מה מסתתר מאחורי העשן

האמת העירומה עומדת בצל

אחרי עשר שנים והשקעה ממשלתית של סכומי ענק, שיעור הגברים החרדים המועסקים מגיע רק ל-39%. סמנכ"ל חדו"ש, שחר אילן, במאמר ב"TheMarker"

שחר אילן, 10/10/2011 15:11

תגיות: תעסוקה ·  גברים חרדים ·  בנק ישראל ·  שחר אילן ·  "TheMarker"

יריד עבודה לחרדים. דריכה הרת אסון במקום. צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90

אין ספק, שינויים חשובים רבים מתחוללים בציבור החרדי, בייחוד התחלות של שינויים. אלא שבחודשים האחרונים השיח על שינויים אלה משמש מסך עשן. העשן מסתיר את העובדה שיש דריכה הרת אסון במקום בנושא החשוב באמת: שיעור התעסוקה של גברים חרדים. יותר מ-60% מהם עדיין אינם מועסקים, וזה הנתון שמאיים להביא לקריסת המשק הישראלי.

אחד השינויים הוא התחלת הכניסה של חרדים לאקדמיה. לפי דו"ח בנק ישראל האחרון, יש בישראל כ-6,000 סטודנטים חרדים, מתוכם כ-2,500 גברים. זו התחלה חשובה. אבל הם מתחלקים על ארבעה מחזורים (כולל מכינות קדם אקדמיות). כ-1,000 חרדים מתגייסים לצבא מדי שנה, קצת יותר מ-1,000 מצטרפים לשירות לאומי-אזרחי. הם שווי ערך לכ-30% מהשנתון, אבל מגיעים מכל הגילאים. באותו זמן מממנת המדינה כ-70 אלף אברכים, ובכל שנה מצטרפים כ-7,000 תלמידים חדשים לישיבות.

לפי הדו"ח, שיעור הנשים החרדיות המועסקות גדל מ-50% ב-2003 ל-58% ב-2009, אבל באותו זמן גדל שיעור הנשים היהודיות הלא חרדיות המועסקות מ-67% ל-73%. כלומר, הפער כמעט לא הצטמצם. בינתיים, הדמוגרפיה החרדית מביסה את השינויים. מרוב דיבורים על שינויים לא רואים את היער, כלומר את המספר החשוב באמת: ב-2003, כשהחל המאמץ הלאומי להוצאת הגברים החרדים לעבודה, היו 36% מהגברים החרדים מועסקים. אחרי עשר שנים והשקעה ממשלתית של סכומי ענק, שיעור הגברים החרדים המועסקים, לפי בנק ישראל, הוא 39%. זו התקדמות זעירה, שלא לומר דריכה במקום.

זה לא אומר שההשקעה לא היתה מוצדקת. בהחלט יכול להיות שבלעדיה היינו כיום עם שיעור תעסוקה של 20%-30%, והמאמץ

צריך להגביל את ההקצבות לאברכים, להתנות סיוע בתחומי הדיור והרווחה במיצוי כושר ההשתכרות ולחייב כל מוסד חינוך בתוכנית ליבה

הלאומי מנע הידרדרות נוספת. אבל דברים צריכים להיות ברורים: אין כמעט שיפור בתחום תעסוקת הגברים החרדים ואין כל ביטחון שהוא ששיפור יבוא בזמן הקרוב. הסכנה למשק כמעט לא פחתה.

אחד הגורמים העיקריים למגמות החדשות בחברה החרדית, אם לא החשוב שבהם, היה הקיצוץ בקצבאות הילדים שהחל ב-2003. הקיצוץ הוא שדירבן חרדים, בעיקר נשים, לצאת לעבוד וללמוד באקדמיה. אבל מאז 2003 נטשה הממשלה את דרך הלחצים והקיצוצים, והיא מנסה לפעול לשינויים בחברה החרדית רק באמצעות הטבות למי שיוצא לשרת, ללמוד ולעבוד. הסיבה העיקרית לכך היא השותפות הקואליציונית עם המפלגות החרדיות. ואולם, דו"חות המועצה הלאומית לכלכלה מלמדים כי כמות ההטבות שמקבלים האברכים גדולה כל כך שלרבים מהם פשוט לא משתלם לצאת לעבוד. בלי לקצץ בהטבות האלה, זה פשוט לא יעבוד.

מי שרוצה למנוע את האסון המתקרב למשק וליצור מהפכת תעסוקה אמיתית במגזר החרדי, לא יוכל לעשות זאת בלי צעדים קשים. צריך להגביל את ההקצבות לאברכים, להתנות סיוע בתחומי הדיור והרווחה במיצוי כושר ההשתכרות ולחייב כל מוסד חינוך בתוכנית ליבה.

ועדת טרכטנברג המליצה על חלק גדול מהצעדים האלה, וטוב שכך. זה הכרחי כדי להציל את הכלכלה וזה אפשרי פוליטית. אין כל בעיה להקים את הממשלה שתיישם זאת. הליכוד וקדימה פשוט צריכים למצוא את האומץ לשבת יחד.

למאמר באתר "TheMarker"