המגוון שמחוץ לרבנות

חופה ישראלית בת זמננו

ההתנגדות של חילונים רבים לכפייה הגלומה בחוק הקיים, שמאלץ כל יהודי ישראלי להתחתן ברבנות, לצד הצורך של עולים ואזרחים אחרים שאינם מוכרים כיהודים במסגרת שתאפשר להם להתחתן, הולידו מגמה גוברת של נישואים מחוץ לרבנות, כותב ד"ר תומר פרסיקו

01/11/2016 15:00

תגיות: ד"ר תומר פרסיקו ·  נישואים אזרחיים ·  הרבנות הראשית ·  טקסים אלטרנטיביים ·  התנועה הקונסרבטיבית ·  התנועה הרפורמית

חתונה ישראלית. צילום: עומרי קרן לפידות

החוק המחייב אזרחים יהודים להתחתן בטקס אורתודוקסי הוא כנראה הדוגמה החריפה ביותר לפגיעה בחופש הדת בספר החוקים הישראלי, כותב ד"ר תומר פרסיקו בבלוג "לולאת האל". לדבריו, הכניעה של המפלגות הלא אורתודקסיות לרצונם של נציגי היהדות האורתודוקסית בכנסת היא הסיבה לכך שאזרחי ישראל סובלים מכפייה דתית בנוגע לדיני האישות החלים עליהם.

החוק פוגע במאות אלפי יוצאי ברית המועצות לשעבר, שאינם נחשבים יהודים על פי הרבנות הראשית לישראל ולכן אינם יכולים להתחתן בישראל. נפגעים אחרים הם מאות אלפי יהודים חילונים או לא-אורתודוקסים, שאינם מעוניינים בחתונה אורתודוקסית.

לדברי פרסיקו, קיים פער גדול בין לשון החוק והסטטוס-קוו הפוליטי לבין הלכי הרוח הרווחים בציבור הישראלי. בסקרים שנערכו בעשור האחרון התברר כי יותר מ-60% מאזרחי ישראל היהודים תומכים בהנהגת נישואים אזרחיים, כלומר בשינוי החוק כך שיאפשר לכל אדם להתחתן כרצונו.

עד לשנות השמונים לא היו התפתחויות משמעותיות ביחס של הציבור לסטטוס-קוו בתחום הדת. אבל באותו עשור, לצד העלייה של אתוס ליברלי ואינדיבידואליסטי והפרטה כלכלית, החלו צורות פרטיות של זהות יהודית לקבל לגיטימיות. הגיבוש האוטונומי של הזהות היהודית, ללא תלות בממסד האורתודוקסי, הפך לשכיח. במסגרת מגמות אלה התפתחו טקסי חופה אזרחיים, המתקיימים מחוץ לרבנות הראשית.

התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית, כותב פרסיקו, מעידות על עלייה במספר החופות שהן עורכות בכל שנה. לדברי הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, רבני ורבות התנועה עורכים כ-1,000 חופות בשנה. יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל, אמרו כי רבני התנועה ערכו כ-300 טקסים ב-2015.

ארגון הויה, העורך חופות חילוניות וגם טקסים אורתודוקסיים מחוץ לרבנות, הנמצאים על מלוא הרצף בין חילונים-אתאיסטים למסורתיים ואף שומרי מצוות, ערך 241 טקסי חתונה ב-2015 ועד יולי 2016 ערכו אנשיו 298 טקסים (הנתון כולל גם זוגות

בסקרים שנערכו בעשור האחרון התברר כי יותר מ-60% מאזרחי ישראל היהודים תומכים בהנהגת נישואים אזרחיים

שנרשמו להינשא במסגרת הויה).

מעבר לכך, כחמישית מהישראלים שעורכים טקס חתונה מעדיפים, או נאלצים, להתחתן בארצות אחרות. ב-2012 התחתנו 46,950 ישראלים, ומתוכם 9,200 ערכו את החופה בחו"ל. 21% מהם, כותב פרסיקו, היו זוגות יהודיים משני הצדדים והשאר זוגות שבהם לפחות אחד מבני הזוג אינו נחשב יהודי על פי הרבנות הראשית.

לחתונות מחוץ לרבנות יש כמה מאפיינים מרכזיים משותפים: הפרטה של הדת, שביטוייה הם העצמתם של "מרכיבי הזהות האישית, ביטוי עצמי וחיפוש עצמי", ושינוי במעמד האשה. בטקסים אזרחיים מעמדה של האשה שווה לזה של הגבר, היא מעניקה לו טבעת, מברכת אותו ועוד.

למרות ההתרחקות מהטקס האורתודוקסי והניסיון של כל זוג לעצב לעצמו חתונה בהתאם למאפיינים הייחודיים לו, נשמרת בחופות האזרחיות זיקה לטקס המסורתי. "המתח הזה, שבין עיצובה של החופה על פי תפיסות הזוג לבין עיצובה המסורתי של החופה, אינו מגביל, אלא מפרה", כותב פרסיקו. "מניסיוני כעורך חופות אני יכול להעיד שרוב רובם של הזוגות מעוניינים לבסס את הטקס שהם עורכים על הטקס המסורתי, ושהשינויים שהם עורכים בחופה המסורתית מתכנסים בעיקר לענייני הדדיות בין החתן והכלה. החופות שמתעצבות כך דומות אחת לשנייה יותר ממה שהזוגות מתארים לעצמם. בדיאלוג שנוצר בין העולם הערכי הנוכחי ובין המסורת הולכת ומתעצבת מסורת מתחדשת, חופה יהודית ישראלית בת זמננו".

ד"ר פרסיקו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן, חוקר ומרצה על התרבות הרוחנית העכשווית בתוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל אביב. המאמר נכלל בגיליון הראשון של כתב העת "כיכר העיר", בעריכת פרופ’ אבי שגיא. את כתב העת מוציאים לאור ארגון פנים ורכס – פרויקטים חינוכיים

למאמר המלא