שרירות לב ואכזריות
רבנים שבנותיהם לא היו מתקבלות לסמינר
רבי יעקב בן חביב, שלמה מולכו, יוסף קארו ועוד רבנים והוגים חשובים לא היו מצליחים לרשום את בנותיהם לסמינר בגלל מוצאם הספרדי, כותב הרב צחי הרשקוביץ
08/09/2015 14:10
תגיות: סמינרים · הדרה · ספרדים · הרב צחי הרשקוביץ · הרמב"ם · רבי יהודה הלוי · רבי יוסף קארו
חרדי בבית המשפט העליון, בדיון בנושא ההפרדה העדתית בבית יעקב בעמנואל (צילום אילוסטרציה). צילום: אביר סולטאן, פלאש 90
יש להניח שגדולי הרבנים מדור גירוש ספרד – כמו רבי יעקב בן חביב, מחבר ה"עין יעקב", בנו ר' לוי, רבה הגדול של ירושלים, או שלמה מולכו – לא היו מצליחים לרשום את בנותיהם בסמינר, בגלל מוצאם הספרדי. אפילו בנותיו של רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך" ו"בית יוסף", היו כנראה נשארות בבית משום שלא התקבלו לסמינר מאותה סיבה.
הרב צחי הרשקוביץ מוסיף כי נראה שגם ניסיון של רבי עקיבא ושמעיה ואבטליון, שהיו חוזרים בתשובה, לרשום את בנותיהם לסמינר היה מסתיים בכישלון. בעלון "שבתון" מהשבת האחרונה כתב הרשקוביץ, רב קהילת "נצח שלמה", כי הידיעות על הדרת תלמידות מסמינרים בשל מוצאן מעוררות בו גועל.
את מי מדירים הצדיקים בעיני עצמם, הוא שואל. "כאשר הם לומדים את פרשת השבוע, בזמן הפנוי בין הלבנת פניה של נערה כזו או אחרת, האם הם פותחים את פירוש האבן עזרא והרמב"ן הספרדיים? האם אצבעותיהם אינן נחרכות בעלעלם בין חידושיו של ר' עובדיה ספורנו האיטלקי והאור החיים הקדוש, ממוצא מרוקני?"
הרשקוביץ מונה רבנים ומורי הלכה רבים, ממוצא ספרדי או מארצות האיסלאם, שלדבריו אי אפשר ללמוד דף גמרא בלי תרומתם. לא רק הרמב"ם, מספרד וממצרים, אלא גם רב אחאי גאון, רב יהודאי גאון, רב סעדיה גאון ורבים אחרים מעיראק.
קשה להעלות על הדעת התנהגות כה רחוקה מדרך יושר ואמת תורנית, מאשר הדרה של נערות ונערים מבתי מדרש בשל מוצאם העדתי
במאמר המתפרסם באתר "סרוגים" הוא מזכיר גם שהרב אברהם יצחק הכהן קוק ציין כי חמשת ספרי המופת של האמונה היהודית הם "האמונות והדעות" לרבי סעדיה גאון העיראקי, "חובת הלבבות" לרבנו בחיי אבן פקודה הספרדי, "הכוזרי" לרבי יהודה הלוי הספרדי, "מורה נבוכים" לרמב"ם הספרדי ו"ספר העיקרים" לרבי יוסף אלבו הספרדי. "קשה להעלות על הדעת התנהגות כה רחוקה מדרך יושר ואמת תורנית, מאשר הדרה של נערות ונערים מבתי מדרש בשל מוצאם העדתי", כותב הרשקוביץ.
לדבריו, גדולי ישראל ידעו "לחבר את קצוות העולם בתורתם, ולא להבחין בין ספר שנכתב בתימן לכזה שנכתב בפולין, בין מרוקו לצרפת, בין עיראק להונגריה". לכן מוסד חינוכי שמסרב לקבל תלמידים מעדה מסוימת "מתנכר לעבר המפואר של עולם התורה, וקשה לראות איזה עתיד טמון בחובו".
התורה אינה מבחינה בין טיפש לחכם, בין שחום לבהיר עור, הוא מוסיף. "מי שמציב על פתחה שערים וגדרות, ובשרירות לב ואכזריות מונע מהרבים ליהנות מזיווה, אינו קשור לערכיה הנצחיים, אלא ניזון מהבלים והזיות זרות ומוזרות, שהן בעיקרן חילול ה' ונשיאת שם ה' לשווא".
למאמר המלא