חזרה ל"יזכור" המקורי

העם אחראי, העם יזכור

במאמר ב-ynet קוראת טליה ששון לרמטכ"ל לחזור משינוי נוסח ה"יזכור" ולומר בתחילת התפילה "יזכור עם ישראל", שכן האחריות למות הנופלים מוטלת על העם

הרמטכ''ל בני גנץ. צילום: עפרה5, ויקיפדיההרמטכ''ל בני גנץ. צילום: עפרה5, ויקיפדיה

החלטתו של הרמטכ"ל, בני גנץ, כי הנוסח המחייב של ה"יזכור" הנאמר בטקסים בצה"ל יהיה "יזכור אלוהים", מעלה על הדעת את ההשערה שאלוהים לא זוכר מעצמו וצריך להזכיר לו, כותבת עורכת הדין טליה ששון ב-ynet. ייתכן, היא מוסיפה, שהרמטכ"ל סבור שצריך להזכיר לנו שאלוהים דווקא זוכר את חללינו. "כלום לא מובן מאליו, שאלוהים – לשיטת מאמיניו – זוכר את ילדיו?"

בהקשר של תפילת ה"יזכור", מדגישה ששון, המיקוד של השאלה הציבורית אינו הקשר בין העם לאלוהיו, אלא הקשר שבין העם לחלליו. לא בכדי כתב ברל כצנלסון "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו". החללים הלכו בשם העם והם נפלו כשהגנו עליו. העם הוא שבחר את הממשלה שהחליטה לשלוח אותם למלחמה והעם נושא באחריות לאשר אירע להם. לכן גם מוטלת

חובת הזיכרון מטילה על העם חובה של חשבון נפש: מה עשו וכיצד פעלו המנהיגים שבחר למנוע את מחיר המלחמה הבאה

עליו החובה לזכור אותם.

חובת הזיכרון מטילה על העם חובה של חשבון נפש: מה עשו וכיצד פעלו המנהיגים שבחר למנוע את המחיר הנורא הצפוי מהמלחמה הבאה. מה עשה העם כדי להביא את מנהיגיו למקום ההוא, שהמציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו, כותבת ששון. לדבריה, ראוי להחזיר את תפילת ה"יזכור" לנוסח המקורי, שכן אסור לאפשר לעם לגלגל את האחריות על אלוהים. "ראוי שנעמיד אותו על חובתו האזרחית והמוסרית, לזכור ולא לשכוח את בניו ובנותיו שבשמו ולמענו נפלו, שיקיריהם שנותרו אחריהם נדונו לחיות בעולם הכאב והחסר שאין לו קץ. שהתור של הבאים אחריהם כבר משתרך לו בשורה ארוכה".

למאמר המלא ב-ynet



איך תוכל לפעול?