העובדות על הכלכלה החרדית

התמונה הקשה: חרדים מקבלים הרבה יותר, משלמים הרבה פחות

דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב חושף נתונים קשים מאוד, שחשוב שנכיר בהם: לא חרדים משלמים פי שמונה למס הכנסה, ההכנסות של משק בית חרדי מעבודה מהוות פחות מ-40% מאלו של משק בית יהודי לא חרדי. מסים עקיפים? גם שם חרדים משלמים חצי

שחר אילן, 12/01/2015 14:31

תגיות: מס הכנסה ·  משק בית חרדי ·  מרכז טאוב ·  קצבאות ·  תמיכות ·  ביטוח לאומי ·  שחר אילן

תשלומי מס הכנסה למשק בית לחודש, חרדים ולא חרדים. לפי דו''ח מרכז טאוב

האם יכול להיות שיהודים לא חרדים משלמים פי-8 מס הכנסה מחרדים? קשה אולי להאמין, אבל אלה הנתונים. עוד נתון חשוב ולא פשוט: ההוצאה לנפש מתוקננת (ראו הערה בהמשך המאמר) במשק בית חרדי עומדת על חצי, לעומת 6,101 שקלים בקרב יהודים לא-חרדים. כלומר, גם תשלום המסים העקיפים קטן בחצי. והנה נתון נוסף שגורם לשני הנתונים הראשונים להחוויר: ההכנסות של משפחה חרדית ממוצעת מעבודה קטנות מ-40% בהשוואה למשפחה יהודית לא חרדית (לא חרדים – חילונים, מסורתיים, דתיים).

כל בכירי המערכת הכלכלית בישראל כבר הזהירו מהסכנה הקיומית הצפויה לכלכלה הישראלית, אם רוב הגברים החרדים לא ישתלבו בעבודה. אלא שהדיון בנושא שילוב הציבור החרדי בעבודה סובל, כמו דיונים ציבוריים אחרים, ממחסור בנתונים אמינים שוטפים, מה שמאפשר לערבב בו לא מעט סיסמאות ומיתוסים.

דו"ח מצב המדינה לשנת 2014 של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל פותר חלק מבעיה זו. הוא כולל שורה ארוכה של נתונים השוואתיים לגבי הציבור החרדי מול הציבור היהודי הלא חרדי ומגזרים אחרים. נתונים אלה מדאיגים מאוד בחומרתם, בעיקר לאחר עשור שבו מדינת ישראל ביצעה השקעה מסיבית בהוצאת הגברים החרדים לעבודה.

חשוב לזכור שמרכז טאוב הוא אחד ממכוני המחקר החשובים בישראל. מדובר בגוף העצמאי (פועל כזרוע של הג'וינט), שהוקם ביוזמת ממשלת ישראל כדי לספק לה נתונים אמינים שאינם תלויים במשרדי הממשלה. לכן ראוי מאוד להטיל זרקור על הנתונים האלה ולהביא אותם למודעות מקבלי ההחלטות ודעת הקהל.

כל הנתונים לקוחים מדו"ח טאוב. רוב הנתונים נחשפים במחקרו של איתן רגב "לגמור את החודש" (עמ' עמ' 17 עד 78), אותו מחקר שיצר את הדיון הציבורי בנושא צבירת משיכת היתר של הציבור הישראלי. במקרים שהנתונים לקוחים ממחקרים אחרים בדו"ח ציינתי זאת. הניתוח בחלק מהמקרים הוא שלי ועל אחריותי.

מס הכנסה וביטוח לאומי? 700 שקל בחודש

משק בית חרדי מוציא בממוצע 705 שקל בחודש בלבד על תשלומי חובה – מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות – פחות מרבע ממה שמוציא משק בית יהודי לא חרדי – 2,955 שקל. הנתונים שעיבד החוקר איתן רגב ממרכז טאוב מתוך סקר הוצאות משקי הבית של הלמ"ס נכונים ל-2011.

משק בית יהודי לא חרדי משלם בממוצע 1,721 שקל בחודש למס הכנסה, כ-660% יותר ממשק בית יהודי חרדי (226 שקל בחודש). שתי הסיבות העיקריות לפער הזה הן כנראה שיותר מחצי מהגברים החרדים אינם עובדים ושחלק גדול מהנשים החרדיות עובדות במשרות חלקיות ובשירות הציבורי, ולכן המשכורת שלהן נמוכה יחסית.

משק בית יהודי לא חרדי מוציא 619 שקל על ביטוח לאומי, פי 3.5 ממשק בית חרדי, שמשלם לביטוח לאומי 171 שקל בממוצע בלבד. סביר להניח ששתי הסיבות העיקריות לתשלום הנמוך הזה הן שאברכים משלמים לביטוח לאומי סכום של 21 שקל בחודש בלבד (זו לא טעות. להלן קישור לדף תלמידי הישיבות באתר הביטוח הלאומי), וכן המשכורות הנמוכות שמקבלות הנשים החרדיות.

משק בית יהודי לא חרדי מוציא 616 שקל על מס בריאות, פי-שניים בדיוק ממשק בית חרדי (308 שקל). הסיבה לכך שבנושא מס הבריאות יש פער של 100% ולא של מאות אחוזים, כמו בביטוח הלאומי, היא שאברכים משלמים למס בריאות 103 שקל בחודש.

את היקף התשלום הנמוך של המגזר החרדי (כולל הנשים והגברים שעובדים) למס הכנסה, מס בריאות וביטוח לאומי מסביר הנתון הבא: ההכנסות של משק בית חרדי מעבודה מהוות פחות מ-40% מההכנסות של משק בית יהודי לא חרדי מעבודה. כלומר, משק בית יהודי לא חרדי מרוויח מעבודה פי 2.5 ממשפחה חרדית. סך ההכנסות מעבודה של משקי בית יהודיים לא-חרדיים הוא 13,213 שקל, לעומת 10,999 שקל בקרב נוצרים, 7,831 שקל בקרב דרוזים, 6,997 שקל אצל מוסלמים ו- 5,212 שקל אצל חרדים.

החמישונים העליונים של ההכנסה הם אלה שמשלמים את עיקר המסים לכן יש חשיבות לחלוקה הפנימית של מגזרים שונים. רק 2% מהאוכלוסייה החרדית נמצאים בחמישון העליון, לעומת רבע מהאוכלוסייה היהודית הלא חרדית. כמעט חצי מהאוכלוסייה היהודית הלא חרדית (48%) נמצאת בשני החמישונים העליונים. לעומת זאת, 85% מהאוכלוסייה החרדית נמצאים בשני החמישונים התחתונים של ההכנסה, מתוכם 58% בחמישון התחתון. יודגש, מדובר באוכלוסייה שעיקר המאמץ הפוליטי שלה מוקדש למאבק על המשך קיומו של אורח חיים שיאפשר לה להמשיך בעוניה, כלומר, הימנעות מלימודים כלליים, עבודה ושירות צבאי או לאומי (שמקילים על היציאה לעבודה).

מסים עקיפים: חרדים מוציאים חצי

דוגמה לדיסאינפורמציה הרבה המופצת בנושא הכלכלה החרדית מהווה ההתבטאות הבאה של יו"ר ועדת הכספים של הכנסת לשעבר, ח"כ משה גפני מיהדות התורה, במאי 2010: "הציבור החרדי משלם את המסים העקיפים – מע"מ, מס קנייה וכו'. באמצעות מסים אלו החרדים הם שמממנים את החילונים, שכן הציבור החרדי מוציא יותר מהחילוני על מסים אלו".

משק בית יהודי לא חרדי משלם בממוצע 1,721 שקל בחודש למס הכנסה, כ-660% יותר ממשק בית יהודי חרדי

אלא שמתברר שגם התשלומים של המגזר החרדי למסים עקיפים נמוכים במיוחד. כיוון שמע"מ הוא חלק נתון מרוב הצריכה, ניתן לבדוק את היקף תשלומי המע"מ באמצעות הוצאות משקי הבית על צריכה. על פי מחקרו של רגב, הוצאות משק בית יהודי לא חרדי על צריכה עומדות על 14,501 שקל, לעומת 11,807 שקלים במשק בית חרדי, הפרש של 23%.

כיוון שהמשפחות החרדיות גדולות יותר, ההפרש לנפש גדול הרבה יותר. ההוצאה לנפש מתוקננת (ראו הערה בסוף פרק זה) במשק בית חרדי עומדת על 3,280 שקל בחודש, לעומת 6,101 שקל בקרב יהודים לא-חרדים, כלומר כחצי. רמת ההוצאה לנפש מתוקננת בקרב החרדים דומה להוצאה המקבילה בחמישון התחתון, והיא הנמוכה ביותר מכל המגזרים שנבדקו. ממילא ניתן להסיק שגם תשלום המסים העקיפים לנפש קטן בהתאם.

כמובן, אין פסול באורח חיים של הסתפקות במועט וצריכה נמוכה. אבל כאשר מדברים על תרומה למשק, יש משמעות גדולה להיקף תשלום המסים העקיפים ולכך שצריכה וביקושים מניעים את הכלכלה.

הערה: חישוב הוצאה לנפש מתוקננת מניח שההוצאה לנפש קטנה ככל שמספר הנפשות גדל. לכן כל נפש נוספת תקבל משקל נמוך יותר. חישוב הוצאה לנפש לא מתוקננת היה מביא להוצאה לנפש נמוכה עוד יותר במגזר החרדי.

גובה התמיכות – פי 6

דו"חות ממשלתיים ודו"חות מחקר חוזרים שוב ושוב על הקביעה שכמות ההקצבות וההטבות שנותנת המדינה לאברכים מעודדת אותם להישאר בישיבה ולא לצאת לעבוד. דו"ח טאוב מגלה שהכנסותיהם של משקי בית חרדיים מקצבאות ומתמיכות עומדות על 3,256 שקל, לעומת כ-2,000 שקל בקרב משקי בית יהודיים לא-חרדיים, נוצריים ומוסלמיים. זהו פער של קרוב לשני שלישים. סכום התמיכות החודשיות שמקבל משק בית חרדי גבוה ב-805 שקל אפילו מהתמיכות שמקבל משק בית ממוצע בחמישון התחתון. כדי למנוע אי הבנות אציין שהסכום הזה אינו כלל תמיכת המדינה במשפחות אברכים. התמיכה גדולה בהרבה, שכן חלק גדול ממנה לא נעשה באמצעות קצבאות ותמיכות אלא באמצעות הנחות, למשל בשכר לימוד בגני ילדים, בתשלומים על פנימייה, בארנונה ועוד.

מרבית הפער בין חרדים לשאר המגזרים בהיקף הקצבאות והתמיכות נובע מתמיכות המתקבלות ממוסדות שאינם המוסד לביטוח לאומי ובין השאר: משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד השיכון, הסוכנות היהודית וישיבות תורניות. היקף התמיכות שמקבל משק בית חרדי ממוסדות אלו עומד על 1,331 שקל בחודש בממוצע, פי 6.5 ממשק בית יהודי לא חרדי (205 שקל).

צעד חשוב בכיוון הנכון נרשם בתחילת החודש. בעקבות פסיקת בג"ץ בעתירת התנועה הרפורמית, חדו"ש וארגונים נוספים הופסק מראשית 2015 תשלום קצבת הבטחת ההכנסה לאברכים. הקצבה עמדה על כאלף שקל לחודש וקיבלו אותה כ-7% ממשקי הבית החרדיים. כלומר, שילובה בנתונים יכול היה להוריד את סכום הקצבאות הממוצע למשק בית חרדי מגופים שאינם הביטוח הלאומי בכ-80 שקל בחודש ולהביא את הסכום לכ-1,250 שקלים (פי 6 ממשק בית יהודי לא חרדי). קיים כמובן חשש שבמשא ומתן הקואליציוני הבא ייעשה ניסיון לעקוף את בג"ץ ולחדש את תשלום הקצבה.

עם זאת, היקף הקצבאות שמקבלים החרדים מהביטוח הלאומי, כ-1,390 שקל, דומה ואפילו נמוך במעט מאשר בקרב היהודים הלא חרדים (1,504). בין הסיבות לכך: האברכים קיבלו (עד סוף 2014) קצבת הבטחת הכנסה ממשרד החינוך ולא מהביטוח הלאומי, קיצוץ קצבאות הילדים הגדולות שהוענקו למשפחות מרובות ילדים והעובדה שמדובר באוכלוסייה צעירה יחסית (ילדים רבים), ולכן השימוש בקצבאות זקנה וקצבאות נכות נמוך יחסית.

מחירי הדיור עלו? ב-6%

אחת הדרכים העיקריות והפחות מוכרות של המדינה לתמוך בציבור החרדי בכלל ובציבור האברכים בפרט היא באמצעות הטבות בדיור. אין במחקר של מרכז טאוב נתונים על ההטבות לדיור במגזר החרדי. אבל ההטבות האלו ניתנות בדרך כלל באמצעות הורדת מחירי הדירה, ויש נתונים על מחירי הדירות. המחיר הממוצע לדירה שרכשו יהודים לא חרדים עלה בעשור האחרון ביותר משליש (34%) – מ-910 אלף ל-1.22 מיליון. המחיר הממוצע לדירה שרכשו חרדים עלה באותה תקופה ב-6% בלבד – מ-740 אלף ל-790 אלף. הנתון הזה נראה חיוני במיוחד לדיון הציבורי בנושא "דיור בר השגה".

רגב מסביר את היציבות במחירי הדירות לחרדים במעבר שלהם למגורים באזורי פריפריה. מחקר נוסף שערך מרכז טאוב (חוקרים: איל קמחי, נחום בלס, חיים בלייך, עמ' 63 עד 65) כולל נתונים שמעידים על מעבר משמעותי של אוכלוסייה חרדית מהערים החרדיות המסורתיות לערים ביתר עילית ומודיעין עילית בשטחים, שבהן מחירי הדירות זולים יותר.

המאמר פורסם במקור ב-ynet

לקריאת המסמך המלא של חדו"ש