חומרת יתר ואיבוד הצפון

עורך דין דתי מסביר: למה עתרתי נגד הרבנות

במאמר באתר חרדים 10 כותב אלי שוורץ מדוע הוא מנסה לכפות על בעלי הסמכות בתחום הדתי להימנע מביצוע פעולה שלדעתם היא דרישה הלכתית ומביע תמיכה בהפרדת הדת מהמדינה

19/03/2015 16:44

תגיות: הרבנות הראשית ·  בג"ץ ·  כשרות ·  עו"ד אלי שוורץ

חרדי בבית המשפט העליון (צילום אילוסטרציה). צילום: אביר סולטאן, פלאש 90

לקוח של משרד עורכי הדין שבו עובד אלי שוורץ מייבא שרוולים לייצור נקניק, העשויים מחומר שמקורו בעורות של נבלות וטרפות. שנים רבות היה המוצר בהשגחת מערכת הכשרות הרגילה, ולא בהכשר למהדרין. השימוש בו הותר לפי פסיקתם של הרבנים החשובים ביותר, ובהם הרב חיים עוזר גרוד'ינסקי, הרב יצחק יעקב וייס, הרב עובדיה יוסף והרב שלמה עמאר.

לאחרונה אישרה הרבנות לחברה מסוימת למכור אותו מוצר, המבוסס על בהמות שחוטות. אבל הרבנות אסרה על הלקוח של שוורץ ועמיתיו במשרד וולפסון ויינשטיין ושות' למכור את המוצר ואף הסירה ממנו את חותם הכשרות. בתגובה הגישו שוורץ ומשרדו עתירה לבג"ץ נגד הרבנות.

אפשר לראות בעתירה, כותב שוורץ במאמר המתפרסם באתר "חרדים 10", ניסיון לכפות על הנציגים האמונים על קיום היהדות בישראל הימנעות מביצוע פעולה שהם רואים בה דרישה של ההלכה. אפשר גם לייחס לנציגי העותר, עורכי דין חובשי כיפה, ניסיון "להכניע את נציגי ההלכה היהודית תחת הסמכות של המחוקק החילוני".

שוורץ כותב כי עיקר הדת הוא מיצוי הקשר שבין אדם לאלוהיו ומביא דוגמאות להתנגדות למיסוד הדת מימי הנביא ירמיהו

להרוס ולפגוע בזולת בשם שיקול של חומרה יתירה – לשיטתם שלהם – הוא סימפטום ברור של מיסוד דת ואיבוד כיוון

ומתקופת תור הזהב בספרד. לדבריו, בשנות העשרים של המאה הקודמת התנגדו רבנים רבים בעולם כולו להקמת הרבנות הראשית. העתירה שהגיש בשם לקוחו היא, לדבריו, דוגמה למצב "של מיסוד הדת עד כדי חילול הדת וחילול השם. להרוס ולפגוע בזולת בשם שיקול של חומרה יתירה – לשיטתם שלהם – הוא סימפטום ברור של מיסוד דת ואיבוד כיוון".

הוא מוסיף כי החמרת יתר ואיסור על שיווק מוצר לצורך העלאת רמת הכשרות, לשיטת הרבנות, הם דוגמה מאלפת לאיבוד הצפון. הדבר דומה לניסיון "לחייב מחללי שבת בפרהסיה לאכול ביום הכיפורים 'כשר למהדרין'", הוא כותב. את ההרס הכלכלי שאנשי הרבנות מבקשים לגרום ללקוחו הוא מבקש להשאיר בצד.

לדבריו, מינוי אדם לרבנות הראשית, שעם פרישתו מתברר כי השאיר מאחוריו קופת שרצים, "הוא עוד סימן של מיסוד הדת עד כדי פוליטיזציה של הדת. על כס הרבנות אמור לשבת אדם שהתברר כנקי כפיים ובר לבב". פעם אחר פעם מתברר כי מינוי דיינים, רבני ערים או רבנים ראשיים הוא תהליך הכרוך במאבקי כוח, אינטרסים ותככים. הזהו נציג הדת היהודית? שואל שוורץ.

למאמר ב"חרדים 10"