אוטונומיה יהודית ליברלית
הזכות להכרה בזרמים הליברליים
לפי סקר של חדו"ש, כ־11% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם רפורמים או קונסרבטיבים. לפיכך, כותב ניקולא יוזגוף אורבך ב-"TheMarker", לזרמים הליברליים יש לגיטימציה להרחיב את האוטונומיה שביקשו לעצמם
12/04/2018 09:51
תגיות: הזרם הרפורמי · הזרם הקונסרבטיבי · אוטונומיה חברתית · חדו"ש · ניקולא יוזגוף אורבך · "TheMarker"
נשות הכותל מתפללות בעזרת הנשים עם ספר תורה שהועבר להן מעזרת הגברים (צילום אילוסטרציה). צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
הקיבוצים, הערבים, החרדים, מתיישבי המאחזים ביהודה ובשומרון, הצ'רקסים, הדרוזים, מקצת מהדתיים הלאומיים, היישובים האקולוגיים והיישובים מבוססי העדות הם כמה מהקבוצות הישראליות הבולטות הבדלניות, שמצאו דרך להשתייך לציבור הכללי ובה בעת לשמר את ייחודיותן התרבותית והחברתית.
קבוצות אלה נוקטות סגרגציה מרחבית, כותב ניקולא יוזגוף אורבך ב-"TheMarker". הן חיות בשכונה, יישוב או עיר הנבדלים טריטוריאלית משאר האזורים. המרחבים שבהם הן גרות הם חלק מהקולקטיב הלאומי, אבל בתוכם נהנה הפרט מאלטרנטיבה חברתית־תרבותית.
בישראל קיימות ומתפתחות אוטונומיות נוספות, ובהן מיעוטים מיניים (להט"בים), מיעוטים דמוגרפיים (קשישים, פליטים, מהגרי עבודה) ומיעוטים דתיים ביהדות (רפורמים, קונסרבטיבים ואחרים). כל המיעוטים האלה מעוניינים להיות שותפים פעילים בחברת הרוב ולתרום לה בתשלום מסים, בשירות צבאי או לאומי ובחינוך לאור ערכיה ואורחותיה.
קבוצות אלו מתקשות להתבדל מרחבית, הן בשל היחס של הציבור והמדינה אליהן והן מכיוון שלרוב הן עצמן מהססות להתבדל ושואפות להשתלב בחברת הרוב. דוגמה מובהקת למגמה זו אפשר למצוא ביהדות הליברלית, שכוללת את הזרם הרפורמי והזרם הקונסרבטיבי.
זרמים אלה, שרווחו ושגשגו בקהילות היהודיות במערב אירופה ובצפון אמריקה, לא מצאו אוזן קשבת לרעיונותיהם בישראל. החל בסוף שנות ה־70 הקימו הזרמים הליברליים לייסד קהילות בערים ויישובים בערבה ובגליל (יהל, לוטן, חנתון, הר חלוץ) ובאזורים
כוחם העולה של הזרמים הליברליים מאפשר להם לייסד קהילות נוספות ולדרוש תפילה שוויונית בכותל, מינוי רב ראשי ליברלי ועוד
נוספים. אבל היישובים הקטנים לא משכו קהל רב וגם הקהילות העירוניות הליברליות התקשו לשגשג.
כשמפעל היישובים היהודיים־ליברליים והקהילות הזעירות שהוקמו בערי ישראל המשיך לדשדש, נקטו הרפורמים והקונסרבטיבים אסטרטגיה חדשה: פנייה לציבור החילוני־המסורתי, מיתוג מחדש של זהותם והצגתה כאלטרנטיבה ראויה ושפויה ליהודים בישראל, כותב יוזגוף אורבך, דמוגרף וגיאוגרף תרבותי במכללה האקדמית צפת ובמכללה לחברה ואמנויות בנתניה. הם שיווקו לקהל הרחב טקסי חתונה, בר מצווה ובת מצווה, טקסי גיור וברית מילה ברוח היהדות המתקדמת.
הרפורמים והקונסרבטיבים החלו להציע גם מנייני תפילה ליברליים לערבי שבת ולחגים, חברותות קריאה בטקסטים מהיהדות וקורסים שונים. הטקסים וקבוצות הלימוד משכו אליהם רבים וחיזקו את כוחם הציבורי של הזרמים הליברליים. הזרמים הליברליים החלו לדרוש שיפור במעמדם המשפטי והציבורי (תקצוב שווה לתקציב שמקבל הזרם האורתודוקסי והכרה ברבנים, במערך הגיור ובטקסי הנישואים הרפורמיים והקונסרבטיביים).
כדי לחזק עוד את מעמדם הם ייסדו גנים, פעוטונים, בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, המחנכים ילדים ברוח היהדות הליברלית. דרך מערכת החינוך הופכים ההורים ובני המשפחה לתומכים במאבקה של היהדות הליברלית לשוויון משפטי, ציבורי ודתי.
לפי סקר של עמותת חדו"ש, כ־11% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם רפורמים או קונסרבטיבים. לפיכך לזרמים הליברליים יש לגיטימציה להרחיב את האוטונומיה שביקשו לעצמם, לייסד קהילות נוספות, לדרוש תפילה שוויונית בכותל, לדרוש מינוי רב ראשי ליברלי וליטול חלק בטקסים ממלכתיים.
למאמר ב-"TheMarker"