חשבון נפש

איך לשלב את החרדים בעבודה ולהציל את הכלכלה

ערב יום הכיפורים בחן "TheMarker" מזוויות מגוונות את הסיבות לאחוזי השילוב הנמוכים של החרדים בשוק העבודה בישראל, ושאל מה אפשר לעשות כדי שהתעסוקה הנמוכה ורמת ההשכלה הירודה שלהם לא יאיימו על הכלכלה

גברים חרדים בניו יורק. צילום: kynan tait, flickrגברים חרדים בניו יורק. רובם יוצאים לעבוד. צילום: kynan tait, flickr

אוכלוסיית המגזר החרדי בישראל מונה כיום יותר מ-700 אלף איש. במגמות הדמוגרפיות הקיימות, מספר החרדים מוכפל בכל 23 שנה. בניגוד לדעת גדולים – רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, אמר: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון; וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון" – רוב החרדים בישראל מתבדלים, אינם יוצאים לעבודה ומנהיגיהם הפוליטיים נלחמים נגד הניסיונות לשלב לימודי יסוד כלליים (תוכנית הליבה) בחומר הנלמד בבתי הספר החרדיים.

העיתון הכלכלי "TheMarker" הקדיש את גיליונו ערב יום הכיפורים לבדיקה מעמיקה של המגמות בחברה החרדית, מזוויות מגוונות. בין השאר ציינו עורכי הגיליון, כי בחמש השנים האחרונות מתחילים להתרחש שינויים בחברה החרדית. כיום לומדים כ-7,000 צעירים חרדים במוסדות אקדמיים, כ-1,800 מהם משרתים בשירות לאומי וכ-4,500 פנו לשירות צבאי, שאחריו הם מנסים להשתלב בשוק התעסוקה. אם המגמה הזאת תתגבר, יש מקום לאופטימיות בכל הנוגע לשילוב חרדים. אם מאמצים אלה יסוכלו, שיעורי התעסוקה של החרדים ימשיכו להיות נמוכים.

לגיליון המיוחד של "TheMarker"

טלי חרותי-סובר נסעה לעשות שבת אצל חברי ילדות, שחזרו בתשובה ומתגוררים כיום בעיר החרדית בית עילית. באותו סוף שבוע היא למדה שבעיניהם, לא הפלסטינים הם האויב, אלא חיילי צה"ל, שהחרדים עובדים, אבל במזומן ובלי לשלם מסים לישות הציונית, שאין טעם לטרוח על הנהגת לימודי ליבה במוסדות החינוך החרדיים ושרק אם תבוטל חובת הגיוס לצה"ל החרדים ייצאו מהישיבות. היא הבינה גם, שהחרדים לא מעוניינים בדו-קיום. טוב להם בגטו.

מירב ארלוזורוב מסבירה במאמר חריף, כי ש"ס התנגדה להמלצות ועדת טרכטנברג, מפני שאלה פוגעות בבטן הרכה של החרדים. "ועדת טרכטנברג קוראת לשינוי סדרי עולם של החרדים – לא עוד חיים מבודלים בלי עבודה ובלי שירות צבאי על חשבון כספי המסים של הרוב החילוני... כל עוד החרדים יסרבו לתרום, בשירות צבאי או לאומי ובהשתתפות בשוק העבודה, הם גם יקבלו הרבה פחות", כותבת ארלוזורוב.

כתבה של נתי טוקר, תחת הכותרת "עסקים כשרים בתפוח גדול", מנסה להסביר מדוע 90% מהגברים החרדים בניו יורק – אנשים לא פחות צנועים ושמרנים מחבריהם בבני ברק ובירושלים – יוצאים לעבוד, בעוד שבישראל 61% מהם לומדים למחייתם. "אף שחזותם החיצונית ואורחות חייהם דומים להפליא לקהילה בישראל, קיים הבדל דרמטי אחד: רובם המכריע של הגברים אינו מסתגר בין קירות בתי המדרש, אלא בוחר לצאת – למנהטן, לוול סטריט, למשרדים של עורכי דין ורואי חשבון או לעבודות שונות

בניו יורק רובם המכריע של הגברים החרדים אינו מסתגר בין קירות בתי המדרש, אלא בוחר לצאת – למנהטן, לוול סטריט, למשרדים של עורכי דין ורואי חשבון... שיעור התעסוקה מגיע ל-90%

בקהילה... שיעור התעסוקה מגיע ל-90%", כותב טוקר.

"הכוללים מאיימים על מדינת ישראל", טוען פרופ' מנחם פרידמן. "קיומה של מדינה המבקשת לספק ביטחון סוציאלי לאזרחיה דורש מחויבות של האזרחים לתרום בעבודתם ובהישגיהם. חברת הלומדים החרדית שנולדה בישראל נמנעת מלתרום את חלקה ומאיימת בכל על המדינה כולה".

יוסי שריד מתאר כיצד, בהיותו שר החינוך, פעל להחליש את כוחה של רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס. "המשימה שהטלתי על עצמי – להציג אלטרנטיבה חיובית – לא איבדה מחיוניותה ומדחיפותה", הוא כותב. "היא נהפכה במרוצת הזמן לגורלית ממש; מה חבל שאין לה המשך, לפי שעה. רשת מעיין החינוך התורני מעמידה תלמידות ותלמידים נבערים, שיצמחו להיות מבוגרים נכים... בלי לימודי ליבה מלאים הם לא יהיו מסוגלים לצאת אל החיים האמיתיים וייגזרו עליהם חיי גטו תרבותי וכלכלי, שעניות רוח וחומר מנוולים אותם... מרגע שהצענו אלטרנטיבה ראויה – שוות משאבים ותנאים – התחילו הורים להעדיף אותה, דבקו בה מיד ונפרדו מ'המעיין', שמימיו זרים להם. מסגרות החינוך הממלכתי התרחבו חיש מהר, והרשת של ש"ס הידלדלה".

על שילוב מוצלח של חרדים בצבא ובהיי-טק כותב גיא גרילמנד, המספר על חרדים המשרתים ביחידה 8200 במודיעין. "כשסיפרתי להורי על הרעיון הם לא היו מוכנים לקבל אותו", מספר משה, אחד החיילים החרדים ביחידה. "מובן שהאידיאל הוא ללמוד תורה, אבל גם הרבנים מבינים שצריך להתפשר ושאחרי החתונה צריך להתפרנס. היה ברור לי שהצבא יפתח לי דלתות, לכן בחרתי במסלול הזה". לדברי גרימלנד, משה אינו לבדו ובמסלולי שח"ר השונים משרתים כיום כ-700 חרדים. בחמש השנים האחרונות גויסו 1,461 חיילים חרדים.

יחזקאל פוגל, מנהל הקמפוס החרדי הקריה האקדמית אונו, קורא "לדון שוב בנושא שנהפך לדגל בעייתי ומפלג, הנקרא לימודי ליבה. כמנהל הקמפוס החרדי אונו, שבו לומדים יותר מ-2,500 סטודנטים חרדים... אני יכול לקבוע ללא היסוס שמאחורי מקצועות הליבה אין עובדות סטטיסטיות. לטענה כי אדם החסר רקע במקצועות הליבה הוא 'נכה' מבחינה תרבותית, אקדמית או מקצועית אין כל ביסוס".

ושלמה ברילנט, מזכ"ל איגוד הישיבות, מסביר את יתרונות החינוך החרדי: "על השורה התחתונה, שקובעת אם החינוך החרדי מצליח, יעיד כל אדם שנתקל בבחור ישיבה שהשתלב במעגל העבודה ומתפעם מיכולתו האינטלקטואלית. גם אם הדבר לא מקובל על חלקים מהאוכלוסייה, אי אפשר להתכחש לעבודה כי החינוך החרדי פשוט עובד".



איך תוכל לפעול?