובעמותת אדי מתנגדים לכרטיס החדש, שעלול לסרבל את הליכי קביעת המוות

22/10/2011 16:00

תגיות: בלבבי · אדי · תרומת איברים · חוק שנלר · "ישראל היום" · אמילי עמרוסי

כרטיס ''בלבבי''

עד עתה היה בישראל כרטיס אחד לתרומת איברים – אדי. על הכרטיס הזה חתומים כחצי מיליון אנשים. אבל שיעור השתלת האיברים ביחס לאוכלוסייה בישראל נמוך. ישראל מדורגת במקום ה-33 מבין 50 מדינות בטבלה המתייחסת לאחוז ההשתלות ביחס לאוכלוסייה.

הסיבה השכיחה ביותר להימנעות מחתימה היא דתית, כותבת אמילי עמרוסי ב"ישראל היום": רבים משוכנעים שההלכה אוסרת לתרום איברים. זאת טעות. על פי הרבנות הראשית, לא רק שמותר לתרום איברים אלא שזאת מצווה שיש לקיים בתנאים מסוימים. בימים אלה יוצא לדרך כרטיס תרומת איברים חדש, בלבבי, המותאם לציבור הדתי. הכרטיס נועד לעודד את תרומות האיברים במגזר הדתי והמסורתי.

150 רבנים בולטים כבר חתמו על מסמך הקורא לחתום על הכרטיס החדש. ועד רבני צהר החליט לתמוך בכרטיס וכך עשו גם מרכז ישיבות בני עקיבא. תנועת הנוער בני עקיבא, בנות השירות הלאומי וארגוני הציונות הדתית עתידים לבצע החתמה המונית בהוראת הרבנים.

דווקא במשרד הבריאות לא מברכים על הכרטיס החדש. לטענת המשרד, בלבבי יכבול את המרכז הלאומי להשתלות, יביא לסרבול הליך קביעת המוות והוא אף עלול למוטט את מפעל השתלות האיברים. הועלו האשמות קשות נגד אנשי בלבבי. בין השאר נטען כי הם מבקשים לקבל קדימות בקבלת איברים, אבל לא לתרום בפועל. לפי טענה נוספת, כוונת הרבנים היא להשפיע כדי שיינתנו תרומות איברים ליהודים בלבד.

בעמותת בלבבי דוחים את הטענות. הוצאת איברים מאדם מת כרוכים באיסורים הלכתיים, כותבת עמרוסי. אבל כל האיסורים נדחים מפני פיקוח נפש. השיקול ההלכתי הרלוונטי היחיד הנוגע להחלטה אם מותר לתרום איברים ממת הוא קביעת רגע המוות. הכל מסכימים שמותר להוציא איברים מאדם שמת מוות לבבי (שלבו חדל לפעום), אבל במצב כזה האפשרות להשתמש באיבריו להשתלה בגופו של אדם אחר נדירה. לעומת זאת, במצב של מוות מוחי-נשימתי (פגיעה בגזע המוח), איברי המת זמינים יותר להשתלה.

אבל בעניין קביעת המוות במצב של מוות מוחי יש מחלוקת הלכתית. הרב יוסף שלום אלישיב, בכיר הרבנים החרדים, פוסק כי

בכרטיס אדי נכתב "אני מצווה בזה ותורם לאחר מותי..." לאדם אסור לצוות משהו לאחר מותו. בכרטיס בלבבי נכתב: "יש לראות בנשיאת כרטיס זה הסכמה לתרומת איברים לצורך השתלה"

מותו של אדם נקבע רק לאחר הפסקה מוחלטת של פעילות הלב. הפסיקה מבטלת כמעט לחלוטין את האפשרות להנצלת איברים לתרומה.

ב-1986 החליטה מועצת הרבנות הראשית להכיר במוות מוחי כמוות, וכך להתיר את השימוש באיברי הנפטר. ב-2008 התקבל בכנסת חוק מוות מוחי-נשימתי שיזם ח"כ עתניאל שנלר. החוק קבע אמות מידה לאבחנה של מוות מוחי, בהתאם לקריטריונים שדרשה הרבנות הראשית. "כוונת החוק היתה לעודד מגזרים נוספים לחתום על כרטיס אדי", אומר ח"כ שנלר, "קביעת המוות המוחי בישראל נעשית היום בצורה שמקילה על אדם מאמין, יהודי או מוסלמי, לדעת בוודאות שהאדם מת".

כרטיס בלבבי מנוסח באופן שיקל על יהודים דתיים להסכים לתרומת איבריהם. בכרטיס אדי נכתב "אני מצווה בזה ותורם לאחר מותי..." מכיוון שאסור לאדם לצוות משהו לאחר מותו, "משום פתיחת פה לשטן", בכרטיס בלבבי נכתב: "יש לראות בנשיאת כרטיס זה הסכמה לתרומת איברים לצורך השתלה".

אנשי בלבבי מנסים זה למעלה משנה לשתף פעולה עם אדי ועם מרכז ההשתלות, לדבריהם ללא הצלחה. "אין לנו עניין להיות עצמאיים", מדגיש פרופ' אברהם שטיינברג, חתן פרס ישראל ונוירולוג ילדים, שפועל לקידום כרטיס בלבבי. "אנחנו בעד טיפול ממלכתי וממשלתי אחד. הנוסח בכרטיס של אדי מפריע לדתיים – למה אכפת להם לשנות? אם יש נוסח שיביא יותר תורמים, למה לא?"

"שנים אדי פועלים עם קמפיינים של מיליוני שקלים וסיוע ממשלתי, והצליחו להגיע רק לעשרה אחוזים מהציבור", אומר מנכ"ל בלבבי, חיים פלק. "למה הם רבים אתנו? אמרתי להם: 'אתם משוגעים? ריבוי כרטיסים רק יוסיף חותמים – והרי זו המטרה". באדי אמרו בתגובה: "הסכמנו לכל השינויים הטכניים, ובלבד שיהיה כרטיס אחיד לכלל האוכלוסייה. גם אם נסכים לדרישות של בלבבי, הם מסתירים את הכוונות האמיתיות שלהם".

לכתבה המלאה