תרמית בישיבות
המאבק על הזכות לגנוב
שום רב חשוב לא הכריז שאסור לגנוב מהמדינה בעקבות נוהל הביקורת המחמיר של משרד החינוך, כותב שחר אילן באתר "הארץ". החשש העיקרי שם הוא מפגיעה בדימוי של החרדים
16/02/2011 15:02
תגיות: דיווחים כוזבים · משרד החינוך · פיקוח בישיבות · שחר אילן
הרב שטיינמן. מחפה על הרמאים. צילום: יוסי שחף, פלאש 90
מאוחר מדי פירסם משרד החינוך נוהל חדש ומחמיר לביקורות בישיבות. הנוהל נקבע אחרי שהמשטרה חשפה חשדות לדיווחים כוזבים ב-37 ישיבות. שיאם של החשדות: תפיסת למעלה מאלף תעודות זהות מזויפות בישיבת המתמידים בירושלים. מאז הועבר האגף למוסדות תורניים ממשרד הדתות למשרד החינוך ב-2003, נדמה היה שכמות הדיווחים הכוזבים על ישיבות ותלמידי ישיבות פחתה. זאת בין היתר בשל החשש לגנוב ממשרד בשליטה חילונית. חשיפת המשטרה הבהירה: כוח ההרתעה של משרד החינוך אבד.
שתי דרישות בנוהל החדש הסעירו את המפלגות החרדיות, הרבנים והתקשורת החרדית, המובילים את המאבק להנצחת הפיקוח הישן והלא יעיל. האחת: כאשר מתחילה הביקורת, יינעלו שערי הישיבות ומי שנמצא מחוץ להם לא ייספר וייחשב נעדר. השנייה: האברכים יידרשו לשאת את תעודת הזהות שלהם, ולא צילום שלה. החרדים טוענים שאלה דרישות משפילות. האתר "כיכר השבת" הגדיר את הנוהל והביקורות שנערכות לפיו "מסע ציד נגד עולם התורה". לא פחות. בפועל קשה להבין מה כל כך משפיל פה, ונראה שהמאבק נובע יותר משיכרון כוח מאשר מסיבות ענייניות.
הרקע לדרישות החדשות הן שתי השיטות העיקריות להונאת הפקחים, כפי שנחשפו ב"הארץ" על ידי עופר מתן ("האברך, הפקח והפרה החולבת", 24.12.2010): שיטה אחת היא הזעקת האברכים הפיקטיביים ממקומות העבודה לישיבה כשמגיעים הפקחים, באמצעות רשימות קשר ומסרונים. שיטה שנייה היא התייצבות של אותם אברכים בפני הפקחים, כמה פעמים, כל פעם בזהות אחרת, תוך ניצול הקושי של הפקחים הלא חרדים להבדיל
במקום להתנער מהגנבים, המפלגות החרדיות וגדולי התורה יוצאים למאבק שמשמעותו ברורה: הרמאויות יימשכו, הגנבים יחגגו
בין האברכים.
שום רב חרדי חשוב לא יצא בעקבות פרשת המתמידים בהכרזה שאסור לגנוב מהמדינה. הרב הראשי שלמה עמאר אמר זאת, אבל מעמדו בעולם החרדי מוגבל ביותר. על פי פרסומים בתקשורת, מנהיג דגל התורה הרב יוסף שלום אלישיב אמר למקורביו שאם החשדות על פרשת המתמידים נכונים, לעבריינים יש דין רודף (מי שמסכן את חיי חברו). כלומר, הבעיה היא לא הגניבה עצמה, אלא הפגיעה בתדמית ובמעמד של הציבור החרדי.
מביכה במיוחד העובדה שעל המאבק לביטול נוהל הפיקוח החדש הורה הרב אהרון לייב שטיינמן, ממנהיגי דגל התורה ופטרונם של כמה ארגוני החזרה בתשובה. החברה החרדית היא חברה ממושמעת. אם הרבנים אלישיב ושטיינמן וכמה מרבני אגודת ישראל היו מפרסמים מכתב האוסר על דיווחים כוזבים, ומודיעים כי מי שייתפס לא יקבל גיבוי, התופעה היתה כמעט נעלמת. במקום זה מורה שטיינמן לצאת למאבק בפקחים.
הציבור החרדי מרבה להתלונן כי כאשר מתגלים אצלו עבריינים, מייחסים את העבירות לכלל הציבור. המאבק לביטול נוהל הביקורות החדש ממחיש למה זה קורה. במקום להתנער מהגנבים, המפלגות החרדיות וגדולי התורה יוצאים למאבק שמשמעותו ברורה: הרמאויות יימשכו, הגנבים יחגגו. בעשרות שנות המדינה גרמו הממסד הדתי והמפלגות החרדיות נזק שלא יתואר ליהדות ולתדמיתה, והרחיקו ממנה רבים כל כך. המאבק החדש על הזכות לגנוב שובר שיא של חרפה.
הכותב הוא סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון למאמר ב"הארץ"
למאמר ב"הארץ"