חופש הדת

לקסיקון חופש הדת

מונחים הקשורים לפגיעה בחופש הדת בישראל, על פי דו"ח של משרד החוץ האמריקאי לשנת 2009

07/12/2010 16:40

תגיות: חופש הדת ·  גיור ·  זרמים לא אורתודוכסיים ·  לא יהודים ·  דו"ח משרד החוץ

פעילות ארגוני נשים דתיות וחילוניות מפגינות נגד קווי ההפרדה 2009

בישראל נשללת הזכות להתחתן מ-310 אלף עולים, מונהגים קווי הפרדה באוטובוסים ובתי ספר חרדיים שלא מלמדים בהם מתמטיקה ואנגלית מקבלים מימון מהמדינה. אלה רק כמה מהממצאים החמורים המובאים בדו"ח של משרד החוץ האמריקאי על חופש הדת בעולם בשנת 2009, שפורסם באוקטובר 2010. בעקבות הדו"ח, שהעניק לישראל ציון בלתי מספיק חיברה עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון לקסיקון, המפרט את כל התחומים שבהם נפגע חופש הדת בישראל.

אגד – ב-10 בנובמבר 2008 פסק בית המשפט העליון, שסירובן של "אגד" ושל חברת הפרסום שלה, "כנען", להרשות לרשימת "התעוררות ירושלמים" לתלות כרזות שעליהן תמונות של שתי נשים שהיו מועמדות למועצת עיריית ירושלים על אוטובוסים של החברה, היה מפלה. לשתיים נאמר כי תמונותיהן עלולות לפגוע בתושבים חרדים, שמרבים להשתמש בקווים העירוניים. בית המשפט הורה לאגד ולכנען לקבל את המודעות של שתי המועמדות.

גיור – המדינה אינה מכירה בגיור שמבוצע בישראל על ידי רבנים לא-אורתודוכסיים. המדינה מממנת תוכניות גיור אורתודוכסיות, אך אינה תומכת בתוכניות לא-אורתודוכסיות (כלומר, רפורמיות או קונסרבטיביות). ב-18 במאי 2009 פסק בית המשפט העליון, שעל הממשלה לחדול ממדיניותה המפלה נגד מוסדות גיור לא אורתודוכסיים. ההחלטה התקבלה בעקבות עתירה שהגיש ב-2005 המרכז לפלורליזם יהודי.

גיור בצה"ל – צה"ל מימן קורסי הכנה לגיור יהודי-אורתודוכסי לחיילים יהודים שעברו גיור לא אורתודוכסי (ולכן לא מוכר) ולחיילים שאינם מוכרים כיהודים.

הזרמים הלא אורתודוכסיים – מספר הולך וגדל, אך עדיין מצומצם, של יהודים מסורתיים וחילוניים מזהים עצמם עם הזרם הקונסרבטיבי (המסורתי), הזרם הרפורמי (המתקדם) והזרם הרה-קונסטרוקציוניסטי של היהדות.

חופש דת – אף על פי שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו איננו מתייחס באופן ספציפי לחופש הדת, הוא נשען על הצהרת העצמאות של מדינת ישראל, אשר מספקת במפורש הגנה על חופש הדת. בנוסף, כמה פסיקות של בית המשפט העליון מאמצות את ההצהרה הבינלאומית לזכויות האדם ואת האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות, כולל ההוראה שלהן לגבי חופש הדת, באופן ההופך אותן לחלק מחוקי המדינה. הצהרת העצמאות מתארת את המדינה כמדינה יהודית, וקובעת את היהדות כדת הדומיננטית, תוך הבטחה לשוויון פוליטי וחברתי מלא, ללא הבדל דת. חוק היסוד מתאר את המדינה כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". מדיניות הממשלה המשיכה לתמוך באופן כללי בחופש הדת, אף שאפליה חוקית וממשלתית נגד זרמים לא-יהודיים ולא אורתודוכסיים נמשכה.

חוק השבות – על פי חוק השבות, הממשלה מעניקה זכויות לעולים העומדים בקריטריונים של זהות יהודית. בהגדרה הזאת נכללים ילדים ונכדים של יהודי, וכן בן זוג של יהודי ושל בן או נכד של יהודי. הממשלה מפעילה כללים מחמירים, המתבססים על ההלכה האורתודוכסית, להענקת אזרחות וזכויות עולה, להכרה בגיורים הנעשים בישראל ולהענקת מעמד אישי.

חוק גפני – ב-28 ביוני 2009 החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בהצעת חוק שאם תאושר על ידי המחוקק, תחייב רשויות מקומיות לממן בתי ספר פרטיים המשתייכים לשני זרמים חרדיים. בתי הספר שיצאו נשכרים מהצעת החוק הנ"ל שייכים לזרם החרדי האשכנזי המיוצג בכנסת על ידי יהדות התורה, ולש"ס – הזרם החרדי הספרדי. אישור הצעת החוק בוועדה עומד בסתירה להוראת בג"ץ, שלפיה בתי ספר חרדיים לא יהיו זכאים למימון ממשלתי אם לא יישמו עד תחילת שנת הלימודים 2009-2008 את דרישת הממשלה, שלפיה כל בתי הספר הממומנים על ידי המדינה ילמדו את מקצועות הליבה, כגון אנגלית, מתמטיקה ומדעים. ההוראה ניתנה לאחר שנים רבות שבהן בתי ספר דתיים חרדיים קיבלו מימון ממשלתי, אף שלא שילבו לימודי ליבה. בדומה לכך, ב-23 ביולי 2008 אישרה הכנסת חוק שמאפשר למדינה להמשיך לממן ישיבות לגילאי תיכון (ישיבות קטנות), אף שאינן מלמדות כלל מקצועות ליבה.

יד לאחים – אף על פי ששידול להמרת דת חוקי בישראל, מיסיונרים המשיכו לסבול הטרדות מצדם של פעילים וארגונים יהודים. קהילות היהודים המשיחיים ועדי יהווה האשימו קבוצות כמו יד לאחים ולב לאחים, וארגונים יהודיים דתיים המתנגדים

ב-23 ביולי 2008 אישרה הכנסת חוק שמאפשר למדינה להמשיך לממן ישיבות לגילאי תיכון (ישיבות קטנות), למרות שאינן מלמדות כלל מקצועות ליבה

לפעילות מיסיונרית, בהטרדה ולעתים גם בתקיפת חבריהם. לפי הדו"ח השנתי של יד לאחים ב-2008, שצוטט בעיתון "יום ליום", הארגון "הציל 174 נפשות מציפורני המיסיון (המשיחי והאוונגליסטי)" במהלך השנה. המחלקה למאבק במיסיון החשאית למחצה של הארגון, בראשות הרב אלכס ארטובסקי, טענה גם שבהוראתה פועלים עשרות מלשינים ומסתננים בממשלה ובקהילות נוצריות ויהודיות משיחיות, שאפשרו לארגון לחדור ל-18 מקומות מפגש דתיים ולגרש 12 מיסיונרים "בכירים" מהמדינה בשנת 2008.

ייעוץ חתנים – כדי להינשא בנישואים שמוכרים על ידי הממשלה, צריכים יהודים לעבור ייעוץ שמספק הממסד האורתודוכסי. כחלק מהייעוץ הזה, כל היהודים, כולל הרוב החילוני, וכן רפורמים וקונסרבטיבים, מונחים לקיים את דיני המשפחה האורתודוכסיים. חומר הסברה המשמש את היועצים משווה את הנשים לחימר ומנחה את הבעלים "לעצב אותן כרצונם". הבעל גם מונחה לא להפוך לחסר חוט שדרה או לסבול התנהגות חסרת כבוד מצד האשה. "אם היא נוהגת בחוסר כבוד, אסור לך להיכנע. מותר לך לכעוס ולהפסיק לדבר אתה עד שתכיר בטעותה". הבעל גם מצווה להחמיא לאשתו על בסיס קבוע, "גם אם זה שקר", מכיוון ש"אשה שאין מחמיאים לה היא כמו דג מחוץ למים".

הכותל המערבי – רשויות המדינה מונעות תפילה מעורבת באתרים דתיים, בשל אמונת רוב הדתיים האורתודוכסיים שהדבר מנוגד לעקרונות היהדות. באתר הקדוש ביותר ליהדות, הכותל המערבי, נשים וגברים מוכרחים להשתמש באזורים שונים לצורכי ביקור ותפילה. נשים אינן יכולות לקרוא בתורה בכותל ואינן יכולות להתפלל כשהן עטופות בטלית, הנחשבת אביזר גברי.

כפרים בלתי מוכרים – כ-80,000 הבדווים החיים בכפרים בלתי מוכרים אינם יכולים לבנות מסגדים או להפעילם באורח חוקי, כתוצאה ממדיניות ממשלתית מתמשכת של דחיית בקשות להיתרי בנייה ביישובים אלה. קיימים מסגדים בקהילות בדוויות בלתי מוכרות, אך כמו בתי המגורים ומבני הציבור אחרים, הממשלה רואה בהם בנייה בלתי חוקית, ולכן הם מועמדים להריסה. נגד מסגד הבוץ והקש הראשון שנבנה במדינה, בכפר הבדווי הבלתי מוכר ואדי ניאנאס שבנגב, הוצא צו הריסה ב-21 באוגוסט 2008 והרשויות הישראליות הרסו אותו ב-24 בדצמבר 2008.

מוזיאון הסובלנות – ב-29 באוקטובר 2008 פסק בית המשפט העליון, שמרכז שמעון ויזנטל יכול להמשיך את עבודות הבנייה באתר מוזיאון הסובלנות. הפרויקט עורר את התנגדותם של כמה ארגונים מוסלמיים, משום שבמקום יש בית קברות מוסלמי עתיק. תומכי המרכז, שבסיסו בארצות הברית, ציטטו פסיקה של בית דין שרעי, שקבעה שבית קברות שננטש איננו קדוש עוד.

מועצות דתיות – הממשלה מממנת 40% מתקציב המועצות הדתיות (היהודיות) והרשויות המקומיות מממנות את שאר התקציב. החקיקה שמכוחה פועלות מועצות דתיות אינה כוללת דתות אחרות, מלבד העדה הדרוזית. במקום זה משרד הפנים מעביר ישירות תקציבים מוגבלים לשירותי דת לעדות דתיות מוכרות.

המסגד בבאר שבע – במקומות מסוימים הממשלה מאפשרת לאזרחים פרטיים או לרשויות מקומיות להפוך מסגדים לגלריות, מסעדות ומוזיאונים... תושבים מוסלמים מאזור באר שבע המשיכו למחות על כוונת העירייה לפתוח מוזיאון במסגד העתיק בעיר. זאת, במקום להשמיש אותו מחדש כמסגד לשימושם של תושבי האזור המוסלמים. בית המשפט העליון דחה עתירה, שהגישו הקהילות המוסלמיות באזור באמצעות ארגון עדאלה, לאסור על העירייה לשפץ את המסגד ולהופכו למוזיאון. ביולי 2006 הציע בית המשפט העליון פשרה, שלפיה ישמש המסגד מוזיאון לתרבות האיסלאמית. בינואר 2007 דחה עדאלה את הצעת הפשרה. בתשובת עדאלה נטען, כי בעוד שלכל 700 יהודים בבאר שבע יש בית כנסת, אין אף לא מסגד אחד ל-5,000 המוסלמים המתגוררים בעיר. העתירה נותרה תלויה ועומדת בסוף תקופת הדיווח.

מיסיון – מספרם של היהודים המשיחיים והנוצרים האוונגליסטים גדל בשנים האחרונות, בשל הגירה והמרת דת. חברים בעדי יהווה דיווחו על עלייה במעשי התקיפה ובפשעים נוספים שנעשו נגד חבריהם בשנת 2008 וציינו את הקושי של חבריהם לשכנע את המשטרה לחקור וללכוד את הפושעים. בין ספטמבר 2007 לספטמבר 2008, הגישו חברי עדי יהווה 46 תלונות פליליות נגד פעילים אנטי-מיסיונרים,

flickr, Freedom of Religion, photo: Nick Busse

מרביתם חברי יד לאחים. הפשעים נעים בין הטרדה לתקיפה. לפי המחלקה המשפטית של עדי יהווה, המשטרה טענה שהגיבה ל-15 מתוך 35 קריאות לסיוע באותה תקופה.

מקומות קדושים – חוק ההגנה על המקומות הקדושים מ-1967 מתייחס למקומות הקדושים לכל הדתות בכל הארץ ובכל ירושלים. בסוף 2008 היו 137 אתרים קדושים מוכרזים, כולם יהודיים. יתרה מכך, הממשלה פרסמה תקנות להכרזה, הגנה ומימון של מקומות קדושים יהודיים בלבד. אתרים קדושים לא יהודיים אינם נהנים מהגנה חוקית לפי החוק, מכיוון שהמדינה אינה מכירה בהם כאתרים קדושים רשמיים. אתרים לא יהודיים ידועים נהנים מהגנה בפועל בשל מעמדם הבינלאומי. אבל אתרים נוצריים ומוסלמיים רבים אחרים מוזנחים, לא נגישים או מאוימים על ידי יזמים המעוניינים לפתח את הקרקע ורשויות מקומיות. אתרי הצליינים מסביב לכנרת עומדים בפני איומים חוזרים ונשנים של פלישות מצד מתכננים, המעוניינים לנצל חלק מהשטחים לפיתוח. בעבר נדרשה התערבות דיפלומטית לעיכוב מהלכים כאלה... הגבלות על הגישה, המימון וההגנה של אתרים דתיים לא יהודיים תורמת למתחים דתיים.

משיחיים – ב-10 ביוני 2009, בית המשפט בבאר שבע גזר את דינם של שני נאשמים בתקיפתו של הכומר של הקהילה המשיחית בבאר שבע ובגרימת נזק לרכוש. קבוצה של כ-200 יהודים דתיים (אורתודוכסים) הפריעה באורח אלים לטקס דתי שנערך על ידי אותה קהילה בבאר שבע. לפי התיאור, הקבוצה דחפה וסטרה לכומר הקהילה וחיבלה ברכוש. ב-15 במאי 2009, תושבים חרדים ברחובות תקפו והכו קבוצה של יהודים משיחיים שחילקו עלונים של הברית החדשה ברחוב. לפי דיווחים בעיתונות, עוברי אורח חילוניים הצטרפו לתקיפה, עד להתערבות המשטרה שעצרה את הקטטה.

המונופול האורתדוכסי – הממשלה מכירה רק ברשויות הדתיות האורתודוכסיות בענייני מעמד אישי ובחלק מהמקרים גם לענייני מעמד אזרחי... הממשלה ממשיכה להפלות יהודים לא אורתודוכסים באמצעות מדיניות המתבססת על הפרשנות האורתודוכסית להלכה. יהודים רבים מתנגדים למונופול האורתודוכסי על היבטים בסיסיים של חייהם. כ-310 אלף עולים שהגיעו על פי חוק השבות, אבל אינם נחשבים יהודים על פי ההלכה האורתודוכסית, אינם יכולים להינשא ולהתגרש בארץ ואינם יכולים להיקבר בבתי קברות יהודיים.

נישואים – הנישואים היחידים של יהודים המבוצעים בישראל ובמוכרים על ידי הממשלה הם אלה שמבצע הממסד האורתודוכסי. הממשלה אינה מתירה נישואים אזרחיים ואינה מכירה בנישואים שמבצעים רבנים רפורמים, קונסרבטיבים או רה-קונסטרוקציוניסטים. שליטה בלעדית בתחום הנישואים, כולל קביעת כשירות לנישואים ועריכת טקסי הנישואין, ניתנת על פי חוק לרבנות הראשית. נישואים אזרחיים ונישואי תערובת מוכרים בישראל רק אם בוצעו בחו"ל. יותר מ-5,000 זוגות נישאים כל שנה בטקסים אזרחיים מחוץ למדינה, בעיקר בקפריסין.

עגונות – הממשלה, באמצעות הרבנות הראשית, מפלה נשים בענייני מעמד אזרחי הקשורים לנישואים וגירושים... לפי הפירוש של בתי הדין הרבניים למעמד אישי, נשים אינן יכולות להתגרש ללא הסכמת בעליהן. אלפי עגונות אינן יכולות להינשא מחדש או ללדת ילדים לגיטימיים (הכוונה שאינם ממזרים), מכיוון שבעליהן נעלמו או שהם מסרבים להסכים לגט.

עכו – ב-8 באוקטובר 2008 היתה התפרצות של אלימות בין ישראלים יהודים וערבים בעיר עכו, בתחילתו של החג היהודי יום כיפור. זאת, לאחר שתושב ערבי נסע בתוך שכונה המיושבת ברובה על ידי יהודים. הנסיעה ביום כיפור אינה מקובלת, להוציא רכבי חירום. המהומות נמשכו כמה ימים, כאשר קיצוניים יהודים וערבים הסיתו את קהילותיהם זו נגד זו. לפי מפקד משטרת מחוז צפון, בעוד שהרטוריקה המתלהמת היתה הדדית, מרבית המסיתים לאלימות היו יהודים.

הרב עמאר – בפברואר 2008 ועדת שרים בנושא גיורים קבעה רשות גיור חדשה, שבראשה הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר, שתמנה דיינים לבתי הדין לגיור ותפקח עליהם. עמאר עומד גם בראש בית הדין הרבני הגדול לערעורים. מבקרים טענו כי מינויו של עמאר לאחראי על רשות הגיור מחק שנים של התקדמות בנושא הרחבת ההגדרה הרשמית של יהדות, וביסס את אחיזתו של הממסד הדתי האורתודוכסי בנושאים הקשורים לזהות יהודית.

פטור משירות צבאי –

באתר הקדוש ביותר ליהדות, הכותל המערבי, נשים וגברים מוכרחים להשתמש באזורים שונים לצורכי ביקור ותפילה

לפי נתונים שפרסם צה"ל ביולי 2007, כ-11 אחוזים מהגברים המועמדים לשירות צבאי קיבלו דחיית שירות בשל היותם תלמידי ישיבה. לפי התנועה לאיכות השלטון, בין 2002 ל-2007 בחרו 1,520 גברים חרדים להשתלב בכוח העבודה באמצעות חוק טל, בעוד ש-50,000 גברים חרדים המשיכו ללמוד בישיבה.

פשעים על רקע דתי – בספטמבר 2008 אישרה המשטרה מחדש צו משנת 1999, והפיצה אותו למחוזות המשטרה בכל הארץ, כדי להזכיר להם את חובתם לחקור פשעים נגד קהילות מיעוט דתיות.

צליינים – ב-10 בנובמבר 2008 נגזרו על שני נאשמים חודשיים של מאסר על תנאי לשלוש שנים וכן 150 שעות עבודות שירות. זאת, בשל חלקם בתקרית שהתרחשה ב-2006 ובה תקפו כ-100 חרדים כ-50 תיירים נוצרים בשכונה בירושלים, ופצעו שלושה מהם.

קבורה – הממסד היהודי האורתודוכסי קובע מי נקבר בבתי הקברות היהודיים של המדינה, ומגביל זכות זו אך ורק למי שמוכרים כיהודים על פי ההלכה האורתודוכסית... כמו שעלה בדו"חות קודמים, משרד הדתות נכשל ביישום חוק הקבורה החליפית מ-1996, שקבע את הזכות להיקבר בקבורה אזרחית. המשרד לא הקצה ב-2008 כל תקציב לפיתוח בתי קברות אזרחיים או חלקות קבורה אזרחיות. רק שני בתי קברות עומדים לרשות 310 אלף אזרחים, רובם עולים מברית המועצות לשעבר, שאינם נחשבים יהודים על פי ההלכה האורתודוכסית. בינואר 2008 אישרה עיריית ירושלים תוכניות להקמת בית קברות עירוני חדש לקבורה אזרחית.

קווי הפרדה – חברת החבורה הלאומית, "אגד", ממשיכה להפעיל קווי הפרדה בין המינים, בתוך הערים ובין ערים, המיועדים לאוכלוסייה החרדית. נשים שמסרבות לשבת בחלק האחורי של קווים אלה מסתכנות בהטרדות ובתקיפות פיזיות מצד נוסעים גברים.

רבנים צבאיים – כל הרבנים הצבאיים הם אורתודוכסיים.

שבת – האיבה בין יהודים דתיים וחילוניים נמשכה בתקופת הדיווח. בדומה לשנים עברו, יהודים חרדים בירושלים ובמובלעות חרדיות נוספות, יידו אבנים לעבר כלי רכב נוסעים בשבת ומעת לעת תקפו והטרידו נשים שהופעתן נתפסה כבלתי צנועה, כולל השלכת חומצה לעברן.

תוכנית ליבה – החוק מאפשר לממשלה לממן 60% מהוצאות בתי ספר חרדיים. זאת, למרות כישלון מאמצי הממשלה לכפות (במגזר החרדי) את דרישתה שכל בתי הספר הנהנים מתקציב ממשלתי ילמדו מקצועות ליבה כמו אנגלית, מתמטיקה ומדעים. בית המשפט העליון קבע בפסק דין, שהחל משנת 2009-2008 בתי ספר ממשלתיים לא יוכלו לקבל מימון ממשלתי אם לא ילמדו מקצועות ליבה כמו אנגלית, מתמטיקה ומדעים. הפסיקה הגיעה לאחר שנים רבות שבהן מימנה הממשלה בתי ספר חרדיים, אף שלא הצליחה לכפות עליהם את תוכנית הליבה (על עקיפת הוראת בג"ץ, ראו בערך חוק גפני).

תחבורה בשבת – חברת התעופה הלאומית אל על והאוטובוסים הציבוריים, להוציא בחיפה, אינם פועלים בשבת. רחובות בכמה אזורים חרדיים סגורים לתנועה בשבת.

תעודות זהות – אף על פי שתעודות הזהות אינן כוללות זיהוי דתי או לאומי, משרד הפנים מפריד בין יהודים ללא יהודים בתעודות הזהות באמצעות הדפסת תאריך לידה עברי ליהודים ותאריך לידה גיאורגיאני לאחרים.

תקציבי דת – בהקצבות ובמקורות ממשלתיים, הממשלה מעדיפה את הזרם הדתי הלאומי והזרם החרדי ומפלה לרעה לא יהודים וזרמים יהודיים לא אורתודוכסיים.

תקציבי דת, לא יהודים – לפי נתוני הממשלה, התקציב לשירותי דת ולמוסדות דתיים לאוכלוסייה היהודית היה כ-1.6 מיליארד שקלים. מיעוטים דתיים, שמהווים יותר מ-20% מהאוכלוסייה, קיבלו כ-65 מיליון שקלים, כלומר פחות מ-4% מהמימון הכללי. הממשלה מממנת בנייה ופיתוח של בתי כנסת ובתי קברות יהודיים. על פי הממשלה הישראלית, אף שאינה מממנת בניית אתרי פולחן לא יהודיים, היא מסייעת באחזקתם, אם כי ברמה נמוכה בהרבה מאשר הסיוע לבתי כנסת.

הממשל האמריקאי דן עם הממשלה בנושא חופש הדת, כחלק ממדיניותו הכוללת לקידום זכויות אדם. השגרירות האמריקאית מביעה בעקביות את חששותיה בנוגע לחופש הדת בפני משרד החוץ, המשטרה, משרד ראש הממשלה וגורמים ממשלתיים נוספים. עובדי השגרירות המשיכו בדיאלוג עם עמותות המקדמות יוזמות בין-דתיות והעוסקות בנושאי זכויות האדם והאזרח, כולל חופש הדת.

ישיבת חברון בירושלים. ביולי 2007, כ-11 אחוזים מהגברים המועמדים לשירות צבאי קיבלו דחיית שירות בשל היותם תלמידי ישיבה. צילום: פלאש 90