ללא מגע
תקנות הצניעות המחמירות של חסידות גור
בחסידות יש הפרדה קפדנית בין גברים לנשים, בין גברים לגברים וגם בין איש לאשתו. מחקר של ד"ר נאוה וסרמן מתאר את המנהגים הייחודיים של אנשי גור
29/01/2012 11:05
תגיות: חסידות גור · פרישות · הפרדה · ד"ר נאוה וסרמן · תמר רותם
האדמו''ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, מגיע לחתונה בבני ברק. צילום: יעקב ליבני, פלאש 90
בחסידות גור נהוגים מנהגי פרישות קפדניים במיוחד, שמבוססים על גישה ייחודית למיניות וליחסי אישות. בעבודת דוקטורט שכתבה ד"ר נאוה וסרמן באוניברסיטת בר אילן נחשפות תקנות הצניעות הייחודיות של החסידות. "חסידי גור אמנם אימצו את הפרקטיקה של לימוד התורה לאורך שנים, אך יש להם אתוס חלופי, של הקדושה כערך מארגן והציר שסביבו נעים החיים, בדיוק כמו אתוס לימוד התורה בחברה הליטאית. זו חברה שקיבלה על עצמה במסירות נפש את ערך צמצום המיניות כדי לקרוא תיגר על החברה הכללית", מסבירה וסרמן לתמר רותם מ"הארץ".
"הקדושה, או ההתרחקות, מתבטאת בארבעה מעגלים: בין החסיד לבין עצמו, בין החסיד לגברים אחרים, בין החסיד לנשים, והחידוש הגדול – גם בין החסיד לאשתו. החידוש בגור הוא שרעיון הפרישות קיים גם ביחס לנשים שאתן מתחתנים. זה בנוסף לסייגים ההלכתיים בהם נוהגים שאר המגזרים", אומרת וסרמן.
מערך שלם של הגבלות מתייחס לקשר בין גברים. גברים בחסידות לא מתחבקים ולא מתנשקים; אסור שבחור יישב על המיטה של חברו; אסור לבחור לנהל שיחה אם אינו לבוש במעיל עליון. ככלל, חסידי גור צריכים להסתובב בכל עת עם המעיל העליון. הדרכה קפדנית ביותר ניתנת לגבי טבילה במקווה באופן הצנוע ביותר. "יש כאן התנגשות ערכים", אומרת וסרמן. "צריך לשמור על קדושה מצד אחד, ומצד שני, בטבילה יש עירום". מסיבה זאת ילדים מתחת לגיל 13 אינם טובלים במקווה. אלה שטובלים מתלבשים במהירות אחר כך. החסידים הצעירים מודרכים להפנות את מבטם כדי לא לראות גוף עירום.
מערך שלם של הגבלות מתייחס לקשר בין גברים. גברים בחסידות לא מתחבקים ולא מתנשקים; אסור שבחור יישב על המיטה של חברו
בין גברים לנשים יש הפרדה מוחלטת, עד כדי כך ש"הבחורים לא הולכים לחתונות, כי האירוע יכול ליצור קונוטציה מסוימת שלא רוצים ליצור אצלם בתודעה. וגם כדי לצמצם את ההזדמנות לפגוש נשים", אומרת וסרמן. בחלק מהמשפחות, בנים מגיל מסוים אינם מדברים עם בנות דודם, ובארוחות נשים וגברים אוכלים בשולחנות נפרדים. בחור הנחשב חסידי יותר מדבר רק עם נשות המשפחה הגרעינית, ולא עם גיסותיו. הם לא יאמרו שלום לנשים, כדי לא ליצור קשר.
וסרמן מכנה את מערכת היחסים הייחודית בין איש לאשתו בגור "קרבה מרוחקת". החסיד אינו קורא לאשתו בשם. אם לבני הזוג יש ילדים, המצב נעשה נוח יותר. האישה נקראת 'אמא' בדרך כלל. כדי לפנות אליה, הגבר דופק על השולחן או מהמהם. "בכל מקרה, הוא לא יילך אתה ברחוב. זה אומר שהם לעולם לא יעשו קניות או ייצאו לטיולים ביחד".
הריחוק נובע מהתפישה הבסיסית, הרואה במיניות וביחסי אישות רע הכרחי, אומרת וסרמן. "יחסי אישות קיימים רק כי ההלכה דורשת, ומכיוון שצריך להביא ילדים לעולם. אך המיקום שלהם הוא שולי ומצומצם ככל שניתן". בני הזוג נוהגים כל הימים כאילו האישה בנידה. הם אף פעם לא ייקחו משהו מידי האישה, אלא יניחו אותו על השולחן. בוודאי שלא יהיה ביניהם מגע שמביע חום. יש גם הנחיות לגבי תדירות יחסי האישות.
לכתבה המלאה ב"הארץ"