קרע מסוכן

המחלוקות בנושאי דת ומדינה עלולות לפגוע בקשר עם התפוצות

הפריבילגיות שניתנו למפלגות החרדיות בהסכמים הקואליציוניים יגבירו את הקרע הפנימי בישראל ויפגעו גם בקשר עם יהדות התפוצות, מזהיר מנכ"ל חדו"ש אורי רגב ב"מעריב"

אורי רגב, 04/01/2023 14:54

תגיות: בנימין נתניהו ·  חרדים ·  תפוצות ·  דן בן דוד ·  בג"ץ ·  אורי רגב

מנהיג ש''ס, אריה דרעי, בודק אתרוג במשרדו. ניסיונות לסרס את בית המשפט העליון צילום: מיכל פתאל, פלאש 90

בשבוע שעבר קמה הממשלה החדשה. הקרע במדינה גדול מתמיד, וקשה לראות אם וכיצד ניתן יהיה לאחות אותו. לא מדובר רק על קרע בתוך החברה בישראל, אלא גם על קרע גובר בין ישראל לתפוצות. מרכיב מרכזי בקרע הזה הוא המחלוקת המחריפה בסוגיות הדת והמדינה, כותב מנכ"ל חדו"ש, הרב עו"ד אורי רגב, במאמר ב"מעריב".

את העתיד צפו כבר תיאודור הרצל וחיים וייצמן, אשר התבטאו בשפה דומה על הצורך להתגונן מפני ניסיונם של גורמים דתיים פונדמנטליסטיים להשתלט על משרדי הממשלה של המדינה שתקום והזהירו מפני אפשרות זו בלשון חריפה. לא מדובר רק בנושאים דתיים במובן הצר של המילה, אלא בהשלכותיהם מרחיקות הלכת על אופייה של מדינת ישראל, על חוט השדרה הדמוקרטי שלה, על ביטחונה, על רווחתה הכלכלית ועל זיקתה ליהדות התפוצות.

חשוב להצביע, למשל, על הזיקה ההדוקה שבין נושאי דת ומדינה לבין המתקפה הגסה והמסוכנת על מערכת המשפט בישראל והניסיונות לסרס את בית המשפט העליון. המפלגות החרדיות מציגות זאת כתנאי בל יעבור לשותפותן עם הליכוד בהקמת הממשלה, והן יודעות מדוע. בג"ץ הוא קו ההגנה האחרון במציאות של פוליטיקה צינית, שבה החרדים דורשים משותפיהם להכשיר בחוק מעשי נבלה, אפליה והגברת הכפייה הדתית.

את האיום על כלכלת המדינה מבין היטב דווקא בנימין נתניהו. רק לפני ימים אחדים שב ואישר בראיון טלוויזיוני בארה"ב את התובנות שהנחו אותו כשר האוצר בממשלה בראשות אריאל שרון ב-2003, שהחליט על קיצוץ דרסטי של קצבאות הילדים. הוא הסביר כי קצבאות אלו הביאו ל"קריסה כלכלית ודמוגרפית". לדבריו, "החלק החשוב ביותר הוא שכדי להכניס את השמן (המגזר הציבורי) לדיאטה, הייתי חייב וצריך לקצץ במערכת הרווחה המפוארת של ישראל, שעודדה אנשים לחיות מקצבאות, ולא לצאת לעבוד... אותו דבר קרה גם במגזרים אחרים כמו החרדים... הם לא עבדו, רק היו להם הרבה ילדים, שהאחרים – המגזר הציבורי הפרטי – נאלץ לשלם עליהם".

בג"ץ הוא קו ההגנה האחרון במציאות של פוליטיקה צינית, שבה החרדים דורשים משותפיהם להכשיר בחוק מעשי נבלה, אפליה והגברת הכפייה הדתית

השאלה היא להיכן נעלמו הבנתו בכלכלה ומחויבותו לאינטרס הלאומי כאשר נכנע עתה לדרישות החרדים שיביאו במישרין לצמצום השתתפות הגברים בשוק העבודה היצרני ולפגיעה אנושה בכלכלה. זו עמדתו של רוב הציבור ותומכים בה כל הכלכלנים האחראים בישראל.

לדוגמה, לאחרונה התבטא ברוח זו הפרופ' דן בן דוד, שבראיון בערוץ 13 הזהיר מפני אסון כלכלי אם הציבור החרדי לא ישתלב בהמוניו בשוק העבודה ובמעגל לימודי הליבה. לדבריו, אם תימשך המגמה הנוכחית, ישראל תחדל להתקיים לא רק כאומת סטארט-אפ אלא גם כמדינת רווחה בינונית – ואף תתקשה להגן על עצמאותה הלאומית.

בחודש שעבר פרסמה דברים דומים פרופ' אליס ברזיס, העומדת בראש מרכז עזריאל למדיניות כלכלית באוניברסיטת בר אילן. לדבריה, "מתן פריבילגיות לקבוצות בעלות כוח פוליטי יהרוס באטיות אך בוודאות את הנורמות החברתיות שהן התשתית של המדינה... החרדים אינם חלק מיצירת התשתית הכלכלית של ישראל, אבל דרך כוחם הפוליטי הם מסתפקים בהשתלטות אטית, בשיטת הסלמי, על הכוח הכלכלי של ישראל. אין נסים. התעקשות החרדים לקבל פריבילגיות בשם הדת תהרוס את המדינה".

ההסכמים הקואליציוניים מחזקים חשש זה, שכן בצד הנצחת הפריבילגיות ברורה הפגיעה הנוספת שטמונה בהם בהשתלבות גברים חרדים בשוק העבודה ובהרחבת הכפייה וההתערבות החרדית והחרד"לית, בניגוד לרצונו של רוב גדול בציבור היהודי, לרבות מצביעי הליכוד, באורחות חייו ובחינוכו של הציבור החילוני.

אך חשוב להדגיש כי אין מדובר רק בעניינים פנימיים של מדינת ישראל. המחלוקת היא במידה רבה על ערכי היסוד של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולפיכך – על שותפותה עם יהדות העולם. בחזית הזו ידידי ישראל בתפוצות, הנאמנים לעקרונות הדמוקרטיה והפלורליזם, יחושו קושי הולך וגובר לסייע במימון צורכי המדינה ולהיאבק להכרה בצרכיה הביטחוניים והכלכליים בפני ראשי מדינותיהם, ובכך – כפי שנתניהו מבין טוב מאחרים – תהיה אף פגיעה אסטרטגית באינטרסים של ישראל.

למאמר ב"מעריב"