מחוץ לתחום לרבנים
וירוס הקנאות התפרץ בוויכוח על שירת נשים בצבא
האלוף (מיל') ישי בר מדגיש בראיון ל"הארץ", כי רוב הבעיות הנוגעות לשירות משותף של נשים וגברים אינן עניין לרבנים
13/05/2012 16:56
תגיות: האלוף ישי בר · ישיבות הסדר · צה"ל · הרבנות הצבאית · שירת נשים
חיילות תזמורת צה"ל בצעדת ירושלים. צילום: אורן פיקסלר, פלאש 90
בקיץ הקודם הטיל הרמטכ"ל, בני גנץ, על האלוף (מיל') ישי בר לבחון את סוגיית ה"יזכור". הפרשה החלה עם פרסום ב"הארץ", שלפיו מזכירות הפיקוד העליון (הצמודה ללשכת הרמטכ"ל) כתבה לעיתונאי מנשה רז, כי הנוסח המחייב של התפילה נפתח במלים "יזכור אלוהים", במקום הנוסח המקורי "יזכור עם ישראל". בר, קצין חובש כיפה, קבע כי יש לחזור לנוסח המקורי: "יזכור עם ישראל".
פרשת ה"יזכור" מראה כי הצבא הפך לקו החזית העיקרי של מלחמות הדת, כותב עמוס הראל בראיון מקיף עם בר שפורסם במוסף "הארץ". דוגמה אחרת היא הוויכוח על שירות משותף של חיילות ולוחמים דתיים, שמכונה בצה"ל "שילוב ראוי". בר יוצא בראיון נגד רבנים, המנהלים מאבקים בצבא בסוגיות כמו צניעות, שירת נשים ועוד.
את הוויכוח על שירת נשים מגדיר בר "מקרה טיפוסי של התפרצות הווירוס הקנאי. נשים שרות בצה"ל עוד מיום הקמתו. מדוע התעוררה בעיה ב-2011? בגלל קנאות דתית שמנסה להשית ערכים שאינם מקובלים על כלל החברה בתוך הצבא הממלכתי. החיילות השרות מופיעות בלבוש הולם והן שרות בדרך כלל שירים שהם נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. כבודן של הזמרות חשוב מאוד גם מבחינה הלכתית והן אינן מוקצות מבחינת מיאוס. הדרה, מכל סוג, היא חילול השם וביזוי הדת בקרב הציבור הרחב".
"...קיימות בעיות אמיתיות בתחום השילוב המגדרי בצבא", אומר בר. "כשקצינת קשר רוצה לשרת בגדוד שריון, ובלחימה לא יורדים שלושה ימים מהטנק, יש בעיה של חיים משותפים בתנאים קשים. אם בקורס בחיל הים נדרשת כשירות בשחייה ויש חניך הסדרניק ולצדו בחורה חילונית, המפגש ביניהם, בבגדי ים, יכול ליצור בעיה של נורמת הצניעות הדתית. אבל אלה בעיות
יש רבנים, גם אם מעטים, שאמונתם המשיחית-הדתית מעבירה אותם על דעתם. מי שעסק בהתנתקות בהטפה לסירוב פקודה לא הבחין בין עמדתו הדתית לבין אופן מילוי פקודות בצבא
נקודתיות שצריך וניתן לפתור... רוב הבעיות הללו כלל אינן עניין לרבנים. הנוער הדתי איכותי ברובו ומבין את ההקשר הממלכתי שבו הצבא פועל. רובם המכריע יקשיבו למפקדים, לא לרבנים, בזמן דילמה".
האלוף בר, בוגר הישיבה התיכונית היוקרתית נתיב מאיר בירושלים, הוא גם פרופסור למשפטים. "מרבית הרבנים אנשים איכותיים, מסורים וערכיים וטובת המדינה עומדת לנגד עיניהם", הוא אומר. "זכותם לפעול על פי הבנתם ומצפונם. אבל התערבות הרבנים בצבא פסולה בשני הקשרים. יש רבנים, גם אם מעטים, שאמונתם המשיחית-הדתית מעבירה אותם על דעתם ועל דתם. מי שעסק בהתנתקות בהטפה לסירוב פקודה עירב מין בשאינו מינו, ולא הבחין בין עמדתו הדתית לבין אופן מילוי פקודות בצבא".
בר נוקט עמדה דומה גם בנוגע לרבנים הקוראים לחיילים מצאן מרעיתם לסרב להאזין לשירה של נשים. "רבנים שבאים עם סדר יום קיצוני כמו בעניין שירת הנשים גורמים נזק כפול לצבא: הם מאיימים על המרכיב המהותי, הממלכתי, של צבא... והם קוראים תיגר על מערכת הפיקוד הצבאי. הם אומרים לתלמידיהם במפורש שדברי הרב קודמים לפקודת המפקד. זו אמירה שלא יכולה להתקבל כלגיטימית במערכת צבאית היררכית... פקודה בצבא חייבים לקיים, למעט פקודה בלתי חוקית בעליל. הרבנות הצבאית היא היחידה שמוסמכת להשפיע על פקודות הצבא בהקשרים הלכתיים ולכן אסור שמאווייהם וגחמותיהם של הרבנים החיצוניים ישפיעו על סדר יומו של צה"ל. החיבור המסוכן מכל הוא החיבור בין קנאות דתית והזיות משיחיות. זהו חומר נפיץ שכבר עשה בעבר נזקים רבים, חלקם בלתי הפיכים, לעם ישראל".
לראיון המלא