בוחרים להיות עניים

עוני, דת ופוליטיקה

העוני בחברה החרדית הוא תוצאה של בחירה חופשית. לפי נתונים של משרד האוצר, אם שיעורי התעסוקה בקרב הגברים החרדים ישתוו לאלה שבכלל המשק, 25% ממשקי הבית החרדים העניים יפסיקו להיות מוגדרים כך

אורי רגב, 13/09/2017 10:08

תגיות: עוני ·  תעסוקה ·  המגזר החרדי ·  בנימין נתניהו ·  משה גפני ·  מיצוי כושר ההשתכרות ·  יעקב ליצמן ·  מדד הדת והמדינה ·  הרב אורי רגב ·  קצבאות ילדים ·  לימודי ליבה

קופות צדקה ברחוב בבני ברק (צילום אילוסטרציה). צילום:Whistling in the Dark, flickr

נתון שפרסם לאחרונה אגף הכלכלן הראשי באוצר לא קיבל את תשומת הלב הציבורית והפוליטית שהוא ראוי לה: הגברת התעסוקה בקרב ערבים וחרדים תפחית ב-21% את רמת העוני בישראל. נתון זה מחזיר אותנו לעיסוק החשוב בשאלת הזיקה בין עוני לדת ולפוליטיקה, במיוחד בכל הנוגע למגזר החרדי. חשוב לדעת כי לא מדובר רק בשיעור העוני, אלא באיום אמיתי על עתיד המדינה, שעלול לדרדר אותה לפשיטת רגל אפשרית, כפי שהמחיש מחקר מקיף נוסף של האוצר.

דו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי שב ומעורר שיח ציבורי קצר טווח על תופעת העוני בכלל, ובפרט על הייצוג העצום שיש לחרדים ולערבים במעגלי העוני. בד בבד מתעורר הוויכוח באשר לגורמי העוני ועולה השאלה אם אין צורך להבחין בין עוני שהוא תוצאה של אפליה בתעסוקה [כפי שנמצא לא אחת בנוגע להעסקת ערבים ולעתים גם כשעולות טענות על אפליה נוספת ממניעים גזעניים, דוגמת האפליה של יוצאי אתיופיה], לבין עוני שהוא תוצאה של בחירה עצמאית של משפחות להימנע מלמצות את כושר ההשתכרות שלהן. דוגמה לעוני מהסוג השני היא הבחירה של רוב הגברים החרדים, בעיקר האשכנזים, לא לצאת לעבודה אלא לבלות את שנותיהם בלימודים בישיבה ולהישען לפרנסת משפחותיהם על תמיכה מקופת הציבור.

לכך צריך להוסיף שאתגר העוני גדול במיוחד בהקשר של משפחות אלה, מכיוון שבצד הבחירה שלא לצאת לעבודה קיימת גם הבחירה ללדת מספר ילדים רב, באופן המפחית עוד יותר את ההכנסה המשפחתית לנפש והגורם לעוני מוגבר בקרב ילדים ובתוכם – לייצוג גדול של ילדים חרדים. בעניין זה מתקיים ויכוח ציבורי לא פשוט באשר לאחריות של הורים לילדיהם וחובתם לשקול את יכולתם לפרנס בכבוד את ילדיהם בבואם להגדיל את משפחתם.

בהקשר זה ראוי להזכיר כי במשפחה חרדית ממוצעת יש כ-6.7 ילדים, בהשוואה ל-2.1 ילדים במשפחה חילונית ממוצעת. ממוצע הפריון באוכלוסייה היהודית והערבית בשנת 2015 דומה – 3.13 ילדים למשפחה [בהשוואה לשיעור פריון ממוצע של 3.39 ילדים לאם יהודייה ו-9.23 ילדים לאם ערבייה בראשית שנות ה-60!] גם שיעור הפריון בחברה החרדית משתנה. בעוד שבסוף שנות

בצד הבחירה שלא לצאת לעבודה קיימת גם הבחירה ללדת מספר ילדים רב, באופן המפחית עוד יותר את ההכנסה המשפחתית לנפש

ה-70 הוא עמד על כ-6 ילדים, בראשית שנות האלפיים הוא עלה לכ-7.5 לידות לאשה. מאז 2005 הוא נמצא בירידה – אולי בזיקה לקיצוץ קצבאות הילדים על ידי בנימין נתניהו בראשית שנות האלפיים – וב-2014 הוא הגיע ל-6.7 עד 6.9 ילדים לאשה. כמובן, נותר לראות כיצד תשפיע ההגדלה הדרמטית של התקציבים שנועדו לסיוע לאוכלוסייה החרדית על ידי הממשלה הנוכחית.

כמו כן יש להדגיש כי בניגוד למדיניות של הקואליציה הממשלתית, הנכנעת ללא כל עכבות לתכתיבי המפלגות החרדיות ולשוט שמניף עליה ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת – הרי רוב גדול בציבור, לרבות מצביעי המפלגות הלא-חרדיות בממשלה, רוצה לראות זיקה בין מיצוי כושר ההשתכרות לבין הזכאות לתמיכה מקופת משלמי המסים [יש להדגיש, כמובן, שמיצוי כושר השתכרות משמעותו יציאה לעבודה ופרנסת משפחתם של אלה המסוגלים לעבוד ולהשתכר, באופן המאפשר להקדיש משאבים ציבוריים גדולים יותר לאלה באוכלוסייה אשר אינם מסוגלים להשתכר לפרנסתם כלל או שאינם יכולים להשתכר באופן המאפשר את מילוי צרכיהם הבסיסיים]. לדוגמה, מדד הדת והמדינה של חדו"ש לשנת 2016 מצביע על כך ש-83% מן הציבור היהודי הבוגר בדעה שהממשלה צריכה להעניק עדיפות בקבלת קצבאות והטבות למי שעובד או מנסה לעבוד, ורק 17% סבורים שאין להעניק עדיפות למי שממצה את כושר ההשתכרות [אגב, בקרב מצביעי הליכוד שיעור התומכים במתן עדיפות לממצים את כושר ההשתכרות הוא 90%!].

זכורה גם התבטאותו המקוממת בעבר של השר הרב יעקב ליצמן, מנהיג אגודת ישראל, שלפיה "לא כתוב בשום מקום שהגבר צריך לעבוד... מספיק טוב שהאשה עובדת... אבסורד ששני בני הזוג יעבדו. מי יחנך את הילדים, מי ישגיח?" עוד ראוי להזכיר כי בעבר, כאשר ראש הממשלה היום נתניהו היה שר האוצר בממשלתו של אריאל שרון ז"ל, הוא נקט צעדים כלכליים בדוקים להתמודדות עם משבר כלכלי ובין השאר קיצץ באופן דרסטי את קצבאות הילדים. בחינת בנק ישראל בהמשך לימדה, לכאורה בניגוד להיגיון, כי תוצאת קיצוץ קצבאות הילדים היתה צמצום העוני בחברה החרדית! אבל היגיון כלכלי זה, שהניע את נתניהו בראשית שנות האלפיים בממשלת שרון, אינו מניע אותו עוד כיום, בהיותו ראש ממשלה התלוי בחסדן של המפלגות החרדיות.

צוות המשא ומתן הקואליציוני של יהדות התורה, חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן ומאיר פרוש, בפגישה עם צוות המשא ומתן של הליכוד בכנסת. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

הסקירה הנוכחית של האוצר ממחישה עד כמה שיעור העוני בחברה החרדית הוא אכן פרי בחירה חופשית [כמובן, מדובר בחופש מוגבל, שכן על בני המגזר מופעל לחץ מסיבי של המנהיגות הרבנית, מלידה ועד פטירה, להעדיף לימודים בישיבה לגברים, בגדר של "חברת לומדים" כהגדרתו של פרופ' מנחם פרידמן, סוציולוג החברה החרדית, על פני יציאה לעבודה. לכך יש להוסיף את סירובה של המנהיגות הרבנית והפוליטית לאפשר שילוב לימודי ליבה – מתמטיקה, מדעים, אנגלית – בלימודי המוסדות החרדיים לבנים הפועלים במימון המדינה, באופן המקשה על אוכלוסייה זו למצוא עבודה ולהשתלב במשרות מכניסות גם בשלב שבו הם מנסים להשתלב בשוק העבודה]. בעוד שהיקף התעסוקה של גברים יהודים לא חרדים בשנת 2015 היה 72.4%, היקף התעסוקה של גברים חרדים באותה שנה היה 45.2% בלבד! על פי נתוני האוצר, אם שיעורי התעסוקה במגזר החרדי ישתוו לאלה שבכלל המשק, 25% ממשקי הבית החרדים העניים יפסיקו להיות מוגדרים ככאלה! [ו-54% ממשקי הבית המוגדרים עניים בקרב האוכלוסייה הערבית יפסיקו להיות מוגדרים כך].

חשוב להדגיש כי בניגוד להגדלת שיעור התעסוקה במגזר החרדי וצמצום הילודה, ובצד זאת ירידה בשיעורי העוני בעקבות הקיצוץ הדרסטי של נתניהו בקצבאות הילדים בממשלת שרון, בעקבות ההגדלה הדרמטית בתקצוב המגזר החרדי בממשלת נתניהו כיום, שיעור הגברים החרדים המועסקים ברבעון הראשון של שנת 2017 [45.3%] ירד ביחס לממוצע בשנת 2016 [47.6%]. היינו, מול השקעה של מאות מיליונים מקופת המדינה ומקרנות פילנתרופיות מיהדות התפוצות בעידוד תעסוקה במגזר החרדי, הגדלת התמיכות לאברכים ולמשפחות במגזר זה הפוכה למדיניות הרשמית של הממשלה ולעדיפות שניתנת כביכול להגדלת התעסוקה החרדית, ומכרסמת באופן עקבי ויעיל ביעד לאומי זה. עוד חשוב להדגיש כי גם שיעורי התעסוקה הנ"ל מטעים במקצת, שכן בעוד ש-87.1% מהגברים היהודים שאינם חרדים עובדים במשרה מלאה [מקרב כלל המועסקים מגיל 25 עד גיל 64], הרי רק 60.7% מן הגברים החרדים המועסקים בקבוצת גיל זו עובדים במשרה מלאה. מול 12.9% בלבד מן הגברים הלא חרדים בקבוצה זו עובדים במשרה חלקית, 39.3% מן הגברים החרדים מועסקים במשרה חלקית. יתר על כן, מקרב הגברים

היקף התעסוקה של גברים יהודים לא חרדים בשנת 2015 היה 72.4%, היקף התעסוקה של גברים חרדים באותה שנה היה 45.2% בלבד!

החרדים העובדים, 42% מועסקים במערכות ציבוריות קהילתיות, 21% בעבודות "צווארון כחול", 19% במסחר ורק 10% בשירותים מקצועיים דוגמת תקשורת ומידע, שירותים מדעיים וטכניים, שירותים פיננסיים וכד'.

קריאת נתונים אלה, והמסקנות הלאומיות והפוליטיות המתחייבות באשר לנקיטת צעדים לעידוד נמרץ של השתלבות מוגברת של קבוצות מיעוט אלה [בדרך של שיפור ההשכלה, אכיפת לימודי ליבה, דרישת מיצוי כושר השתכרות כתנאי לקבלת סיוע של המדינה והתמודדות עם אפליה בתעסוקה, ובכלל, ובעיקר עם אפליה מטעמי גזע, דת ומין] – הופכת לדחופה ואקוטית מבעבר לנוכח קריאת תחזיות האוכלוסייה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הלמ"ס פרסמה לאחרונה את תחזיות האוכלוסין עד לשנת 2065, ולפיהן בעוד ששיעור האוכלוסייה הערבית בכלל האוכלוסייה לא צפוי להשתנות באופן משמעותי, והשינוי המוגבל הצפוי הוא בכיוון של צמצום [מ-21% כיום ל-19% בשנת 2065], חלקה של האוכלוסייה החרדית צפוי לעלות מ-11% מסך האוכלוסייה בישראל בשנת 2015 ל-20% בשנת 2040 ול-32% בשנת 2065. אי אפשר להגזים בהשפעתה של תחזית דמוגרפית זו על עתיד כלכלת ישראל: חלקה של האוכלוסייה היהודית בגיל העבודה (25 עד 64) בשנת 2015 היווה 81.2% ובהם 7.5% חרדים. בשנת 2065 צפויה עלייה חדה בחלקם של החרדים בגילי העבודה, שיגיע ל-26.0%!

ליושב ראש ועדת הכספים של הכנסת, הרב גפני, יש אמונה חזקה, והוא משמיע את דעתו לעתים תכופות. לטענתו, המשק הישראלי חזק "מכיוון שלומדים תורה והקב"ה עוזר לנו!" למרבה הצער, גפני נוהג כמאמר הפתגם המוכר "In God we trust, everybody else pays cash!", ואינו מאמין שציבור האברכים ומצביעיו יכולים להסתפק בהסתמכות על הקב"ה ולימוד בישיבות כדי לדאוג לפרנסתם, אלא דורש תשלום במזומן מקופת המדינה. נראה שעד שיוכח אחרת, גם שאר הנהגת המדינה והציבור אינה יכולה לסמוך על הצהרות אמונה אלה, ויש צורך דחוף לשנות את המדיניות כדי להרחיק את ישראל משפת המדרון ולקרבה לרווחה הכלכלית שהיא יכולה להשיג אם רק תפעל בהיגיון ובנחישות לאכיפת לימודי הליבה ולהגדלת שיעור ההשתתפות החרדית והערבית בשוק העבודה.

גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה ב-"TheMarker"

תלמידים בתלמוד התורה פועלי מנחם בביתר עילית. צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90