מחוץ לבית המדרש
האדמו"ר מבעלז מעודד אברכים ללמוד מקצוע
בכיר בחסידות פרסם דרשה מ-2002, שבה קבע האדמו"ר כי חשוב שאברך העומד לעזוב את הכולל יקדים וילמד מקצוע שיפרנס אותו בכבוד
04/10/2011 08:11
תגיות: האדמו"ר מבעלז · תעסוקה · אברכים · מפת"ח · אבישי בן חיים
יריד עבודה לחרדים, יולי 2011. צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90
האדמו"ר מבעלז, הרב יששכר דב רוקח, נתן כבר לפני קרוב לעשור הוראה לחסידיו, שלפיה כל אברך שרואה שמתקרב הזמן שבו ייאלץ לעזוב את הכולל, עדיף שילמד מקצוע. את הדברים סיפר לאחרונה חסיד בעלז הרשל קליין, העומד בראש מרכזי הפיתוח לתעסוקת חרדים (מפת"ח) של הג'וינט.
קליין פירט את נוסח הדרשה, שנאמרה בשמחת תורה תשס"ג (2002) בראיון לכתבה שפרסם מיכאל טוכפלד ב"מקור ראשון". "ישנם הרבה שמוכרחים לעזוב את כותלי בית המדרש. בדרך כלל הם לומדים בכולל עד שכלו כל הקיצין שלהם ואז הם יוצאים לחפש לעצמם איזו פרנסה מזדמנת וזה גורם לכך שמזדקקים למלאכות קשות ובזויות, ששכרן מועט, ונזקקים לכל מיני היתרים והיתרים של היתרים כדי שיהיה להם לחם לאכול ובגד ללבוש. לכן כל מי שהוא רואה שהוא מכלה את זמנו בבית המדרש טוב שיילך וילמד מקצוע, שכן אברך שעוזב את הכולל ומקצועו בידו, יכול לבחור לעצמו עבודה בחבר יראי ה', אבל אם הוא עוזב ללא מקצוע, הוא חייב למצוא עבודה מייד, בא לידי קשיים הן בגשמיות והן ברוחניות ואין לו זמן ללמוד תורה ולהתפלל בציבור", אמר האדמו"ר.
קטעים נוספים מהדרשה מובאים בטור של אבישי בן חיים, שפורסם ב-ynet ב-2002. בן חיים ציטט את רוקח: "לא כל אחד
אברך שעוזב את הכולל ומקצועו בידו, יכול לבחור לעצמו עבודה בחבר יראי ה', אבל אם הוא עוזב ללא מקצוע, הוא חייב למצוא עבודה מייד, בא לידי קשיים הן בגשמיות והן ברוחניות
מסוגל ללמוד כל ימי חייו בכולל, הן מצד הכישרונות והן מצד היכולת הגשמית, אלא ישנם הרבה שמוכרחים לעזוב את כותלי בית המדרש ולחפש פרנסה".
לדברי בן חיים, האדמו"ר הסביר לחסידיו כי למרות התפיסה הדתית, שעל-פיה "הפרנסה היא בידו של הקב"ה" ו"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים", יש לעשות "השתדלות" ולחפש אמצעים לפרנסה. המסר המעשי של האדמו"ר היה קריאה "לכל מי שרואה ומבין שאין באפשרותו להישאר עוד זמן רב ב'כולל' – שילמד מקצוע המכבד את בעליו".
בכתבה ב"מקור ראשון" הסביר ח"כ הרב חיים אמסלם כי הסיבות לשמרנות של הרבנים החרדים הנלחמים ביציאת אברכים לשירות ולעבודה הן גילם המבוגר והגישה הקשה אליהם. "צריך לזכור שחלק מהרבנים הם קשישים, חלקם בני למעלה מתשעים או מאה והם תלויים בבריאותם בטיפול שמשיהם, אלה שמגישים להם את התרופות", אמר אמסלם.
לדבריו, "אין להם גם היכולת לרדת לפרטים הקטנים, מה שנקרא לצאת ולבוא, והם ניזונים מהתיאורים של העסקנים. אלה באים ואומרים להם שהשירות בצבא מרעיל את הנפש של הבחורים או שיציאה לעבודה היא אסון לחברה החרדית ותורה מה יהא עליה, והם אומרים, בוודאי, שימשיכו ללמוד".
לידיעה ב-Ynet