זוויות שונות להתבוננות בפשרת הכותל

אחדות דרך שונות

מנכ"ל חדו"ש, הרב עו"ד אורי רגב, קובע כי אין זה מן הנמנע שקידום אחדות יהודית יושג דווקא על פי מודל ההפרדה שביסוד פשרת הכותל, שמאפשר ביטוי לכל הזרמים

אורי רגב, 01/03/2016 16:06

תגיות: הכותל המערבי ·  קשת רובינסון ·  התנועה הרפורמית ·  התנועה הקונסרבטיבית ·  נשות הכותל ·  הרב אורי רגב

רחבת הכותל האלטרנטיבית באזור קשת רובינסון. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

חלפו שבועות מעטים מאז התפרסם ההסכם הדרמטי עם התנועה הרפורמית, התנועה הקונסרבטיבית ונשות הכותל בעניין ייעוד אזור קשת רובינסון בכותל המערבי לתפילות שוויוניות [נשים וגברים בצוותא] ולתפילות של נשות הכותל ומנייני נשים דומים.

התמונה המצטיירת כיום מלאה ומורכבת יותר מכפי שהדברים נראו בעת ההכרזה על ההסכם והאישור הממשלתי, ובצד קריאות הניצחון המובנות שנשמעו מפי הגורמים הקשורים להסכם, מתבררות כיום זוויות נוספות להתבונן בהסכם ובמשמעותו. להלן ננסה לרכז את הטיעונים המרכזיים שנשמעו בעקבות ההסכם, לחיוב, לשלילה ומה שביניהם;

אדגיש בראשית הדברים כי בשם עקרון "האחדות", יש המברכים על ההסכם בראותם בו מתכון חיוני לשימור האחדות; יש המבקרים את ההסכם בהביעם צער על ההזדמנות שהיתה לקיים אחדות ברחבת הכותל, גם אם זו היתה מחייבת סובלנות ופתיחות רבות יותר כלפי נשות הכותל, והזדמנות זו הוחמצה בהחלטה על הפרדה פיסית שהיא אנטיתזה לאחדות; יש המבקרים את ההסכם מכיוון הפוך, בגורסם שיכולה להיות רק אחדות אחת, זו המקבלת את מרותה של ההלכה, ולפיכך יצירת אתר שבו תתאפשר התנהלות הסותרת את ההלכה היא פגיעה קשה באחדות ישראל. לעניין זה גם אנחנו, כמובן, שוחרי אחדות ותומכים באחדות, אך חשוב בעינינו להבחין בין "אחדות" לבין "אחידות". אחדות אמתית תושג אך ורק על בסיס סובלנות והכרה בשונות היהודית, בחופש הבחירה ובכיבוד עקרונות חופש הדת והשוויון. כל ניסיון לכפות אורחות חיים ופולחן, במיוחד כאשר אלה מייצגים השקפה של מיעוט קטן בעם היהודי ומנותקים ממציאות חייו של רוב הציבור בישראל ובתפוצות, אינו ראוי לכותרת היומרנית של "אחדות" ואינו יכול לשמש בסיס להסדרת המחלוקות העמוקות בסוגיות הדת והמדינה בישראל.

תמיכה בהסכם:

1. צעד דרמטי קדימה בהכרה בזרמים הלא-אורתודוקסיים: הכללת נציגיהם לראשונה בגוף ממלכתי בעל חשיבות, המעוגן בחוק.

2. מודל לפשרה, המכירה בלגיטימיות של הפלורליזם היהודי, בשוויון הזרמים ובאפשרות של תפילת נשים תוך שילוב קריאה בתורה, המבוסס על הסכמה של הצדדים ולא על התדיינות משפטית.

3. בצד הקצאת החלק הדרומי של הכותל המערבי לתפילות ולטקסים של היהדות הלא-אורתודוקסית ומנייני הנשים, הוסכם גם על "שחרור" הרחבה האחורית של הכותל מהמגבלות שמנעו עריכת טקסים מעורבים, וסוכם שרחבה זו תוכל לשמש לטקסים ממלכתיים בלי הפרדה.

4. שדרוג משמעותי של רחבת התפילה באזור קשת רובינסון, תוך הגדלת השטח המיועד לתפילה, יצירת שער כניסה משותף לשני האזורים בכותל, הקצאת משאבים ממשלתיים להכשרת האתר, ניהולו ושיווקו.

5. צעד חשוב לקידום יחסי ישראל/תפוצות, ומתן תחושה לזרמים הלא-אורתודוקסיים שממשלת ישראל מעוניינת בהם וביכולתם לחוש "בבית" בישראל. אי הגעה להסכמה איימה להעכיר את יחסי ישראל-יהדות ארצות הברית, ובשל זאת – אף את יחסי ישראל-ארה"ב.

התנגדות להסכם:

ההתנגדות להסכם באה מחמישה כיוונים עיקריים: א. "ארגון נשות הכותל המקוריות" ופעילות פמיניסטיות אורתודוקסיות.

לא זו בלבד שההסכם אינו מוביל לקידום הפתרון של סוגיות המחלוקת האחרות בשאלות של פלורליזם וחירות הנישואין, אלא שבמידה מסוימת ניתן אף לחשוש שהוא מרחיק ומחליש את המאבק לשינוי

ב. אישים אורתודוקסים ליברלים, הרואים בהסכם ויתור על יעד האחדות וזילות של הכותל. ג. אישים חרדים המבקרים את ההתחשבות בזרמים הלא-אורתודוקסיים ובנשות הכותל ואת הוויתורים שנעשו לטובתם. ד. פרשנים הכופרים בחשיבותו ובתועלתו של ההסכם. ה. גורמים ארכיאולוגיים וגורמים פלשתיניים/ווקף.

1. ההסכם מהווה בגידה בערכים המקוריים של נשות הכותל ובנשים שנותרו נאמנות לערכים אלה, כמו גם בנשים אורתודוקסיות מודרניות אחרות, המעוניינות באפשרויות תפילה מכובדות ברחבת הכותל המסורתית, לרבות קריאה בתורה או מרכיבי תפילה אחרים שדעת החרדים אינה נוחה מהם. ההסכם מדיר אותן מעזרת הנשים בכותל, שבה הן רוצות להיות, ומאלץ אותן לגלות לאזור "פלורליסטי" שאינו מזוהה במסורת החדשה כחלק מאתר התפילה של הכותל ואין להן עניין בו. הסכם זה נעשה בלא התייעצות אתן, בלי לשתף אותן במשא ומתן ובלי לקבל את הסכמתן. הן אף מצביעות על הטיעונים החזקים שהשמיעו נשות הכותל מיד עם העלאת רעיון התחליף של קשת רובינסון בדיוניה של ועדת נאמן בשנות ה-80 וכאשר נתן שרנסקי שב והעלה רעיון זה לפני כמה שנים. לטענתן – טיעונים אלה עומדים בעינם והם לא קיבלו מענה מספק בהסכם.

2. ההסכם מחזק באופן מפורש את השליטה החרדית ברחבת התפילה באזור "המסורתי" של הכותל, ולפיכך מקשה על מאבקן של אותן נשים שירצו להישאר ברחבה זו ולא להעתיק את תפילותיהן לאזור הדרומי.

3. ההסכם מבוסס על "פתרון שלמה", היינו – במקום למצוא דרכים לחזק את האחדות באתר ייחודי זה, באופן שכל גוני היהדות בישראל ובתפוצות יכולים לחבור בו יחדיו, בחר ההסכם בחלופת הפרדה וחלוקה בין החטיבות השונות בעם היהודי. לדידם של גורמים אורתודוקסיים ליברליים שונים, היה עדיף להיענות לדרישת נשות הכותל, גם אם מדובר בהתנהגות הנוגדת את ההלכה, כדי לשמר את האחדות שחשיבותה גדולה יותר. אחרים גרסו שאינטרס האחדות חייב למנוע התייחסות אל הכותל כאל בית כנסת ויש לאסור על עריכת תפילות בציבור, טקסי בר מצווה וכד', דבר שמעולם לא היה בכותל בתולדות ישראל, ולמנוע שליטה של סמכות רבנית כלשהי בכותל, ובדרך זו להבטיח כי כל אחד יוכל לבטא את עצמו כרצונו, כבודדים, וכך להבטיח מקום לכולם.

4. גורמים חרדיים שונים, כמו גם הרבנות הראשית, הגיבו על ההסכם בשלילה ובעוינות [אף על פי שברור כי אישים מרכזיים בפוליטיקה החרדית היו שותפים לפחות בשתיקה להסכם, ונציגיהם הצביעו נגדו תוך כדי קריצה, מתוך תחושה שהוא מבטא את הרע במיעוטו]. לאחר פרסום החלטת הממשלה, ההתנגדות של מנהיגות רבנית אשכנזית צוברת תאוצה, בעיקר מן הנימוקים הבאים: הכרה רשמית ראשונה של המדינה, שלא בכורח בג"ץ, ברפורמים ובקונסרבטיבים כשותפים בניהול חיי הדת באמצעות מסירת השליטה בחלק מהכותל למועצה ממלכתית שהם יהיו מיוצגים בה; חיזוק הנראות והאפשרויות לקיום פולחן יהודי לא

תפילה ברחבת הכותל האלטרנטיבית עזרת ישראל. צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

אורתודוקסי בישראל בכלל ובאתר המקודש של הכותל בפרט, וכל זאת בסיוע כספי של המדינה; החשש שמודל פשרת הכותל ייהפך לתקדים גם בנושאים אחרים.

5. פרשנים אחדים תיארו את ההסכם ככניעה לחרדים ואמרו כי הוא חסר חשיבות ומשמעות. לדבריהם, אין מדובר באמת בפשרה אלא בכניעה ללחצי החרדים, תוך חיזוק סמכותם הבלעדית באתר המסורתי של הכותל והרחקת מתנגדיהם משם. לדבריהם, החרדים לא ויתרו על מאומה מכיוון שגם בעבר לא היתה להם שליטה על אזור קשת רובינסון, ותוצאת ההסכם היא העברתם של המתפללים הלא-אורתודוקסים ונשות הכותל "אל מעבר לגדר", בריחוק מרחבת הכותל ובאופן שבו לא ייראו ולא יישמעו. לדברי חלקם, בפועל מדובר במספר קטן של אנשים שיש להם עניין בהסכם, בעוד שלרוב היהודים בישראל לא יהיה בו עניין והם לא יגיעו אל הרחבה האלטרנטיבית. עוד מדגישים חלקם, כי אף על פי שבאופן היסטורי האזור הדרומי המדובר היה חלק מן הכותל המערבי, בתודעת הציבור מדובר על חלקה פחותה בחשיבותה ובמשמעותה הדתית.

6. ההסכם מבוסס על העיקרון “separate but equal”, אבל כפי שנקבע לא אחת – ברגע שהבסיס הוא הפרדה, לא מדובר על שוויון. יתר על כן, המאבק על הכותל הוא מאבק שולי בראייה רחבה יותר של סוגיות הדת והמדינה, ולכן משמעות ההסכם היא שולית וזניחה בתמונה הכוללת.

בין לבין:

באזור ביניים זה נמצאים מגיבים שונים, לרבות חדו"ש, אשר בצד ההכרה בחשיבות ההסכם ובתועלותיו רואים גם את המחיר הכבד שנגבה כדי להגיע אל ההסכם וחוששים שהוא יביא לתוצאות מעורבות, שחלקן שליליות.

מעבר להיבטים שתוארו לעיל, לחיוב ולשלילה, שרבים מהם מעלים שיקולים רלבנטיים וסותרים המצביעים על מורכבות התמונה האמתית, ניתן להצביע על שיקולים נוספים כדלהלן:

1. מול התועלת הסמלית והמוחשית הגלומה בהסכם הן לתנועות הלא-אורתודוקסיות והן לנשות הכותל, יש להביא בחשבון כי במכלול הנושאים העומדים על סדר היום בסוגיות הדת והמדינה הן בראייה פנים-ישראלית והן בראייה של יחסי ישראל-תפוצות, הכותל אינו הנושא החשוב ביותר והטיפול בו לא בא בעקבות מהלך חשיבה אסטרטגי אשר שקל את החלופות השונות לפעולה ובחר במאבק בנושא זה על פני אחרים. סוגיה אפשרית בעלת חשיבות אסטרטגית רבה יותר והשלכות משמעותיות על מספר גדול יותר של אנשים, הן בישראל והן בתפוצות, היא המאבק על הזכות למשפחה/חירות הנישואין. שלוש השנים שהשקיעו התנועות במו"מ על הכותל הן שנים שבהן נזנחו בפועל נושאי המאבק האחרים. ההסכם שהושג, כמו גם הברכות והתודה של התנועות לראש הממשלה על קידום ההסכם, והשימוש שהוא עצמו עשה בהסכם בשנות המו"מ ועם השגת ההסכמה, יקשו על קיום מאבק תקיף ויעיל בנושאים האחרים לפחות בטווח העתידי הקרוב. היינו – לא זו בלבד שההסכם אינו מוביל לקידום הפתרון

ההסכם מבטא באופן מרשים, שלא ניתן להפריז בחשיבותו, את ההשפעה שיש ליהדות ארצות הברית על מדיניות ראש הממשלה בשאלות הדת והמדינה

של סוגיות המחלוקת האחרות בשאלות של פלורליזם וחירות הנישואין, אלא שבמידה מסוימת ניתן אף לחשוש שהוא מרחיק ומחליש את המאבק לשינוי.

2. התקוות שהובעו, שלפיהן מודל ההסכם ישמש עתה גם ליישוב המחלוקות האחרות הקשורות למעמד הזרמים ולחירות הנישואין אינן נותנות משקל מספיק לעובדה כי היה קל יחסית להגיע להסכמה בעניין הכותל, בשל קיומו של "כותל ב'" שלא היה בשליטת הגורמים החרדיים וניתן היה להציעו כתחליף לזרמים הליברליים ולנשות הכותל. מאידך גיסא, בנושאים האחרים אין בנמצא מקבילה של "כותל ב", ותחומים אלה, דוגמת נישואין של יהודים, גירושין, מקוואות ציבוריים, כשרות ועוד, נמצאים בשליטה מוחלטת של הרבנות האורתודוקסית ולפיכך כל שינוי יחייב פגיעה במונופול שממנו היא נהנית כיום. מכאן שקשה לראות כיצד יתרחש הדבר בהסכמה, משא ומתן או נכונות של בנימין נתניהו לסכן את מעמדו הפוליטי בדרך של דרישת ויתור מן הממסד הפוליטי והרבני החרדי. ההתייצבות המשותפת של המפלגות החרדיות והבית היהודי לדרוש חקיקה אשר תבטל את פסיקת בית המשפט העליון בנושא השימוש במקוואות ציבוריים לטבילת גרים לא-אורתודוקסים, במציאות שבה מקוואות אלה נשלטים על ידי הרבנות השוללת טבילת גרים לא אורתודוקסים – מלמדת על עוצמת ההתנגדות הצפויה לכל שינוי בתחומים האחרים, ולפיכך על הרלבנטיות המוגבלת ביותר של מודל הפשרה בכותל לפתרון המחלוקות האחרות.

3. אמנם קשה שלא להתרשם מן התגובות של כמה אישים באורתודוקסיה הליברלית, המציגים שאיפה למודל של אחדות שאין בצדה כפיית אחידות, אך לדעתם אין השפעה מספקת על הממסד הדתי הרבני והפוליטי, לפחות בעת הזאת. לפיכך אין זה מן הנמנע שקידומה של אחדות יהודית יושג דווקא על פי מודל ההפרדה שביסוד ההסכם שהושג, שמאפשר לכל זרם להתפלל כדרכו. על תובנה זו עמד תומס ג'פרסון כבר בשנת 1820, בכותבו לידידו היהודי ג'ייקוב דלה מוטה: "!In religion, unlike in politics, divided we stand, united we fall".

4. ההסכם מבטא באופן מרשים, שלא ניתן להפריז בחשיבותו, את ההשפעה שיש ליהדות ארצות הברית על מדיניות ראש הממשלה בשאלות הדת והמדינה. הבסיס לכך הוא הכרתו של ראש הממשלה בחשיבות האסטרטגית החיונית של קהילה יהודית זו לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ולתמיכה בה. נתניהו לא דחק באמת לפתרון מחלוקת זו ב-26 שנות פעילותן של נשות הכותל, עד אשר הנושא הפך להיות מוקד מחלוקת בקהילה היהודית בארצות הברית, והמחאה של מנהיגים ותורמים על מדיניותה של ממשלת ישראל בנושא גברה במידה דרמטית. תובנה ומסקנה זו מלמדות על פוטנציאל של קידום השינויים הדרושים על ידי שיתוף פעולה בין אישים וקבוצות בישראל לבין מקביליהם ביהדות התפוצות בכלל ובארצות הברית בפרט. השאלה היא אם ניתן יהיה לגייס תמיכה מסיבית זאת, ואם הסכם הכותל לא יקשה על גיוסה.

נשים חרדיות מוחות ברחבת הכותל נגד תפילת נשות הכותל. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90