רק שעה ליבה ביום

הפתרון היחיד: שום תקצוב למוסד שאינו מלמד ליבה

זה 30 שנה הממשלה משתפת פעולה עם ההתנערות של הציבור החרדי מההתחייבות ללמד נושאי ליבה, בניגוד לאינטרס הלאומי, אומר סמנכ"ל חדו"ש, שחר אילן

07/07/2012 07:41

תגיות: לימודי ליבה ·  חינוך חרדי ·  שוויון בנטל ·  שירות צבאי ·  שחר אילן ·  דן בן דוד

תלמידים חרדים בביתר עילית על גג בית הספר (צילום אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: נתי שוחט, פלאש 90

פירוק הוועדה לקידום השוויון בנטל בראשות ח"כ יוחנן פלסנר, והמסקנות שפרסמה הוועדה למרות פירוקה, העלו אל ראש סדר היום הציבורי את שאלת היחסים בין המדינה לחרדים – גיוס החרדים, החינוך החרדי ועבודת חרדים. הוועדה מבקשת לשנות מן היסוד את היחסים האלה, המעוגנים במסמך שעליו חתמו עם קום המדינה ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, והנהגת החרדים. עד היום מכונה אותו מסמך "הסכם הסטטוס-קוו".

בכתבה ב-ynet על גיוס חרדים ועל שוויון בנטל אומר סמנכ"ל חדו"ש, שחר אילן, כי בהסכם ההיסטורי יש ארבעה סעיפים, "שלושה וחצי מתוכם מקוימים – נישואים, שבת, כשרות ועצמאות החינוך החרדי. היחיד שלא מקוים זה מחויבות החרדים ללמד נושאי ליבה. בעבר מערכת החינוך הפרטית של החרדים דווקא לימדה נושאי ליבה, עד שבשנות ה-80 היא החלה להתפרק למאות מוסדות קטנים של תלמודי תורה".

הביזור וההקצנה של החינוך החרדי החלו עם הצטרפותן של המפלגות החרדיות לממשלת מנחם בגין ועם התקצוב המוגבר שהחלו מוסדות הלימוד החרדיים לקבל מהמדינה. "התקציבים שזרמו אפשרו הקמת מוסדות חדשים. תוסיף לזה את העובדה שבציבור החרדי הקמת מוסד לימוד זה סוג של יזמות ותקבל תהליך של התפרקות של הממסד החינוכי החרדי לזרמים שמתחרים ביניהם מי יהיה יותר קנאי. תהליך ההתפרקות הזה לווה בהקצנת היחס ללימודי חול, שכן המוסדות החדשים שיווקו את עצמם כקנאים יותר על ידי זה שהם לא לימדו ליבה", אומר אילן.

כיום בנים חרדים לומדים לימודי ליבה עד כיתה ט' בלבד, וגם זה במשורה: שעה ביום של אלגברה בסיסית ועברית. בלי גיאוגרפיה, מדעים, מחשבים או אזרחות. "גם את השעה הזאת מלמד 'שרייבר', שזו המשרה הפחותה ביותר בהיררכיה של המורים החרדיים", אומר אילן. "לרוב אין לו הידע הדרוש כדי ללמד גם את המעט שניתן".

כתוצאה מכך, רק 19% מהגברים החרדים יודעים אנגלית ברמה בינונית ומעלה, לעומת 34% מהנשים החרדיות ו-46% מהיהודים הלא חרדים. "יש היום 7,000 סטודנטים חרדים, 60% מתוכם נשים. על פי נתונים שפרסמו ראשי מכללות, 25% מהגברים החרדים במסלולים העיוניים ו-50% במסלולים המתמטיים נושרים במהלך הלימודים. אצל הנשים כמעט אין נשירה. הסיבה לכך היא העובדה שנורא קשה עד בלתי אפשרי להשלים אנגלית ומתמטיקה בגיל 25".

לאילן אין תקוות שהציבור החרדי ישתף פעולה עם תהליך שישנה את המציאות הזאת. לדבריו, מה שהיה חידוש בשנות ה-80 הפך כבר מזמן לנורמה מקודשת. "כל ניסיון שנעשה עד כה, לגרום לחרדים ללמד יותר ליבה, נתקל במכתבי התנגדות חריפים של גדולי הדור. הציבור היחיד שסדרי העדיפויות שלו באמת נכונים והוא מעמיד את החינוך לפני כל דבר אחר הוא הציבור הדתי והחרדי. במצב שבו האיסור ללמד לימודים כלליים הפך לנורמה, הסיכוי שההנהגה תסכים לוותר על האיסור לא קיים. הדרך היחידה לגרום להם ללמד ליבה היא לקבוע חד משמעית, ללא הסתייגויות וללא קומבינות, שמוסד שלא מלמד את כל תוכנית הליבה לא מקבל מהמדינה אגורה", אומר אילן.

לדבריו, ב-30 השנים האחרונות ממשלות ישראל שיתפו פעולה עם ההתנערות של הציבור החרדי מההתחייבות ללמד נושאי

כל ניסיון שנעשה עד כה, לגרום לחרדים ללמד יותר ליבה, נתקל במכתבי התנגדות חריפים של גדולי הדור

ליבה. גישתן של הממשלות מנוגדת לאינטרס הלאומי ואפילו לאמנות בינלאומיות שעליהן חתומה ישראל. "יש מדיניות ש'כעומק הליבה עומק התקצוב'. זה קשקוש! גם אם מוסד ניזוק ב-10% עד 20% הוא עדיין יכול להיות מתוקצב", אומר אילן. "תוכנית הליבה היא מכלול הידע המשותף שהמדינה חושבת שצריך להקנות לכל אזרחיה. מדינות במערב נוקטות שתי גישות: או שלא מתקצבים חינוך פרטי בכלל או שמממנים רק את לימודי הליבה במוסד פרטי. ישראל היא היחידה שמממנת חינוך פרטי שלא מלמד ליבה, יורה למדינה ברגל ופוגע באחד המאמצים הלאומיים העליונים היום, שהוא הוצאת הגברים החרדים לעבודה.

"ישראל גם חתומה על אמנות בינלאומיות שאוסרות עליה לממן חינוך שלא מכשיר צעירים לשוק העבודה. היא מפירה אותן ביודעין. האמנה לזכויות הילד קובעת את זכותו של הילד לחינוך שיכין אותו לחיים אחראיים כמבוגר שמכבד את זכויות האדם. אמנה נוספת שלא מקיימים היא האמנה למניעת הפליה בחינוך. אמנה זו קובעת ש'אין לממש את הזכות לחינוך דתי או תרבותי באופן שייפגע ביכולתו של המיעוט להבין או להכיר את התרבות הדומיננטית או להשתתף בפעילות של הקבוצה השולטת'. הסעיף הזה מתאר את הסיפור החרדי בדיוק נמרץ".

אילן מאמין בחשיבות של שירות צבאי לחרדים, כאמצעי לצמצום הנזק שנגרם למשק הישראלי כתוצאה מאי הכשרתם לעבודה. לדבריו, הצבא הוא המשלב הטוב ביותר של חרדים בשוק העבודה. הראיה לכך היא שכ-90% מבוגרי הנח"ל החרדי עובדים או לומדים לאחר שירותם. עם זאת, העלויות של שילוב בוגרי מערכת החינוך החרדית בשוק העבודה גדלות כשמתחילים לצמצם את הפערים בגיל מבוגר יותר.

"תלמיד כיתה ט' במסלול 'שוחר טוב', המעניק חינוך מקצועי לחרדים שנשרו מהישיבות, עולה למדינה פי שלושה מתלמיד מקצועי רגיל, כי צריך לתקן את הנזק שנגרם לו ביסודי. חייל נח"ל חרדי מקבל שנה של השכלה כללית. אני תומך בזה בגדול, אבל אנחנו מאבדים שנה צבא רק כדי לתקן את הנזק. בנוסף לכך, יש מלגות ענק לסטודנטים חרדים לצורך מכינה כללית. אנחנו מממנים לחרדים חינוך שלא מעניק להם השכלה כללית ואחר כך מוציאים סכומים מטורפים כדי להקנות להם אותה", אומר אילן.

פרופ' דן בן-דוד, מנהל מרכז טאוב לחברה וכלכלה, מדגיש בכתבה כי ב-40 השנים האחרונות צנח שיעור התעסוקה בקרב גברים ישראלים עם פחות משמונה שנות לימוד מיותר מ-90% ב-1970 לפחות מ-60% ב-2010. לדברי בן-דוד, כשמצרפים את הנתון הזה לנתונים הדמוגרפיים של החברכה החרדית מתקבלת פצצה חברתית-כלכלית שעלולה להשמיד את המדינה.

"בעשור האחרון הגידול ברישום בבתי הספר הממלכתיים הוא אפסי", אומר בן-דוד. "עם זאת, אצל הערבים חל גידול של 37% ברישום ואצל החרדים חל גידול של 57%. היום הם חצי מהתלמידים בבתי הספר היסודיים, אבל מחר הם יהיו שלושה רבעים. אם הם לא יקבלו מחר בבוקר חינוך נורמלי, המדינה הזאת אבודה. היא לא תוכל להתקיים. בעשור הקרוב חייבים להתעורר אחרת זה ייגמר בבכי".

לכתבה ב-ynet