לא מספיק יהודייה להתחתן

איפה החופש והשוויון?

בת זוגו של צחי עזרא-פולטון עברה גיור כשהיתה בת שנה, עכשיו קבעה הרבנות שהיא פסולה לחיתון. הנימוק: הגיור היה קונסרבטיבי

30/12/2013 16:22

תגיות: גיור קונסרבטיבי ·  פסולי חיתון ·  הרבנות הראשית ·  צחי עזרא-פולטון

''דוחסים אותנו למסגרת אחת'', מהקמפיין של המטה לבחירה חופשית בנישואים (צילום אילוסטרציה)

ביום ראשון האחרון נפסלנו לחיתון ע"י הרבנות, כי הגיור שעברה שרה בגיל שנה (!!) הוא רק קונסרבטיבי ולא אורתודוקסי. אני מוצא לנכון לפרסם את מה שכתבתי עוד באותו היום:

תודה לכל המברכים על האירוסים של שרה ושלי, ממש שימחתם אותנו ואנחנו מקווים לראות אתכם בחתונה שלנו בסוף חודש יוני.

תודה מיוחדת לנציגה של ארגון צהר שהודיעה לנו היום שאיננו יכולים להתחתן באופן רשמי בישראל.

למען ההגינות, אין לי ולו חצי טענה כלפי אותה נציגה, שכפופה לקביעתו של רב לפיה גיורה של שרה הינו קונסרבטיבי ולא אורתודוקסי, ולכן היא איננה יהודייה מספיק עבור הרבנות בישראל.

רק כדי ליישר קו לגבי מי זו שרה,

שרה הינה ילדה מאומצת לשני הורים יהודים, שעברה גיור בהיותה בת פחות משנה, חיה כל חייה אורח חיים יהודי, ספגה לא אחת קריאות גנאי על היותה כזו, הלכה ללימודי עברית ויהדות בבית כנסת בארה"ב, פעילה משמעותית בתנועת הלל היהודית באוניברסיטה בה למדה, התאהבה בישראלי, עלתה לארץ מתוקף חוק השבות, רשומה כיהודייה במשרד הפנים, מתנדבת במד"א, ולא אוכלת קטניות בפסח.

5 שניות אחרי שיחת הטלפון עם אותה הנציגה, יצאתי מהעבודה כשבידי זר חמניות, ורצתי לבשר לשרה על כך שמדינת ישראל מכריחה אותנו לטוס לחו"ל. אומנם זה על חשבוננו, אבל תודו שזה נשמע פחות נורא כשמסתכלים על זה ככה. היה לנו ברור שלא בא בחשבון לעבור עכשיו דרך שבעת מדורי גיהנום של גיור נוסף, רק כדי לרצות פקידים זוטרים אי אלו, שאגב – אנחנו הם אלו שמשלמים את משכורתם.

אז בגדול, מה השתנה? כלום!

החתונה תתקיים כסדרה, האנשים החשובים לנו יבואו וידאגו שזה יהיה היום המאושר בחיינו, ואפילו נבצע את טקס החופה באופן הרבה יותר שוויוני ומיוחד מזה שהיה אמור להתרחש. כמה ימים אחר כך ניקח חופשת מחלה, כי המדינה הזו עושה אותנו חולים, ונטוס לממש את זכותנו איפשהו באירופה.

אם הגעתם עד כאן, אז בטח תהיתם: "אם הכל כל-כך מדהים, אז מה לעזאזל הוא רוצה מאיתנו?!"

אז למעשה, הרבה השתנה. וזה בפרטים הקטנים/גדולים שמעצבים את החיים שלנו, שלי, במדינה הזו.

אני לא אחזור על משפטים כגון "היטלר היה פחות מחמיר בקביעתו מיהו יהודי" מחמת הכבוד לניצולי השואה וביניהם סבא שלי ז"ל, יעקב גולד, ניצול יחיד ממשפחה של 10 נפשות שהגיע לארץ בדרך לא דרך. אני דווקא אתמקד במגילת העצמאות – מסמך שהיה אמור להוות את התשתית והרוח למדינת ישראל, ובה אזכורים רבים לתקומתה של מדינת ישראל על רקע השואה. ובזו

למעשה, אנחנו גוזרים על עצמנו וילדינו "גזר דין מוות" מבחינת דרגת יהדותנו. יהודים סוג ב' או ג' או ז'

הלשון נאמר בה: "מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".

יאיר לפיד שואל איפה הכסף? אני שואל איפה החופש והשוויון? אבל אם בג"צ במדינה נאורה שכזו קבע שאיננו מתערב בהחלטותיו של בית הדין הרבני, אז מי יושיעיני?

באיזו מדינה הגיונית נותנים אזרחות לאדם, מתוקף דתו, אך כובלים אותו מלממש את הזכות הבסיסית ביותר בתחומה – נישואין – מתוקף דתו.

אחד מחברי הטובים והמודאגים התקשר כדי לוודא שאני יודע שאם נינשא בחתונה אזרחית אז גם הילדים שלנו יחוו את אותה הבעיה לכשירצו להתחתן. למעשה, אנחנו גוזרים על עצמנו וילדינו "גזר דין מוות" מבחינת דרגת יהדותנו. יהודים סוג ב' או ג' או ז'.

אז ראשית אני מקווה שבעוד עשור או שניים משהו במקום הזה ייראה אחרת. אך מכיוון שאני סקפטי, נותר לי רק לקוות שילדינו יהיו בוגרים מספיק כדי לקבל את ההחלטה של הוריהם שלא לבצע גיור אורתודוקסי. כמובן, זאת בהנחה שנישאר לחיות פה ונשלח אותם להילחם עבור אותה מדינה שיצרה את המצב הזה. תגידו לי אתם אם הייתם נשארים במקום בו אפילו כשתמותו, ישנם סיכויים גבוהים שלא יקברו אתכם אחד ליד השני, אבל כן ליד יהודי אחר שדווקא אוכל קטניות בפסח.

כמחצית מחיי השקעתי בתרומה ועבודה למען המקום אליו אני מרגיש חיבור שורשי, מקום עליו יש להגן ולו יש לתרום מתי שרק ניתן, מקום אליו ברח סבי והתחיל להקים פה משפחה מחדש, במקום זו שנספתה בפולין. במקום הזה צמחה גזענות מבית, וכרגע אני חש תיעוב, מיאוס ורצון לברוח מחדש. לא על הערכים החשוכים אלו גדלתי, חונכתי והתחנכתי, ואיני מרגיש גאווה לחיות במקום שמפנה לי עורף באירוע החשוב בחיי (עד לרגע זה לפחות).

איני רוצה לעזוב ספינה טובעת. לא כך לימדו אותי בשירותי הצבאי. אבל איני מתכוון להפליג בנתיב הבודד שהמדינה מציעה לי. ולכן, ברוח הפרטת הנמלים המתוכננת, אשמח להיות חלק מצוות של ספינה חדשה, במידה ויקראו לי לדגל.

אני אסיים בנימה השמחה בה התחלתי. תודה לכל המברכים על האירוסים של שרה ושלי, ממש שימחתם אותנו ואנחנו מקווים לקרוע אתכם את הרחבה בחתונה שלנו בסוף חודש יוני.