האברכים ומעמד הביניים

בלי עבודת חרדים זה לא יעבוד

מסמך שהגישה חדו"ש לוועדת טרכטנברג: ללא שילוב אברכים בשוק העבודה, בחברה ובכלכלה, לא יהיה צדק חברתי למעמד הביניים

30/08/2011 16:55

תגיות: ועדת טרכטנברג ·  מעמד הביניים ·  שוק העבודה ·  אברכים ·  שחר אילן ·  חדו"ש

מסדרונות של ישיבה בירושלים (צילום אילוסטרציה). צילום: נתי שוחט, פלאש 90

כל מהלך לשינוי יסודי של המצב החברתי-הכלכלי חייב לכלול פעולה משמעותית להוצאת האברכים לעבודה. אם המהלך לא יכלול צעדים בכיוון זה, הוא יזיק למעמד הביניים יותר משיועיל לו. זו הטענה העיקרית במסמך שהגיש סמנכ"ל חדו"ש, שחר אילן, לוועדה לשינוי חברתי-כלכלי בראשותו של הפרופ' מנואל טרכטנברג. המסמך, שהוגש ב-24 באוגוסט תחת הכותרת "בלי עבודת חרדים זה לא יעבוד", מסביר מדוע חשוב לשלב את האברכים בעבודה ומעלה שתי הצעות מרכזיות לעידוד עבודה של חרדים: התניה של קבלת הטבות רווחה ודיור בעבודה ומתן מימון רק למוסדות חינוך שמלמדים תוכנית ליבה. להלן המסמך במלואו.

מאת: שחר אילן

סמנכ"ל מחקר והסברה, עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון

אחד העיוותים הקשים ביותר בחלוקת הנטל החברתי בישראל הוא ההיעדרות של החרדים משוק העבודה. בשל הגידול המהיר של החברה החרדית, זה הגורם שגדל בקצב המהיר ביותר. לכן כל צדק חברתי שמבקש מעמד הביניים חייב לכלול צעדים שיבטיחו שהחברה החרדית תשתלב בחברה ובכלכלה הישראלית.

שיעור התעסוקה

עשר שנים לאחר שהחל המאמץ הלאומי הגדול לשילוב הגברים החרדים בשוק העבודה, עדיין יותר מ-60% מהם אינם עובדים. על פי דו"ח בנק ישראל האחרון, שיעור התעסוקה של גברים חרדים נע במהלך העשור בין 35% ל-40% ועמד ב-2009 על 39%. שיעור התעסוקה בקרב גברים שאינם חרדים ואינם ערבים נשאר בתקופה זו יציב, כ-80%.

שיעור התעסוקה של נשים חרדיות עלה מ-46% ב-2001 ל-57% ב-2009. עם זאת, הפער מהאוכלוסייה הכללית של הנשים לא הצטמצם. שיעור התעסוקה בקרב נשים שאינן חרדיות או ערביות גדל בתקופה זו מ-63% ל-73%. בעיה נוספת: על פי משרד התמ"ת, קרוב ל-70% מהנשים החרדיות עובדות במשרה חלקית, לעומת 35% מהנשים החילוניות והמסורתיות.

המדינה משקיעה מאות מיליוני שקלים בסיוע לחרדים לצאת לעבודה. למה הגידול בעבודת הגברים קטן כל כך? הסיבה העיקרית לכך היא שבכל שנה מצטרפים לכוללים (ישיבות לגברים נשואים) יותר מ-6,000 תלמידים צעירים חדשים. מספר האברכים היוצאים לעבודה אינו מתקרב למספר האברכים החדשים.

בכל שנה מצטרפים לכוללים יותר מ-6,000 תלמידים צעירים חדשים. מספר האברכים היוצאים לעבודה אינו מתקרב למספר האברכים החדשים

הבעיה תלך ותחריף. ב-2015, אם לא יחול שנוי דרמטי בחברה החרדית, צפויים כ-7,500 אברכים חדשים. ב-2020 – כ-11 אלף. לולא מאמצי הממשלה, יכול בהחלט להיות שאחוז הגברים החרדים המועסקים היה צונח אל מתחת ל-30%.

הנזק למשק

מה הנזק למשק? פרופ' ערן ישיב מאוניברסיטת תל אביב הכפיל ב-2007 את מספר אברכי הכולל (תלמידי ישיבות נשואים) ב-80% (שיעור הגברים היהודים העובדים באוכלוסייה הלא חרדית) ובתוצר המקומי למועסק. הוא הגיע אז לנזק של 12.5 מיליארד שקל, כלומר, קרוב ל-2% מהתמ"ג. החישוב הזה לא כולל קצבאות ותמיכות בשל ההכנסה הנמוכה. משרד האוצר העריך ב-2000 את הנזק למשק שגורמת היעדרות משוק העבודה בחמישה מיליארד שקלים. מאז גדלה האוכלוסייה החרדית בכשני שלישים וגם התוצר הלאומי למועסק גדל. כך שנראה שגם לפי האומדן של האוצר היינו מגיעים היום לעשרה מיליארד.

זהו חלק מרכזי מהעול שנושא מעמד הביניים על כתפיו. אי אפשר לפתור את בעיות מעמד הביניים בלי לצמצם את העול הזה. אסור להגיע לעסקה חברתית כלכלית (ניו דיל), שתתחמק מהתמודדות עם הבעיה הזו.

קצבאות מעכבות עבודה

הממשלה מעניקה לאברכים קצבאות והנחות בשווי אלפים רבים של שקלים. שורה של דו"חות, ביניהם דו"ח המועצה הלאומית לכלכלה, קובעים: הסיוע הגדול הופך את היציאה שלהם לעבודה ללא משתלמת. הבעיה מחריפה נוכח האפשרות שבמסגרת ניו דיל יוסטו מיליארדי שקלים לסיוע בדיור ורווחה.

מערכת ההטבות החברתיות בישראל בנויה ברובה ללא התניה של הסיוע בעבודה או בניסיון לעבוד (מיצוי כושר ההשתכרות). אם יוזרמו הכספים בלי התניה כזו, הם רק יגדילו את ההטבות לאברכים ויזיקו למאמץ להוציא אותם לעבודה. כך יגדל העול על מעמד הביניים במקום שיקטן.

שוב ושוב עולה הטענה חסרת הבסיס, שהשינויים בכלכלה החרדית קורים מעצמם ואסור לנקוט דרכי כפייה. האמת היא, שהשינויים בציבור החרדי החלו בגזירות של בנימין נתניהו ב-2003, ובעיקר בקיצוץ הגדול בקצבאות הילדים. הקיצוץ הזה הגיע עד ל-60% במקרה של משפחות מרובות ילדים. גם אחרי צעדים אלה, תהליך יציאת הגברים החרדים לעבודה איטי מאוד,

פרופ' מנואל טרכטנברג, יו''ר הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי

והגידול של הציבור החרדי מהיר. ישראל מתקרבת בקצב מואץ למימוש התחזיות הקודרות של בכירי הכלכלנים, ולפיהן המשק הישראלי לא יעמוד במשא עולם הישיבות.

תוכנית הליבה

ממשלת ישראל מעניקה מימון כמעט מלא למערכת החינוך החרדית לבנים, אף שחלקה הגדול אינו מלמד לימודי יסוד המכשירים לשוק העבודה ולחיים בחברה דמוקרטית (תוכנית ליבה). בכך בעצם מחבלת המדינה בעתיד הכלכלה והדמוקרטיה. המשמעות: רבע מהבנים בחינוך היהודי היסודי בישראל לא לומדים מקצועות כלליים כמו אנגלית, מתמטיקה ומדעים, ולכן יתקשו להשתלב בשוק העבודה.

אוגדן מידע שפרסם משרד התמ"ת על הציבור החרדי ממחיש לפרטי פרטים כמה נזק גורמת השתמטות החינוך החרדי מלימודי ליבה ועד כמה תקצוב המדינה לחינוך הזה הוא בגדר רשלנות פושעת. המסמך מגלה ש-46% מהחילונים והמסורתיים יודעים היטב אנגלית, 34% מהנשים החרדיות יודעות היטב אנגלית, אבל רק 19% מהגברים החרדים. 40% מהגברים החרדים אינם יודעים אנגלית כלל. לא צריך להסביר מה משמעות הנתונים על היכולת להיקלט בשוק העבודה.

המסמך מגלה שממוצע ההכנסה של משק בית חילוני או מסורתי הוא 12 אלף שקל בחודש, פי שניים מממוצע ההכנסה של משק בית חרדי. אבל לענייננו חשוב במיוחד מה קורה כשהגבר החרדי בכל זאת עובד. ממוצע השכר לגבר חרדי הוא 6,100 שקל, לעומת 9,000 שקל לגבר חילוני או מסורתי. זה המחיר של העדר השכלה כללית.

העתיד

על פי מחקרים של הכלכלן פרופ' אלי ברמן, החברה החרדית מכפילה את עצמה כל 16 שנה. על פי תחזית של צוות פרויקט "ישראל 2028", בראשות אלי הורוביץ ודוד ברודט, אם לא יחול שינוי קיצוני בשיעור הפריון החרדי, החרדים יהיו ב-2028 יותר מחמישית מהאוכלוסייה היהודית בישראל. תחזית חדשה של גלעד מלאך, חוקר במרכז מציל"ה, מעלה שאם החרדים יתמידו בקצב הריבוי הנוכחי של 5% בשנה, ב-2050 הם יהוו 37% מהאוכלוסייה היהודית.

שורת כלכלנים, ביניהם מנהל מרכז טאוב פרופ' דן בן דוד, הזהירו שהמשך ההתפתחויות הנוכחיות עלול למוטט את החברה

ממוצע השכר לגבר חרדי הוא 6,100 שקל, לעומת 9,000 שקל לגבר חילוני או מסורתי. זה המחיר של העדר השכלה כללית

והכלכלה הישראליות. בין התסריטים הקשים: ישראל תהפוך למדינת עולם שלישי, עם כלכלה מנוונת וזלזול גובר בזכויות האדם. תסריטים קשים עוד יותר: חלוקת המדינה או מלחמת אזרחים. חייבים לזכור: זה קרה אצל אחרים. זה עלול לקרות גם אצלנו. כל התחזיות האלה הן ההיפך המוחלט מכל מה שאדם סביר יגדיר צדק חברתי.

הצעדים החיוניים

לכן עסקה חברתית-כלכלית חייבת לכלול את שני העקרונות הבאים: ראשית, התניית כל מימון לבתי ספר בתוכנית ליבה. מוסד חינוך שלא ילמד את מה שהמדינה רואה כבסיס הידע המשותף החיוני לכל ילדי מדינת ישראל, לא יקבל כלל תקציב. לא יהיה תקצוב חלקי לליבה חלקית, שכוללת בעיקר לימודי קודש, כפי שקורה היום.

ושנית, התניית קצבאות, הנחות רווחה וסיוע לדיור, במיצוי כושר ההשתכרות – כלומר, בכך ששני בני הזוג יעבדו או לפחות ינסו לעבוד. מיצוי כושר ההשתכרות יוגדר כעבודה בשיעור של 150%, כלומר משרה וחצי. לא יכול להיות שהמדינה תמשיך לעזור בהיקף ענק למשפחות שבוחרות לחיות בעוני באמצעות הימנעות מעבודה.

תוכנית שלא תתנה קבלת הטבות בעבודה לא רק שלא תקטין את הנטל על מעמד הביניים, היא עלולה להגדיל אותו. זאת, מכיוון שיותר אברכים יוכלו להישאר מחוץ לשוק העבודה, היקף הנזק לתוצר יגדל וכך גם היקף התקציבים למימון משפחות האברכים. תוכנית שלא תכלול חובת לימודי ליבה תפגע קשות בחברה ובכלכלה שבה יחיו ילדיהם של בני מעמד הביניים.

לדמוגרפיה קצב משלה. כל שנה הולך וגדל הנזק שגורמת היעדרות הגברים החרדים משוק העבודה וגדל עוד מחזור ללא הכשרה בסיסית לחיים המודרניים. כל שנה הולך ומתרחק הצדק החברתי ממעמד הביניים. ההזדמנות של ועדת טרכטנברג היא חד פעמית. מה שלא יקרה בתוכנית הכלכלית הקרובה יהיה קשה מאוד לעשות אחר כך. לכן חיוני שהוועדה תמליץ על שורת צעדים להוצאת גברים חרדים לעבודה ובראשם שני הצעדים שנמנים כאן. אחרת, קרוב לוודאי שזו תהיה בכייה לדורות.

על הופעת חדו"ש בוועדת טרכטנברג, ראו "TheMarker"

יריד עבודה לחרדים, יולי 2011. צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90