למי מגישים את החשבון
את הבעיות האמיתיות מטאטאים מתחת לשטיח
הנטל שבו נדרשת המדינה לשאת בגלל אורח החיים החרדי הוא בלתי נסבל, כותבת מירב ארלוזורוב ב"TheMarker"
03/08/2011 16:06
תגיות: מחאת האוהלים · מעמד הביניים · תלמידי ישיבות · מירב ארלוזורוב
חרדי וחייל מושכים כסף בירושלים (צילום אילוסטרציה). צילום: פלאש 90
"שום דבר לא יכול להציל את מעמד הביניים, כל זמן שהוא לבדו (לצד מעט עשירים) נושא בכל הנטל. גם מחאת האוהלים לא תציל את מעמד הביניים – כל זמן שהיא ממוקדת בתביעה להגדיל את התשלומים למעמד הביניים באמצעות הפחתת מסים או הוזלת הדיור", כותבת מירב ארלוזורוב ב"TheMarker".
היא מוסיפה כי מעבר לכך שהמשתייכים למעמד הביניים הם היחידים שעושים מילואים ומשלמים מסים, נמאס להם לראות כיצד המגזרים השונים בחברה הישראלית שולחים את ידם אל הקופה הציבורית וגוזלים לעצמם נתחים מהעוגה המצומקת: חרדים, מתנחלים, עובדי חברת החשמל והנמלים, החברות הגדולות שחוסמות את התחרות ואת ירידת המחירים וגם העשירים שמשלמים מעט מסים. "מעמד הביניים צודק. אבל ההצטרפות שלו אל החגיגה הסקטוריאלית, בכך שעכשיו הוא תובע מהמדינה לשלם לו יותר על חשבון האחרים, מופרכת. מעמד הביניים הוא המדינה, וכל חשבון שהוא מגיש למדינה – הוא מגיש לעצמו", כותבת ארלוזורוב.
לדבריה, המדינה מטאטאת שני מגזרים משמעותיים מתחת לשטיח – החרדים והערבים. לחרדים היא נכנעת לכל אורך הדרך ו"מאפשרת להם להתקיים קיום עלוב של עוני ובטלה מעבודה על חשבון המדינה. הנטל המשולש שעולה מכך – החרדים גם
רק שיעור מסוים מהחרדים יוכר כעילויים שזכאים למימון מהמדינה. שאר החרדים – שיתכבדו לצאת לשירות לאומי ולעבוד
אינם משרתים בצבא, גם אינם עובדים וגם מתקיימים מקצבאות או תמיכות לישיבות – הוא בלתי נסבל ערכית וכלכלית. תנועת האוהלים היא הסימן הראשון שגבו של מעמד הביניים נשבר מלשאת בנטל הזה, או שמא גדשה סאתו".
ארלוזורוב קוראת לתנועת האוהלים להזכיר למערכת הפוליטית כי מעמד הביניים הוא עדיין הרוב בישראל. הוא לא יכול להמשיך לממן את מי שבוחרים להיות עניים על חשבונו. "מן הראוי לחזור להסדר ההיסטורי של בן-גוריון – קביעת מכסות לתלמידי ישיבות שלומדים על חשבון המדינה. רק שיעור מסוים מהחרדים יוכר כתלמידי ישיבה עילויים שזכאים למימון מהמדינה. שאר החרדים – שיתכבדו לצאת לשירות לאומי ולעבוד. מן הראוי גם לחזור להזכיר כי מדינה דמוקרטית, מודרנית, ציונית ושוויונית לא יכולה לוותר על חינוך לאור ערכים אלה. משמע, די למימון ממשלתי של מערכת חינוך חרדית בדלנית. אותו הדבר תקף גם לגבי בתי ספר ערביים בדלניים".
למאמר המלא