הנצחה של אפליה

פיגוע במשק הישראלי

ההצעה להחזיר את קצבת הבטחת ההכנסה לאברכים, שמקדמות המפלגות החרדיות, מוכיחה: כל קומבינה וכל דיל מותרים כדי להבטיח את הישרדות הקואליציה

30/10/2015 08:01

תגיות: קצבת הבטחת הכנסה ·  אברכים ·  שוק עבודה ·  ש"ס ·  יהדות התורה ·  בנימין נתניהו ·  אורי רגב

הפגנה נגד חוק האברכים בכיכר ציון בירושלים (צילום אילוסטרציה). צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

לא פעם אחת, אלא פעמיים, פסל בג"ץ את קצבת הבטחת ההכנסה לאברכים. הקצבה זכתה לכבוד המפוקפק הזה בגלל האפליה הקיצונית שהיא יצרה נגד סטודנטים ותלמידים אחרים. סיבה נוספת שהדגישו השופטים, היתה שהקצבה חתרה תחת האתגר הלאומי של הוצאת גברים חרדים לעבודה. למרות זאת אושרה ביום ראשון הצעת החוק של המפלגות החרדיות, המעגנת את הקצבה המפלה בחוק. שוב התברר שכל קומבינה וכל דיל מותרים כדי להבטיח את הישרדות הקואליציה.

עם האוכל בא התיאבון. המפלגות החרדיות כבר אינן מסתפקות בקצבה הבלתי חוקית הישנה שפסל בג"ץ, שעמדה על אלף שקל בחודש לכעשרת אלפים אברכים. על פי הצעת החוק שהגישו יהדות התורה וש"ס ואישרה ביום ראשון ועדת השרים לחקיקה, תוגדל הקצבה ל-2,600 ואף ל-3,000 שקלים. יקבלו אותה לא רק אברכים עם שלושה ילדים ומעלה, אלא גם אברכים עם ילד אחד. כלומר, לפחות על פי ההצעה, ייתכן שיקבלו את הקצבה כמה רבבות אברכים ועלותה תגדל מ-110 מיליון שקל שנפסלו בעבר לרבע מיליארד שקל ואף יותר.

אבל גם אם נניח שבסופו של דבר תוגש הצעת חוק ממשלתית שתנסה להכשיר את הקצבה הישנה, מדובר בהנצחה של אפליה קשה. האפליה באה לידי ביטוי בשני היבטים: האברכים הם המגזר היחיד שיקבל קצבה למרות שלא ימצה את כושר ההשתכרות, כלומר, הם יקבלו סיוע למרות שבחרו שלא לעבוד לפרנסתם. האברכים הם גם ציבור התלמידים היחיד שיקבל הבטחת הכנסה. הטענה של יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שגם סטודנטים עם ילדים יקבלו אותה היא לעג לסטודנט הרש. כמה סטודנטים לא חרדים עם ילדים שאינם עובדים כבר יש? צריך גם לזכור שסטודנטים רוכשים השכלה במשך שנים ספורות כדי לצאת לעבוד ולתרום למשק. לעומת זאת, הקצבה לאברכים מיועדת לאפשר להם להישאר בכולל במשך כל ימי חייהם.

רק לאחרונה פרסם שר הכלכלה, אריה דרעי מש"ס, הודעה שלפיה "המשימה הכלכלית החשובה ביותר של ממשלת ישראל היא שילוב הגברים החרדים לצאת לעבודה והפיכתם לחלק משמעותי מעולם הכלכלה והעבודה של ישראל". אי אפשר שלא לראות בחידוש הקצבה, שמאחוריו עומדת גם ש"ס, פיגוע מכוון במאמץ הלאומי להוציא גברים חרדים לעבודה.

על פי ההצעה, ייתכן שיקבלו את הקצבה כמה רבבות אברכים ועלותה תגדל מ-110 מיליון שקל שנפסלו בעבר לרבע מיליארד שקל

בשבועות הקרובים, עד לאישור התקציב, נהיה עדים למכירה כללית של תקציב המדינה וערכיה למפלגות החרדיות. בין התוכניות (מלבד החזרת קצבת הבטחת ההכנסה): הגדלת תקציב הישיבות ב-80%, מ-555 מיליון שקל ל-984 מיליון שקל, חידוש התקציבים לארגוני החזרה בתשובה ולפנימיות חרדיות, העברת חוק שיסרס את חוק הגיוס, חידוש חוק נהרי שיחייב רשויות מקומיות לתקצב מוסדות שאינם מלמדים ליבה ועוד. בצל האינתיפאדה מתקדמים הסעיפים הדרמטיים האלה כמעט ללא דיון ציבורי. גם הם יחבלו קשות במאמץ להוציא את הגברים החרדים לעבודה או בניסיון לשלב לימודי ליבה בחינוך החרדי לבנים.

מחקר דעת הקהל מדד הדת והמדינה של חדו"ש מגלה שוב ושוב עד כמה מתנגד הציבור לכניעה הגורפת הזו. מדד 2015 גילה, למשל, ש-79% מהציבור היהודי מתנגדים לכוונת הקואליציה להגדיל את תקציב הישיבות וההטבות לאברכים, כולל 81% ממצביעי הליכוד ו-87% ממצביעי כולנו. בכניעה אשם בנימין נתניהו, שנענה לדרישותיהן המופקרות של המפלגות החרדיות. אשמה גם סיעת כולנו של שר האוצר משה כחלון, שאמורה לייצג את הציבור הכללי אך כשמדובר בדרישות המפלגות החרדיות שוכחת זאת.

אבל בכך שאין שיח ציבורי ואין לחץ על הממשלה אשמה (מלבד האינתיפאדה) האופוזיציה. קשה להבין לאן נעלמו סיעות יש עתיד, המחנה הציוני, מרצ וישראל ביתנו. האם באמת יכול להיות שהתקווה הכה מופרכת שיום אחת המפלגות החרדיות יקימו ממשלה עם השמאל היא שמביאה להתעלמות המוחלטת הזאת מגל הסחטנות? כך נותר הרוב הגדול של הציבור היהודי, שמתנגד לכניעה לסחטנות המפלגות החרדיות, ללא ייצוג בכנסת הזאת.

בכירי הכלכלנים ובכירי המשק הזהירו בשנים האחרונות שוב ושוב שאם הגברים החרדים לא ישתלבו בשוק התעסוקה צפוי המשק הישראלי להיכנס למשבר קשה. לכן השקיעה המדינה סכומים גדולים בהכשרת גברים חרדים לעבודה וביצירת מקומות עבודה בשבילם. עכשיו היא עומדת להשקיע סכומי עתק כדי להשאיר אותם בכוללים. אם המערכת הפוליטית לא תתעשת ותסרב לפחות לחלק מהדרישות המזיקות של ש"ס ויהדות התורה, קיים חשש שנחזה בעתיד הקרוב בהתגשמות החזון הכלכלי הקודר הזה. האחריות תהיה של מי שנכנעו לדרישות, אבל גם של מי שראו ושתקו.

המאמר פורסם לראשונה ב"מעריב" ב-29.10.2015